המעסיק שלי, רופא העורך חוו"ד נזיקיות, נפטר באפריל 23-עבדתי אצלו 8 שנים, הוא ידע שעומד למות וביקשני שאסייע למשפחה בגביית חובות מחב' ביטוח. לציין שהייתי קורבן תקיפה וסבלתי
התעמרות והטרדות בעבר וכשאני צריכה להיות איתנה ולעמוד על זכויותי ולהרים את הקול, אני בסטרס, קופאת ונאלמת דום, בשל PTSD. כביכול יחסי העבודה היו מעולים, הוא היה אדם מאוד חביב. בפועל ניצל את היותי מוחלשת, עשק וניצל אותי וכעסתי עליו מאוד. יש מס' סעיפים שבהם פגע בזכויותי, אך זה לדיון אחר. הוא גם הטריד מינית (מילולית). בפועל, הרופא היה קמצן חולני ושילם גרושים... המסגרת: שליש
משרה, 62 שעות בחודש, 13 בשבוע, 3300 שח בחודש נטו, אבל אילץ אותי לעבוד גלובאלית, כלומר: להיות זמינה בסטנד בי, בנייד ובמייל - בכל יום/שעה לכל בקשה ופניה: כמו "כונן" במצב חירום. הדבר פגע בכושר השתכרותי ובחופש התעסוקתי (לא יכולתי לקחת עוד ג'וב ובמקביל לענות לטלפונים שלו), כמו גם בחיי ובתוכניותי האישיות. היו טלפונים מוקדם בבוקר,
בלילה, וגם בסופ"ש. קשה לכמת את זה לשעות, אבל הזמינות הזו מטרידה ומפריעה בזמנים הכי פחות נוחים וכל טלפון גם חולל עשיה, בהתאם לסוג הפניה. מסיבה זו מנהלות מרפאה, כמוני, מקבלות
משכורת מצוינת, לפי משרה מלאה+בונוסים והטבות.
הבן שלו (רו"ח,שותף בכיר בתאגיד גדול), לא ידע על ההתנהלות בינינו ובמרפאה, ולא על שכרי הזעום. הבן פנה אלי באמצע אפריל, שאטפל בגביה וראה עצמו כבוס החדש שלי שנכנס לנעלי אביו. היה מאוד תובעני, דרש שאתמסר כולי לגביה "ואתקתק" את זה-ממש רדה בי, כאילו אני פקודה שלו בתאגיד(שלהבדיל ממני מקבלת תנאים מעולים...). גם העביר עלי ביקורת מעליבה. אני משערת שאשת הרופא שמחה מאוד שבחודש האחרון כספים זורמים לחשבונה, תודות למאמצי.
העניין: עד עכשיו לא נכנס שקל לחשבון שלי: לא עבור עבודתי באפריל 23 ובמאי 23. הבטחתי לבן שאתן מס' ימים בודדים ביוני "עלי" להשלמת הגביה, אבל לצערי עד לרגע זה, העניין לא הסתיים ואני עדיין על הגביה, כך שגם על יוני מגיע לי תשלום, אבל הוא הודיעני שלא ישלם על יוני, זאת למרות הסכמה הדדית ביני לבין הרופא שאותה לא כיבד - שתהיה
התראה הדדית של 3 חודשים (פחד שאנטוש והתחנן שאשאר). במקביל לטיפול בגביה גם נאלצתי להענות לבקשות
עו"ד שגזלו ממני זמן רב, מהנייד הפרטי (שעל חשבוני). ב-10.6 הנייד הפרטי שבק. עבדתי איתו במרפאה במקביל לנייד של המרפאה (שאותו הבן ניתק). החלטתי לקחת פסק זמן ולנתק מגע, השתקתי את הטלפון ולא הלכתי לתקן – בשביל השקט הנפשי. אין שום
חוזה בכתב ביני לבין האב ז"ל ובטח לא מול הבן.
הבן לוחץ שאגיע לבית הוריו, שם במרתף, נמצא מחשב המרפאה+הניירת ושאעביר לו חפיפה על כל פעילות המרפאה (שעות רבות וכנראה יותר ממפגש אחד). אבל אני ממש לא מסוגלת נפשית לעשות את זה. כבר חודשיים ו-2/3 שאני חשה רדופה מהסיפור הזה ורוצה להמשיך עם חיי.
המעסיק הודיעני על סגירת המרפאה באמצע מרץ ועשיתי כל מיני פעולות בשל הסגירה לבקשתו עד אמצע אפריל. נשאלת השאלה: המעסיק שלי נפטר ואין יותר מרפאה - האם אחרי המוות הייתי בכלל חייבת לעזור למשפחה לפי החוק? האם הייתי מחויבת לקבל הוראות מהבן שהכרתי רק בשבעה ולא היה המעסיק שלי? האם הבן נחשב לבוס חדש? האם אני חייבת להגיע לחפיפה עם הבן שהעליב אותי והלין את שכרי? או שאני פטורה לפי החוק מלהגיע לבית הוריו?