מקום העבודה בו עבדתי 4 שנים נקלע לקשיים כלכליים והודיע על
הרעת תנאים קולקטיבית לכל העובדים, שכללה הרעה בשכר ובתנאי עבודה נוספים. מי שלא הסכים לתנאים אלו פוטר, ובכלל זה - גם אני.
העניין הוא שבמקרה הפיטורין נפלו אצלי מיד לאחר סיום חופשת
לידה. בתקופה בה פוטרתי הייתי משוכנעת שהיות והפיטורין והרעת התנאים היו לכל העובדים ולא היו מכוונים ספיציפית כלפי - הפיטורין הם חוקיים ומותר היה להם לפטר אותי, למרות החוק האוסר על
פיטורין לאחר חופשת לידה.
בימים אלו התעורר אצלי סימן שאלה בנושא:
סביב התביעה לדמי
אבטלה שלי מביטוח לאומי, התבקשתי להביא להם אישור ממשרד
התמ"ת שהיה מותר לפטר אותי. כשבאתי בבקשה למעביד לבקש אישור כזה, הוא טען שהם לא יודעים איך לעשות את זה ובשורה התחתונה הוא סרב לעשות זאת.
כשניסיתי לקדם את העניין מול משרד התמ"ת התברר לי לתדהמתי שאסור היה למעביד לפטר אותי ללא אישור ממשרד התמ"ת, ואף אילו היה מבקש אישור לפיטורין רוב הסיכויים שלא היו מאשרים לו זאת. נאמר לי שבית דין לעבודה יכול לחייב אותו בתשלום 150% משכרי לתקופה של 90 ימים בשל הפיטורין הבלתי חוקיים.
אני חוששת להתעמת עם המעביד גם בשל העובדה שעדיין לא קבלתי פיצויי פיטורין ואינני רוצה לפגוע בסכויי לקבלם במלואם. כמו כן חשוב לי לשמור על יחסים סבירים שכן הנישה המקצועית שלי מחייבת אותי לשמור על שמי, והמעביד נמצא בעמדת מפתח ועימותים איתו וסיום יחסינו בתביעה משפטית עלולים להזיק לי בטווח הרחוק.
אני מתלבטת האם לא לנסות להגיע איתו להידברות, להציג את הדרישות שלי ממנו כפי שמחייב החוק ולרדת מהן מעט, כדי שלא אאלץ לתבוע אותו.
רציתי לברר: האם החוק אכן מחייב אותו בתשלום בגין הפיטורין? ולפי מה מחושב שיעור תשלום זה? האם הדברים שנאמרו לי (ע"י
עו"ד בנציבות לשויון הזדמנויות שבמשרד התמ"ת) אכן נכונים?
אודה מאד לתשובתך