דמי ביגוד לפי חוק 2023-2022

דמי ביגוד הם סכומי כסף המשולמים באופן שנתי לעובד על מנת שיוכל לרכוש לעצמו פריטי ביגוד והנעלה. יחד עם זאת, דמי הביגוד יכולים להינתן לעובד באופן פיזי, כלומר המעביד ירכוש את פריטי ההנעלה והביגוד וימסור אותם לעובדיו.

הזכות הסוציאלית לקבלת דמי ביגוד נמנית על מארג זכויות עובדים אך אינה חלה על כל העובדים המשק אלא רק על אלה שכפופים להסכם קיבוצי, הסכם עבודה אישי ו/או לצו ההרחבה המורה על מתן הזכות האמורה לעובד.

ראוי לציין כי הזכות נתונה לעובד כל עוד מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין מעסיקו, כך שלאחר סיום יחסי העבודה תפקע זכות העובד לקבלת דמי ביגוד.

בנוסף, בניגוד לזכויות עובדים אחרות להן זכאי העובד על פי חוק, דוגמת שכר מינימום או חופשה שנתית, זכות הביגוד הינה זכות שניתן להתנות עליה. מדי שנה מתעדכן סכום דמי הביגוד שנדרש המעסיק לשלם.

בשנת 2010 עמד הסכום המגיע לעובדי המגזר הציבורי בגין רכישת ביגוד על סכום של כ 1,960 ש"ח. בשנת 2011 הסכום האמור עלה במקצת וכיום הוא עומד  על כ 2,040 ש"ח, אשר שולמו לעובדי מדינה יחד עם משכורת חודש יולי.

דמי הביגוד לעובדים במגזר הציבורי נקבעים לפי הסכמי השכר הנהוגים ומאושרים על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר. הסכומים נקבעים לפי רמות דירוג ותפקיד של העובד. בשנת 2011 תעריפי הביגוד נקבעו כך: לעובד ברמה 3, 1,464 ₪ לשנה. לרמה 4, 2,042 ₪, למשפטן המופיע בבית משפט, 1,634 ₪, למנכ"ל, 4,182 ₪, למורה לחינוך גופני בחצי משרה, 501 ₪ .

בחודש יולי 2012 עודכנו סכומי קצובת הביגוד. לרמה 3 נקבע סכום של 1,488 ₪, לרמה 4, 2,076 ₪.

עדכון דמי ביגוד - יולי 2018

בשנת 2018 עודכנה קצובת הביגוד לעובדים ב-0.49%. כך עולה ממכתבו של הממונה על השכר במשרד האוצר לחשבת הכללית. לפי תקנות שירות המדינה (תקשי"ר) קצובת הביגוד משולמת לפי רמות.

עובדים ברמה 3 - אלו עובדים עד הדרגה 16 בדירוג המנהלי והמקצועי המקביל לו. הם זכאים לקצובת ביגוד של 1,517 ₪ לשנה.

עובדים ברמה 4 – מדרגה 17 ומעלה בדירוג המנהלי והמקצועי המקביל לו יקבלו, 2,118 ₪ לשנה, קצובת בגדים.

ברמה 4 נכללים החל משנת 2012 עובדי הוראה. משנת 2013 נכללים כל מנהלי המחלקות.

עובדים שמקבלים קהל זכאים לקצובת ביגוד. הסכום נקבע לפי דרגתו הגבוהה ביותר של העובד.

מנכ"ל זכאי ל-4,335 ₪ לשנה.

מורה לחינוך גופני שהיקף משרתו בין 30% ועד 50% זכאי ל-676 ₪ תוספת. אם היקף המשרה מעל 50% יקבל 1,349 ₪.

4,335 ₪ מגיעים לראש רשות מקומית וסגניו בשכר.

גמלאים שהוגדרו ברמה 3 יקבלו – 1,520 ₪. גמלאי ברמה 4 זכאי ל-2,120 ₪.

תביעות לדמי ביגוד - דוגמאות מפסקי דין

קצובת ביגוד היא עוד רכיב כספי בתלוש השכר של העובד, בדיוק כמו דמי מחלה, הוצאות טלפון, שעות נוספות ואש"ל. כאשר זכות זו נפגעת או לא משולמת קמה לעובד עילה חוקית לתבוע את זכותו.

בדרך כלל עובדים לא תובעים את המעסיקים רק בגין אי תשלום דמי ביגוד. אם כבר מוגשת תביעה, דמי הביגוד נכללים ברשימה של תביעות כמו תוספת שכר, שעות נוספות, פיצויים הלנת שכר וכדומה.

דיטה גוטמן הועסקה כלקטורית (קריאה והערכת כתבי יד) בבית ההוצאה לאור "עם עובד".

לאחר שתנאי העסקתה השתנו נאלצה להתפטר לאחר כ-3 שנות עבודה. בתביעתה לבית הדין לעבודה בתל אביב תע"א 6260/09 דרשה בין השאר תשלום עבור דמי הבראה, פיצוי פיטורין, הפרשות סוציאליות ועוד.

בנוגע לקצובת הביגוד פסק בית הדין את מה שנפסק בהליך דב"ע לז/3-131 פאולינה קלר נ' האוניברסיטה העברית כי הזכות לדמי ביגוד אינה ניתנת לפדיון עם סיום יחסי העבודה אלא אם נאמר מפורשות בהסכם העבודה האישי או הקיבוצי החל על הצדדים.

במקרה של דיטה גוטמן אל מול "עם עובד" קבע בית הדין, כי לאחר שהתביעה מכוח חוקת העבודה נדחתה ומשלא נחתם הסכם אישי, המכיל את הזכות לקצובת ביגוד ולפדיון של אותה זכות עם סיום יחסי העבודה, נדחית התביעה גם ברכיב זה.

גם בתביעתם של צלמים, מקליטים, תאורנים ועורכי סרטים, נגד רשות השידור שהעסיקה אותם משנות ה-70 לשלם להם את כל הזכויות כולל דמי ביגוד, פסק בית הדין האזורי בירושלים בתביעה תעא (י-ם) 300593-92 כי על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי רשות השידור, משולמת לעובדים פעם בשנה קצובת ביגוד בהתאם לדירוגם ולדרגתם ולכן ההסכמים הקיבוציים החלים ברשות השידור חלים על כלל העובדים המועסקים ברשות.

עוד הדגיש בית הדין כי  זכות זו היא זכות נלווית, ואולם מאחר שהתביעה הוגשה כשהתובעים עדיין עבדו ברשות השידור, הם זכאים לקצובה זו.

קיראו על עוד: תנאים סוציאליים

הסנקציות על פי דין נגד מעביד אשר אינו משלם דמי ביגוד

לכל עובד הסבור כי הופרה זכותו הסוציאלית לקבלת דמי ביגוד מומלץ לפנות אל עורך דין המתמחה בענייני עבודה בכדי שיעזור לו לממש זכות זו.

הצעד הראשון בו ינקוט עורך הדין הוא עריכת בדיקה לגבי מקור הזכות לקבלת דמי ביגוד, היינו, האם נכרת בין העובד לבין מעסיקו הסכם המחייב את המעסיק במתן התשלום האמור או לחילופין, האם אותו מעביד כפוף להסכם קיבוצי או צו הרחבה המחייב אותו במתן דמי ביגוד.

חשוב לציין כי לעיתים ניתן ללמוד על זכאותו של עובד לקבלת דמי ביגוד מהנוהג שהושרש במקום העבודה לאורך השנים.

כך, גם אם לא קיים הסכם כתוב המחייב את המעביד להעביר לעובדיו דמי ביגוד אך הנוהג שהושרש על ידו במשך השנים היה לספק לעובדיו תשלום ביגוד שנתי, הרי שהפסקה חד צדדית של התשלום עשויה לעלות כדי הרעה בתנאי העובד, על כל המשתמע מכך.

במידה ועורך הדין יאתר את המקור המשפטי המזכה את העובד בדמי ביגוד, הוא יהיה רשאי להגיש בשמו של העובד שזכותו הופרה תביעה אל בית הדין לענייני עבודה, במסגרתה ידרוש כי תיאכף זכות העובד לקבלת התשלום.

פרט לכך, אותו עובד יוכל להתפטר ולדרוש מבית המשפט הכרה בכך כהתפטרות המזכה בתשלום פיצויי פיטורין, לאור הרעת התנאים מצד המעביד. לדוגמא, בהליך ע"ב 2282/04 מזגאוקר נ' המועצה המקומית חורה נפסקו לתובעת סך של כשמונת אלפים שקלים בגין דמי ביגוד, עקב פיטורין בניגוד לדין.

לא שילמו לך דמי ביגוד לפי חוק?

במקרה של אי תשלום דמי ביגוד נודעת חשיבות רבה לפנייה אל עורך דין המתמחה בדיני עבודה, כיוון שבמידה והעובד לא יעשה כל צעד ויקבל בהשלמה את אי תשלום דמי הביגוד יראו בו כמי שמסכים להתנהלות מעסיקו, קרי, כמי שוויתר על זכותו הסוציאלית לקבלת תגמול הביגוד.

פגעו בזכויות שלך בעבודה? אין סיבה לשתוק!
ליחצו כאן לקבלת ייעוץ משפטי בנושא זכויות עובדים