נעים מאוד, שמי גליה, בת 39, נשואה ואמא לשלושה ילדים מקסימים. הפעם הראשונה שיצאתי לחופשת לידה הייתה בגיל 29 ומאז חלפו עשר שנים שבהן לא חזרתי למעגל העבודה. ההחלטה להישאר בבית ולגדל את הילדים במקום לחזור לעבוד נבעה אחרי ההריון הראשון וזאת משום שלא הייתי מסוגלת להשאיר לבד את הבייבי שלי עם מטפלת שאני לא מכירה והמשיכה בשל שיקולים כלכליים.
עד הלידה הראשונה עבדתי כמזכירה רפואית במרפאה פרטית של רופא שיניים והרווחתי משכורת ממוצעת. תשלום על תינוקייה עד גיל 3 זה עסק יקר מאוד, אבל זו לא הייתה הסיבה שבגינה רציתי להישאר בבית. כשהודעתי לבוס שאני מתפטרת לטובת גידול הילד, זכיתי לקבל פיצויי התפטרות בדין מפוטר ושמחתי על הזכות שיש לי להמשיך לשהות בבית עם התינוק שלי.
נכנסתי להריון לא מתוכנן תוך פחות משנה אחרי הלידה הראשונה וכשהילדה השנייה הגיעה הרגשתי בזמן חופשת הלידה שאני מתמוטטת. בעלי אמנם עזר בבית המון, אבל שעות העבודה המרובות שלו והעובדה שעבד במשרה מלאה שכללה לא מעט שעות נוספות, לא באמת נתנו מענה מספיק כדי שיהיה לי גם זמן לעצמי.
רציתי לחזור לעבודה, אך בלית ברירה ומתוך הבנה שעכשיו זה לא זמן מתאים מבחינה כלכלית, שכן תשלום על שני ילדים מתחת לגיל 3 יעלה לנו כ-6000 ₪ בחודש, פלוס מינוס המשכורת שארוויח אם אחזור לעבוד. כך הפכה החזרה שלי לעבודה ללא כלכלית וזנחתי בצד את הקריירה לטובת גידול הילדים.
חמש שנים לאחר מכן נולד בני השלישי והאפשרות של לחזור לעבוד בכלל לא עמדה על הפרק. הייתי כל כך שקועה בתפקיד של עקרת בית ששכחתי לגמרי שבזמן עבודתי כמזכירה רפואית רציתי ללמוד עיצוב פנים. בשנה האחרונה שוחחתי עם בעלי על הנושא ואמרתי לו בלב כבד שאני לא שלמה עם הבחירות שעשיתי ושאורח החיים הנוכחי פשוט לא מתאים לי יותר.
נכון להיום כל הילדים שלי עברו את גיל 3 ובני הבכור כבר בן 10. הרגשתי שזה זמן מצוין לאזור אומץ ולחפש עבודה. מיותר לציין שהחזרה לשוק העבודה אחרי פסק זמן ממושך שבמסגרתו הייתי אמא במשרה מלאה, זה עסק לא פשוט. שיפצתי את קורות החיים שלי ואני מתמיינת כרגע אך ורק למשרות אם.
במקביל לתהליך חיפוש העבודה נרשמתי ללימודי עיצוב פנים ואני מקווה להתחיל להגשים את עצמי גם מבחינה מקצועית ולא רק כאשת משפחה. שכן, חלק גדול בי מתגעגע לתחושת סיפוק גם בפן המקצועי. אני מתמודדת בכל ריאיון עבודה מול נשים וגברים צעירים ממני ונתקלת בקושי למצוא עבודה בגלל גילי המאוחר ומתוקף כך שהרבה זמן אני מחוץ לעניינים.
אבל ויש פה אבל גדול, אני נחושה למצוא עבודה שתתאים לי ובטוחה שלמרות שכרגע החיפוש ארוך ומתיש, בהחלט יש לי סיכוי להתברג במשרה טובה ולהתקדם. אני מאוד מקווה שאצליח לשלב בין אימהות לקריירה וזוכה לתמיכה מלאה מבן זוגי, שמעודד אותי ומדרבן אותי להניע את השינוי האמור. במעמד זה אני רוצה לפנות לכל הנשים שזנחו את הקריירה שלהן לטובת האימהות ומרגישות שכבר מאוחר מידי לחזור לעבוד ולומר - אף פעם לא מאוחר מידי ועדיף להתחרט על מה שעשית, מאשר על מה שלא.
קריאה נוספת על: אימופוביה - אפליית אימהות בקבלה לעבודה.
רוצים לשתף אותנו? שלחו את הסיפור שלכם לכתובת info@workrights.co.il ונפרסם בבלוג!
