המעסיק חייב למצוא לעובדיו את קרן הפנסיה הטובה ביותר!

כידוע, החל מיום 1.1.2008 ואילך, כל עובד שכיר זכאי לקבל תשלומי פנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.

לשם כך, הטיל צו ההרחבה על כל המעסיקים במשק את החובה לערוך הסדר פנסיוני מקיף חדש וזאת לכל עובד שאין לו הסדר פנסיוני בכלל, או לכל עובד שאין לו הסדר פנסיוני שהנו מיטיב ביחס להסדר הפנסיוני שיש לערוך לפי הצו.
 
אולם, מה קורה במידה והמעסיק העביר עובד חדש שלו, בטעות, מההסדר הפנסיוני הקודם שלו, להסדר פנסיוני אחר, שהנו פחות מיטיב עבורו?

ובכן, בהתאם לפסיקה, על המעסיק לוודא שהעובד אכן יבוטח במסגרת ההסדר הפנסיוני המיטיב ביותר עבורו ובמידה והוא הפר חובה זו, אזי עליו לפצות את העובד בגין ההפסדים שנגרמו לו עקב כך.

יחד עם זאת, גם על העובד מוטלת החובה לבדוק היכן מנוהל ההסדר הפנסיוני החדש שלו ולהתריא בפני המעסיק החדש במידה וההסדר הפנסיוני החדש הנו פחות מיטיב עבורו ביחס להסדר הישן.

הפרת חובה זו תגרום לייחוס אשם תורם לעובד ולהפחתת שיעור הפיצוי שייפסק לזכותו וזאת בשיעור האשם התורם שייקבע לו. 

כך נקבע בפסק דין שניתן ביום 20.12.2018 על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב במסגרת הליך סע"ש 34848-07-16 איריס מלו נ' מועצה מקומית תל-מונד.

תיק זה עסק במורה לספרות, אשר בין השנים 1993–2009 בוטחה בקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה וזאת במסגרת עבודתה אצל מעסיקים שונים, אשר האחרון שבהם היה תיכון ששייך לעיריית כפר סבא.

בשנת 2009 היא החלה לעבוד כמורה בתיכון ששייך למועצה המקומית תל מונד. ברם, מועצת תל מונד בחרה לבטח את המורה בקרן הפנסיה מבטחים החדשה וזאת למרות שהמורה הציגה לה, בעת קבלתה לעבודה אצלה, תלושי שכר מטעם התיכון בכפר סבא, מהם עלה בבירור שהיא כבר מבוטחת בקרן מבטחים הוותיקה.

צירופה של המורה לקרן החדשה, במקום להמשיך את ביטוחה במסגרת הקרן הוותיקה, גרם לה לנזק בסך של 276,000 ₪.

סכום זה התבסס על חוות דעת אקטוארית שהוגשה מטעם המורה, מבלי שנסתרה ואשר השוותה בין תנאי ביטוחה של המורה בקרן הוותיקה ביחס לקרן החדשה.

חוות הדעת קבעה שההפרש החודשי בין הפנסיה לה תהיה זכאית המורה במועד פרישתה במסגרת הקרן החדשה, לבין הפנסיה לה היתה זכאית אילו המשיכה להיות מבוטחת באופן רצוף בקרן הוותיקה, הינו בסך 1,983 ₪ לחודש וכי הערך האקטוארי של הפרש הפנסיה, בחישוב מהוון לגיל 64, הנו בסך 276,000 ₪.

המורה טענה שמועצת תל מונד הפרה את חוזה העבודה עמה והתרשלה כלפיה, כאשר לא קיימה את חובת הזהירות המוטלת עליה ולא בדקה באיזו קרן פנסיה היא היתה מבוטחת ובכך גרמה לה לנזק כספי.

עוד טענה המורה שהיא לא הייתה מודעת לכך שעברה להיות מבוטחת בקרן הפנסיה החדשה, מאחר והיא לא בדקה את הניירת שנשלחה אליה ועל כן אין לייחס לה אשם תורם בגרימת הנזק.

מועצת תל מונד טענה שהעברתה של המורה לקרן החדשה אירעה בשל טעות כנה של המועצה וכי המורה עצמה התרשלה בכך שלא וידאה באופן אקטיבי שזכויותיה הפנסיוניות נשמרות, כאמור בפסק הדין שניתן בהליך סע"ש 25025-04-13 חפציבה הלפר נ' עיריית ירושלים.

לפיכך, המורה התרשלה בכך שהיא לא קיימה את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליה מכח חוזה עבודה ועקרון תום הלב, ולא פעלה במועד להקטנת הנזק ויש לייחס לה אשם תורם באופן שמצדיק את דחיית התביעה או לפחות מפחית את הפיצוי המגיע ב-50%.

בית הדין לעבודה קבע שמועצת תל מונד, כמעסיק, היתה אחראית לברר עם המורה, במועד תחילת עבודתה, באיזה קרן פנסיה היא בוחרת וזאת במיוחד לאור האפשרות הסבירה כי כבר היה למורה חשבון פעיל בקופה קיימת, בהיותה בעלת ותק קודם בהוראה.

מאחר שמועצת תל מונד לא פעלה כנדרש ממנה, אזי בכך היא התרשלה כלפי המורה ועל כן עליה לפצות את המורה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התנהלותה.

יחד עם זאת, בית הדין גם קבע שגם המורה התרשלה וכי יש לייחס לה אשם תורם בעניין זה, מאחר והיא קיבלה בשנת 2009 שתי הודעות מטעם הקרן הוותיקה בדבר הפסקת ביטוחה במסגרת הקרן הוותיקה, ובנוסף היא קיבלה בתחילת 2010 הודעה מטעם הקרן החדשה בדבר צירופה של המורה אליה.

בנוסף, היה לה מידע לגבי צירופה לקרן החדשה וזאת כבר מתחילת עבודתה בתיכון בתל-מונד ולכל אורך עבודתה בו, מאחר שמידע זה הופיע בתלושי השכר החודשיים שהיא קיבלה ממועצת תל מונד, וכן מהדו"חות העיתיים שנשלחו אליה מטעם שתי הקרנות, הן הוותיקה והן החדשה.

עוד נקבע כי על המורה מוטלת היתה האחריות לבדוק ולדעת היכן מנוהל החיסכון הפנסיוני שלה, בפרט בעת מעבר ממעסיק אחד לאחר ובמיוחד בשעה שהנתונים נרשמו בתלוש השכר שלה בצורה ברורה. טענת המורה שהיא לא מתעסקת בניירת, אינה יכולה להפחית ממידת האחריות שלה.

לצורך קביעת חלוקת האחריות בן הצדדים ושיעור האשם התורם של המורה לקרות הנזק, שקל בית הדין את מכלול הנסיבות המפורטות להלן.

מבחינת אחריות המעסיק, יש לקחת בחשבון את מחדלו בכך שלא פעל בזהירות הנדרשת ממנו, לא פנה אל המורה ולא בירר עמה האם היא בעלת חשבון פעיל בקרן פנסיה ומהי בחירתה. עם זאת, יש גם לקחת את העובדה שאין מדובר במחדל שנעשה במכוון על מנת לגרום נזק, אלא בטעות.

מבחינת אחריות המורה, יש לקחת בחשבון שגם המורה התרשלה בכך שלא ידעה את המעסיק במועד על אודות הטעות. המורה נהגה בעצימת עיניים, אף שכל הנתונים היו מונחים בפניה ויכולה היתה לאתר את הטעות הקלות וליידע את מועצת תל מונד על כך מבעוד מועד, באופן שהיה מאפשר תיקון הטעות ללא גרימת נזק.

בהתאם לאמור לעיל קבע בית הדין שיש לייחס למורה אשם תורם בשיעור של 40% מתוך סכום הנזק בכולל בסך של 276,000 ₪ כאמור לעיל, כך שמועצת תל מונד חוייבה לשלם לה פיצויים בהיקף של 60% בלבד, קרי, בסך של 165,600 ש"ח.

לסיכום,

כאשר עובד שכבר יש לו הסדר פנסיוני מתחיל לעבוד אצל מעסיק חדש, מוטלת על שני הצדדים החובה המשותפת לוודא שהעובד יבוטח במסגרת ההסדר הפנסיוני המיטיב עבורו בעת העסקתו אצל המעסיק החדש.

במסגרת חובה זו, על המעסיק לברר עם העובד, כבר במועד תחילת עבודתו אצלו, באיזה קרן פנסיה הוא בוחר וזאת בפרט כאשר מדובר בעובד בעל ותק קודם במקצועו כך שסביר להניח שיש לו כבר חשבון פעיל בקרן פנסיה קיימת.

לעומת זאת, על העובד מוטלת החובה לבדוק ולדעת היכן מנוהל החיסכון הפנסיוני שלו, בפרט בעת מעבר ממעסיק אחד למעסיק אחר ולהתריא בפני המעסיק האחר במקרה וההסדר הפנסיוני החדש הנו פחות מיטיב עבורו ביחס להסדר הישן.

עם זאת חשוב גם להבין שחובת המעסיק הנה חובה מנדטורית, שאינה מותנית בקיום חובת העובד, כך שהוא יכול לחוב בהפרת חובה זו גם במידה והעובד יפר את חובתו שלו.

ברם, במקרה כזה גם ניתן יהיה להפחית את שיעור חבות האחריות של המעסיק וזאת בהתאם לשיעור האשם התורם שייוחס לעובד שהפר את חובתו והכל בהתאם למכלול נסיבות המקרה.

קראו עוד בנושא: האם רווחי קרן הפנסיה מהווים חלק מפיצויי הפיטורים של העובד/ת?