הע"ז 2010-09 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית - עו"ז נ' בר-טן החזקות והשקעות בע"מ ואח'
בפני: כב' השופטת הבכירה מיכל לויט
בעניין:
מדינת ישראל - ע"י ב"כ עו"ד אבי מולכו (המאשימה)
נגד
-
בר-טן החזקות והשקעות בע"מ
-
קורי בן אלי מימון
הנאשמים - ע"י ב"כ עוה"ד יוסי חכם ו גל גולדברג
חקיקה שאוזכרה:
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע' 182
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988: סע' 2(א), 2(א)(1), 15, 15(א)
חוק העונשין, תשל"ז-1977
הכרעת דין
1. בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב -1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
2. כנגד הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הוגש כתב אישום בגין איסור הפליה מחמת הריון – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו- 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "החוק"). לנאשם 2 (להלן: "הנאשם") יוחסה עבירה של הפרת אחריות אישית של נושא משרה, על פי סעיף 15 לחוק.
3. בכתב האישום נטען כי הנאשמת הייתה, במועד הרלוונטי לכתב האישום, חברה המפעילה, בין היתר, מועדוני ספורט וכפרי נופש וכי הנאשם שימש כמנכ"ל החברה.
עוד נטען כי ביום 8.2.08 קנתה החברה את מועדון הספורט "הידור מים ונופש" בע"מ ברחוב היסמין ברמת אפעל.
על פי הנטען בכתב האישום, העובדת נעמי בנג (להלן: "המתלוננת"), שעבדה בחברת "הידור מים ונופש" בע"מ, פנתה לנאשמת וביקשה להמשיך בעבודה ולהתקבל לעבוד אצלה.
על פי הנטען, הנאשמים סירבו לקבל את המתלוננת לעבודה אצל הנאשמת בשל הריונה, בניגוד להוראות החוק.
4. בדיון ההקראה שהתקיים ביום 26.2.12 כפרו הנאשמים בכל סעיפי כתב האישום.
5. בתיק התקיימו שלושה דיוני הוכחות.
מטעם המאשימה העידו הגב' רותי פניני, ששימשה כמנהלת מועדון הספורטן ברמת אפעל בחודשים פברואר – מאי 2008, מר עמית עופר, חוקר ביחידת האכיפה של משרד התמ"ת, הגב' דורית לימור, שהיתה בעלת מניות ומנהלת חברת שילובים חופש ונופש בע"מ והגב' נעמי בנג, המתלוננת.
מטעם ההגנה נשמעה עדות הנאשם ועדות הגב' קרן שלייפשטיין, ששימשה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כסגנית מנהל ספורטן פתח תקווה ואחראית על החוגים והאירועים.
6. המאשימה הגישה את הראיות כדלקמן: חקירת הגב' רותי פניני (מ/1), חקירת המתלוננת מיום 28.4.08 (מ/2), חקירת הגב' דורית לימור מיום 19.5.08 (מ/3), חקירת הנאשם (מ/4).
הנאשמים הגישו את הראיות כדלקמן: היתר משרד התמ"ת לפיטורי המתלוננת מיום 28.4.08 (נ/1), חקירת הגב' דורית לימור מיום 30.3.08 (נ/2), חקירת המתלוננת מיום 3.4.08 (נ/3), העתק מפניית המתלוננת באתר "קהילת הריון" (נ/4).
הכרעה
האם הוכחו יסודות העבירה
7. במשפט הפלילי נטל השכנוע מוטל על כתפי התביעה והיא זו הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בכל חומר הראיות, זה מטעמה וזה מטעם הנאשם כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום במידה של למעלה מכל ספק סביר.
אבחן להלן אם המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, במידה של למעלה מכל ספק סביר.
8. העבירה בה מואשמת הנאשמת מנויה בסעיפים 2(א) ו- 15 לחוק.
סעיף2(א)(1) לחוק קובע כדלקמן: "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון או היותם הורים, .....בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) ..."
סעיף 15(א) לחוק קובע - "(א)העובר על הוראות סעיפים 2, 2א, 6 או 8, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977."
9. מאחר והנאשמים כפרו בכל סעיפי כתב האישום אבחן להלן אחת לאחת את עובדות כתב האישום.
סעיף 1 לכתב האישום
10. בסעיף 1 לכתב האישום נטען כי הנאשמת היתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום "חברה המפעילה, בין היתר מועדוני ספורט וכפרי נופש". בחקירתו הראשית של הנאשם במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11.11.13, אישר הנאשם כי הנאשמת "...היא הבעלים של עוד קנטרי קלאבים נוספים ובתי מלון..." (עמ' 35, ש' 16).
בחקירתו בפני משרד התמ"ת מיום 24.5.08 (מ/4) שאושרה על ידו (עמ' 40, ש' 14-15), העיד הנאשם כדלקמן: "החברה עיסוקה בתחום הספורט והנופש – החברה שותפה בשני בתי מלון, כפר הנופש מעגן, ובית הארחה עין גדי – החברה הקימה 3 מועדוני קאנטרי קלאב... במקומות האלה מופעלים מועדוני ספורט: חיפה, פ"ת הוד"ש..." (עמ' 1, ש' 4 ואילך).
נוכח האמור, הוכח סעיף 1 לכתב האישום, לפיו הנאשמת היתה בתקופה הרלוונטית, חברה המפעילה, בין היתר, מועדוני ספורט וכפרי נופש.
סעיף 2 לכתב האישום
11. בסעיף 2 לכתב האישום נטען שהנאשם "..שימש כמנכ"ל החברה".
בעדותו בפני בית הדין אישר הנאשם כי הוא "מנכ"ל החברה, משך 7 שנים אחורה..." (פרוט' 11.11.13, עמ' 35, ש' 13).
גם בחקירתו בפני משרד התמ"ת מיום 24.5.08, העיד הנאשם כי הוא "משמש כמנכ"ל חברת בר-טן החזקות והשקעות בע"מ כשנה ורבע..." (מ/4, עמ' 1, ש' 1-2).
נוכח האמור, הוכח כי הנאשם שימש כמנכ"ל החברה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.
סעיף 3 לכתב האישום
12. בסעיף 3 לכתב האישום נטען כי הנאשמת "קנתה את מועדון הספורט "הידור מים ונופש" בע"מ ברחוב היסמין רמת-אפעל". בחקירתו בפני משרד התמ"ת (מ/4) אישר הנאשם כי "...בשונה משאר המועדונים האחרים, לקחנו מקום פועל מחברת הידור מים ונופש בע"מ – ברחוב היסמין 1 רמת אפעל..." (עמ' 1, ש' 7 – 9).
בחקירתו הראשית בפני בית הדין התבקש הנאשם על ידי בא כוחו להעיד על הרכישה האמורה – "אני מבין שהנאשמת 1 רכשה את מרכז הספורט ברמת אפעל, ספר על תהליך הרכישה?" (עמ' 35, ש' 14). הנאשם סיפר בהתאם על תהליך הרכישה.
רכישת הזכות להפעלת מועדון הספורט במרכז אפעל אושרה גם בסיכומי הנאשמים (ר' סעיף 7 לסיכומים).
לאור האמור, הוכח כי הנאשמת קנתה את מועדון הספורט "הידור מים ונופש" בע"מ ברחוב היסמין ברמת אפעל.
סעיף 4 לכתב האישום
13. בסעיף 4 לכתב האישום נטען כי המתלוננת "שעבדה בחברת "הידור מים ונופש" בע"מ פנתה לנאשמת 1 וביקשה להמשיך בעבודה ולהתקבל לעבוד אצל הנאשמת 1".
14. אין מחלוקת כי המתלוננת עבדה בחברת הידור מים ונופש בע"מ עד לתחילת חודש פברואר 2008.
15. באשר לפניית המתלוננת לנאשמת בבקשה להמשיך ולעבוד אצלה –
בחקירתה מיום 28.4.08 בפני משרד התמ"ת העידה המתלוננת כי: "ב 09/02/08 הגעתי עם בעלי למקום לשוחח בדבר הפיטורים ללא היתר, פנינו לרותי שהיא מנהלת המקום מטעם ברטן ושאלנו אותה האם יש אפשרות להמשיך להעסיק אותי והיא אמרה שאפשר לשלוח קורות חיים..." (מ/2, עמ' 2, ש' 26 – 29)."
בפני בית הדין העידה המתלוננת כדלקמן: "למחרת אני מגיעה למקום וניגשת לגב' רותי שהיתה שם במשרד מבקשת להמשיך לעבוד.. הגעתי למשרד הסברתי מי אני ובקשתי להמשיך לעבוד הבעתי רצון להמשיך לעבוד..." (פרוט' 6.5.13, עמ' 27, ש' 25 – עמ' 28, ש' 2).
בחקירתה בפני משרד התמ"ת (מ/1), אישרה הגב' פניני שבעלה של המתלוננת הגיע למשרד (עמ' 2, ש' 21-23).
בחקירתו בפני משרד התמ"ת (מ/4) נשאל הנאשם לגבי הגעת המתלוננת ובעלה למועדון לברר לגבי עבודה ואישר כי הגב' פניני דיווחה לו שהמתלוננת ובעלה היו במועדון (עמ' 3, ש' 6 – 8).
משאושר על ידי עדי ההגנה כי המתלוננת ו/או בעלה הגיעו למועדון לאחר שהנאשמת החלה בהפעלתו ומשלא נסתרה עדות המתלוננת בדבר תוכן פנייתה ובקשתה להמשיך ולעבוד, אני קובעת כי הוכח שהמתלוננת פנתה לנאשמת בבקשה להמשיך ולעבוד אצלה.
סעיף 5 לכתב האישום
16. בסעיף 5 לכתב האישום נטען כי "הנאשמים סרבו לקבל את המתלוננת לעבודה אצל הנאשמת 1 בשל הריונה..."
"הריונה"
17. העובדה שהמתלוננת היתה בהריון אינה שנויה במחלוקת, כעולה מחקירת המתלוננת (מ/2, עמ' 1, ש' 12-14), מעדותה בפני בית הדין (עמ' 27, ש' 8), מחקירת הגב' לימור (מ/3, עמ' 1, ש' 12-13), מחקירת הנאשם (מ/4, עמ' 2, ש' 46-47), מהיתר הפיטורים (נ/1) ומהחקירות שנערכו בעניין הבקשה להיתר (נ/2, נ/3).
"הנאשמים סרבו לקבל את המתלוננת לעבודה אצל הנאשמת 1"
18. על פי עדותה של המתלוננת: "הגעתי למשרד הסברתי מי אני ובקשתי להמשיך לעבוד... קבלתי סירוב מאוד קר ממנה..." (עמ' 28, ש' 1-3). בחקירתה של הגב' פניני היא אישרה כי החברה לא קיבלה את המתלוננת לעבודה (מ/1, עמ' 1, ש' 14-16).
בחקירתו בפני משרד התמ"ת (מ/4) אישר הנאשם שהמתלוננת לא נקלטה לעבודה אצלם (עמ' 2, ש' 31-34) וכך גם בעדותו בפני בית הדין (עמ' 37, ש' 5 – 22). גם הגב' שלייפשטיין אישרה בעדותה כי המתלוננת לא התקבלה לעבודה אצל הנאשמת (פרוט' 11.11.13, עמ' 45, ש' 1).
משכך, הוכח כי הנאשמים לא קיבלו את המתלוננת לעבודה אצל הנאשמת.
"בשל הריונה"
19. השאלה המרכזית בתיק זה הינה האם החלטת הנאשמת שלא לקבל את המתלוננת לעבודה אצלה היתה בשל הריונה.
20. המאשימה טענה כי הראיות שהוצגו בפני בית הדין מוכיחות מעל לכל ספק סביר שלא היתה כל סיבה לגיטימית לאי קבלת המתלוננת לעבודה בנאשמת, כך שהמסקנה היא כי המתלוננת לא התקבלה לעבודה בשל הריונה.
על פי הנטען, היה צפוי וטבעי שהמתלוננת תמשיך את עבודתה אצל הנאשמת הן משום שהחוג אותו הדריכה המתלוננת היה חיוני לפעילות הנאשמת (עובדה אשר אין לגביה מחלוקת), הן משום שמרבית העובדים של המעסיק הקודם המשיכו להיות מועסקים על ידי הנאשמת והן משום שהמתלוננת היתה עובדת טובה שקיבלה המלצות מהמעסיקה הקודמת.
מעבר לכך טענה המאשימה לעדות ישירה המעידה על ההפליה מפי המעסיקה הקודמת, הגב' דורית לימור, בחקירתה בתמ"ת מיום 19.5.08 (מ/3) לפיה: "... המלצתי בפני אורן, קובי ורותי על נעמי שהיא עובדת טובה והמלצתי עליה, הם אמרו כי היא בהריון והם לא מעוניינים להעסיק אותה" (עמ' 2, ש' 35-36).
אבחן להלן אם המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את הנסיבות שלטענתה מבססות את העבירה של הפליית המתלוננת מחמת הריונה.
21. כעולה מחומר הראיות והעדויות, אין מחלוקת כי ביום 23.1.08 מסרה המעסיקה הקודמת למתלוננת כמו גם ליתר עובדיה מכתב פיטורים עקב הפסקת הפעילות של החברה וכי ביום 7.2.08 החלה הנאשמת את פעילותה במועדון.
על פי עדותה של המתלוננת "... הובהר לי שזה פרוצדורלי כולם מקבלים את המכתב ואנחנו מניחים שכולם ימשיכו להיות מועסקים תחת הבעלים החדשים... הייתי בטוחה שאני ממשיכה לעבוד... המשכתי לעבוד כרגיל ולא השתנה שום דבר מבחינתי עד הטל' שאני מקבלת ב- 5.2 שאני לא צריכה להגיע למחרת לעבודה" (פרוט' 6.5.13, עמ' 27, ש' 5-13).
הגב' לימור העידה מנגד, כי לא אמרה לעובדים שמכתבי הפיטורים הם פיקטיביים ולא אמרה להם שימשיכו לעבוד בחברה החדשה כשלטענתה, כבר חצי שנה לפני מכירת העסק הודיעה לעובדים שהעסק עומד למכירה ושמי שמעוניין – שיחפש מקום עבודה אחר (שם, עמ' 23, ש' 22-24).
אף אם אקבל את טענת המתלוננת כי נאמר לה שתמשיך לעבוד כרגיל אצל המעסיקה החדשה (דבר אשר הוכחש כאמור על ידי הגב' לימור), הדברים נאמרו על ידי המעסיקה הקודמת, ובשום שלב לא הובטח למתלוננת על ידי הנאשמת עצמה כי היא תמשיך להעסיקה, וכפי שהעיד הנאשם בחקירתו "לא התחייבנו לקלוט אף אחד מהעובדים" (מ/4, עמ' 3, ש' 10-11).
22. מעבר לאמור, מהעדויות עולה כי הנאשמת דרשה מהמעסיקה הקודמת לסיים את העסקת כל עובדיה ולבצע עימם "גמר חשבון", על מנת לקבל "שולחן נקי" ולהכניס עובדים משלה, דבר אשר אינו מתיישב עם טענת המאשימה כאילו היה צפוי וברור שהמתלוננת תמשיך את עבודתה אצל הנאשמת.
על פי עדותה של הגב' לימור בחקירתה הנגדית:
"ש. האם נכון שברטן אמרו לכם שהם מתעקשים שתסיימו את החוזים שלכם עם כל העובדים כי יש להם עובדים שהם מבקשים להכניס פנימה?
ת. כך היה גם. זו היתה הדרישה שלהם וזה היה הרצון שלנו.
ש. הנושא של החוזה היה ברור מלכתחילה כי הם רוצים דף נקי כדי שיחליטו מה שהם רוצים?
ת. כך מתנהלת כל מכירה לדעתי. רצינו שולחן נקי ואני חושבת שגם ברטן" (עמ' 23, ש' 25 – עמ' 24, ש' 3).
23. הנאשם הסביר בחקירתו בפני משרד התמ"ת כי מטרת הנאשמת היתה להפוך את המועדון ממועדון שנוהל בעבר בצורה משפחתית ולא מקצועית למועדון משגשג ומצליח, תוך שימוש בכוח האדם הקיים כבר בחברה.
וכדבריו בחקירתו בפני משרד התמ"ת (מ/4): "...המטרה הייתה להישען על התשתית של כ"א שיש לנו במועדונים האחרים ובכך לנצל את היתרון לגודל" (עמ' 1, ש' 10-15).
"...בתפקידים מסוימים היו לנו עובדים זמינים ממועדונים אחרים, אשר יכולנו לשבץ אותם בספורטן אפעל שזוהי האלטרנטיבה המועדפת מבחינתנו מכיוון שמדובר בעובדים עם נסיון והצלחה מוכחים שיכולים לסייע בקידום המועדון החדש" (עמ' 3, ש' 18 – עמ' 4, ש' 21).
וכן - "... השתדלנו להביא כ"א הכי איכותי שיכולנו רצוי מתוך המאגר הקיים של העובדים בחברה" (עמ' 4, ש' 35-38).
24. הנאשם העיד כי הטיל את משימת איוש המשרות במועדון על 3 מנהלים הכפופים לו – אורן חפץ, קרן שלייפשטיין ורותי פניני, כשהנחייתו היתה לאייש את המשרות ב"אנשים מצויינים רצוי כאלו שכבר עובדים ברשת גם מכיוון שאנחנו מכירים אותם וסומכים עליהם ועל מנת להביא לשינוי במקום ולרמת שביעות רצון גבוהה של הלקוחות..." (עמ' 37, ש' 13 – 16).
25. באשר לאופן בו הוחלט על קליטת מדריכים של המעסיקה הקודמת לנאשמת, הסביר הנאשם כדלקמן:
"אנחנו קיבלנו חוו"ד ראשונית מהמפעילים הקודמים לגבי העובדים שעבדו במקום ובהתאם לחוו"ד הזו השארנו במקום רק את המדריכים והעובדים אשר לגביהם היתה חוו"ד מצויינת ולהערכת המפעילים הקודמים הוצאתם תגרום למרמור רב בקרב המנויים. לגבי נעמי בנג – קיבלנו חוו"ד פושרת, מנגד היתה לנו מדריכה מצויינת בספורטן הוד"ש, ואותה רצינו להביא לאותו תפקיד" (מ/4, עמ' 2, ש' 22-26).
מעדותה של קרן עלה כי היא זו ששיבצה בפועל את צוות המדריכים במועדון, לרבות בחוג הפילאטיס.
על פי עדותה היא קיבלה מרותי רשימה שמית של מדריכים, כששתי מדריכות של המעסיק הקודם – אסנת וענת - היא הכירה באופן אישי וידעה להגיד על שתיהן שהן מאוד מקצועיות ועל כן שיבצה אותן במערכת הקיימת על אף שהן לא עובדות של החברה (ר' עדותה, עמ' 44, ש' 15-17, עמ' 48, ש' 11-16).
באשר למתלוננת, העידה קרן כי "אני לא מכירה אותה באופן אישי... אני יודעת שהיא מדריכת פילטיס. הבחירה לא לקחת אותה נבעה מפידבק בינוני שקבלתי מרותי ולי היה בצוות מדריכה מצויינת שהעדפתי לשבץ ברמת אפעל ושמה שלומית" (עמ' 44, ש'21 - עמ' 45, ש' 3).
26. המאשימה טענה מנגד כי המתלוננת היתה עובדת מוערכת שהומלץ לנאשמת להמשיך ולהעסיקה, כך שהיה צפוי וברור שתמשיך להיות מועסקת על ידי הנאשמת.
המאשימה התבססה על עדותה של המתלוננת עצמה, אשר טענה כי חוות הדעת עליה היו טובות, אולם לא הציגה כל אסמכתא לכך, ועל עדותה של הגב' לימור בפני משרד התמ"ת לפיה: "...המלצתי בפני אורן, קובי ורותי על נעמי שהיא עובדת טובה והמלצתי עליה, הם אמרו כי היא בהריון והם לא מעוניינים להעסיק אותה" (מ/3, עמ' 2, ש' 35-36).
הנאשם והגב' פניני עומתו במסגרת חקירתם עם עדותה זו של הגב' לימור והכחישו את הדברים בתוקף (ר' חקירת רותי, מ/1, ש' 17-20, חקירת הנאשם, מ/4, 32-33).
27. בבואי להעריך את משקלן של הראיות, יש לזכור כי עדותה של הגב' לימור בפני משרד התמ"ת (מ/3), נתנה בנסיבות בהן היא עצמה נחקרה באותה תקופה על ידי משרד התמ"ת בעניין פיטורי המתלוננת בהיותה בהריון, בטרם התקבל לכך היתר כדין.
ניתן להניח באופן סביר אפוא כי באותו זמן היה לגב' לימור אינטרס להסיר מעליה כל חשד לפעולה בלתי חוקית, כך שלעדותה (מ/3) אין לייחס בהכרח משקל גבוה, על אף הסמיכות למועד קרות האירועים.
זאת ועוד, בעוד שמחקירתה של הגב' לימור בפני משרד התמ"ת עלה הרושם כאילו המליצה בחום בפני כל מנהלי הנאשמת על המשך העסקת המתלוננת,
בעדותה בבית הדין התברר כי לא מדובר היה בהמלצה בכתב, כי היא כלל לא זוכרת למי המליצה וכי למעשה "זה נזרק באויר. לא משהו מסודר. בשיחה יותר אפילו בדלת או משהו כזה" (עמ' 22, ש' 17).
28. נוכח האמור, לא הוכח, ודאי שלא ברמה של למעלה מכל ספק סביר, כי מעסיקתה הקודמת של המתלוננת המליצה על המשך העסקתה.
29. מעדויות ההגנה עולה אפוא כי ההחלטה שלא לקבל את המתלוננת לעבודה נבעה משיקולים מקצועיים של העדפת מדריכה מצויינת ומוכרת מתוך הצוות הקיים של הנאשמת, על פני קליטת המתלוננת שלא היתה מוכרת לנאשם או ליתר המנהלים, כשעל פי עדותם, ניתנה לגביה חוות דעת בינונית.
כנגד עדויות ההגנה כאמור עומדת רק עדותה של הגב' לימור במשרד התמ"ת, אשר בשים לב לעיתוי ונסיבות גבייתה, אין לייחס לה משקל גבוה וכן לא אוששה באופן מספק בחקירתה הנגדית בבית הדין. בנוסף עומדת עדות המתלוננת עצמה, אשר לא נתמכה בכל אסמכתא חיצונית ואשר מטבע הדברים סביר כי תעיד על עצמה, באופן מובן, כי הינה עובדת מוערכת ומומלצת.
30. אוסיף עוד כי אף אם היה מוכח בוודאות כי המעסיקה הקודמת המליצה על המשך העסקת המתלוננת (דבר שלא הוכח כאמור), הנאשמת רשאית היתה להעדיף לאייש את משרת מדריכת הפילאטיס במדריכה מוכרת ומוערכת מתוך צוות המדריכים הקיים אצלה, על פני קליטת מדריכה "חיצונית", כאשר מדובר בשיקול מקצועי - ניהולי לגיטימי וסביר הנמצא בתחום הפררוגטיבה הניהולית של המעביד.
בנסיבות העניין, מקום בו אף לא הוכח בוודאות כי אכן הייתה המלצה על המשך העסקת המתלוננת, עולה, לכל הפחות, ספק סביר באשר לקיומו של קשר סיבתי בין ההחלטה שלא לקלוט את המתלוננת לבין הריונה.
31. מעבר לאמור ושלא שפי שנטען על ידי המאשימה, כעולה מהעדויות והראיות, ההחלטה שלא לקלוט את המתלוננת לא הייתה חריגה, שכן מרבית המדריכים שהועסקו על ידי המעסיקה הקודמת לא נקלטו על ידי הנאשמת.
על פי העדויות, במועדון שנוהל על ידי המעסיקה הקודמת הועסקו סה"כ 8 מדריכים:
דימה וברקן (חדר כושר), ענת (ספורט), ולדימיר (שחיה), אסנת (אירובי), איתן (פלדנקרייז), אילנה ונעמי (פילאטיס) וכן שני מצילים (ירון ושמעון).
(ר' עדות הגב' לימור במ/3, שם אוזכרו 6 מדריכים ו-2 המצילים, עדות המתלוננת (מ/2) לעניין איתן מדריך הפלדנקרייז שלא אוזכר בעדות דורית ועדות רותי פניני (מ/1) בשורה 12, שם אוזכרה המדריכה אילנה).
על פי עדותה של הגב' פניני בחקירתה בפני משרד התמ"ת (מ/1, ש' 11-13) שלוש מדריכות בלבד (אסנת, אילנה וענת) מתוך שמונה המדריכים נקלטו לעבודה בנאשמת, כשהמסקנה היא כי חמישה מדריכים לא נקלטו לעבודה.
יש לציין כי גם על פי עדותה של המתלוננת נקלטו לעבודה בנאשמת שלוש מדריכות, אלא שהמתלוננת נקבה בשם שונה של אחת המדריכות (הדס במקום אילנה) (ר' עדותה, פרוט' 6.5.13, עמ' 31, ש' 14).
בין אם נקלטה מדריכה בשם הדס, כגרסת המתלוננת ובין אם מדריכה בשם אילנה, כגרסת הגב' פניני, מהעדויות עולה כי מרבית המדריכים שהועסקו על ידי המעסיקה הקודמת לא נקלטו לעבודה אצל הנאשמת, כששתיים מתוך שלוש המדריכות שנקלטו, היו מדריכות שלקרן הייתה היכרות מוקדמת אישית טובה עמן.
32. לאור האמור, המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח כי כנגד המתלוננת ננקט יחס מפלה השונה מהיחס שננקט כלפי מרבית מדריכי המעסיקה הקודמת שלא נקלטו לעבודה בנאשמת.
33. בחינת מסכת הראיות והעדויות מביאה אפוא למסקנה שהמאשימה לא הוכיחה, ודאי שלא ברמה של מעבר לכל ספק סביר, כי אי קליטת המתלוננת לעבודה אצל הנאשמת נבעה מהריונה ולא משיקולים ניהוליים לגיטימיים.
לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיפים 2(א) ו- 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
היסוד הנפשי
34. משלא הוכח היסוד העובדתי של העבירה המיוחסת לנאשמת, מתייתר הדיון בשאלת הוכחת היסוד הנפשי.
אולם, אף אם הייתי קובעת כי עלה בידי המאשימה להוכיח את היסוד העובדתי של העבירה, ספק אם הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה נשוא כתב האישום.
35. בעניין ע"פ (ארצי) 50155-08-10 חברת השמירה בע"מ – מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (6.11.12) נקבע:
"עבירה על סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות אינה עבירת אחריות קפידה, אלא עבירה המחייבת הוכחתה של מחשבה פלילית מסוג מודעות. לצורך הוכחת היסוד הנפשי, די ב"מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה...", גם אם קיים "שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות" או "נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען" (סעיף 20(א) לחוק העונשין).
היסוד הנפשי של מודעות מתקיים גם במקרה של "עצימת עיניים" (סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין; ע"פ 22/06 מדינת ישראל – יעקב רוזן, מיום 28.3.07)."
36. כפי שפורט לעיל, קרן היא שהחליטה בפועל על שיבוץ משרת מדריכת הפילאטיס ואיושה על ידי מדריכה בשם שלומית ולא על ידי המתלוננת.
על פי עדותה של קרן, עת החליטה לאייש את משרת מדריכת הפילאטיס במועדון על ידי מדריכה מהצוות של הנאשמת, היא כלל לא ידעה שהמתלוננת בהריון:
"ש. האם ההריון של נעמי היה שיקול בקבלת ההחלטה?
ת. כשבניתי את המערכת לא ידעתי שהיא בהריון.
ש. הכוונה כששיבצת את שלומית?
ת. כן." (פרוט' 11.11.13, עמ' 45, ש' 7-10).
המאשימה לא הביאה כל ראיה ו/או עדות לסתור את עדותה של קרן ועל כן, לא הוכח כי לגורם אשר היה אחראי על שיבוץ המדריכים הייתה ידיעה על הריונה של המתלוננת בעת קבלת ההחלטה על איוש המשרה.
37. באשר לרותי - על פי עדות המתלוננת, ביום 9.2.08 היא הגיעה למועדון ביחד עם בעלה ופנתה לרותי בשאלה האם יש אפשרות להמשיך להעסיקה ורותי השיבה לה שאפשר לשלוח קורות חיים (מ/2, ש' 33-35).
מאחר והמתלוננת הייתה על פי עדותה בחודש השביעי להריונה, יש להניח שרותי הבחינה בהריונה של המתלוננת עת הגיעה למועדון, כך שידעה כי הינה בהריון.
עם זאת, פנייתה של המתלוננת לרותי נעשתה יומיים לאחר שהנאשמת החלה כבר את פעילותה במועדון (ביום 7.2.08), כך שההחלטה על איוש משרת מדריכת הפילאטיס במדריכה אחרת קדמה לפניית המתלוננת בבקשה להעסיקה.
חיזוק לכך ניתן למצוא בעדות המתלוננת עצמה, שטענה כי בעת הפנייה לרותי אמרה לה האחרונה "...שיש מדריכה אחרת והמקום תחת בעלות אחרת ויש שם מדריכת פילטיס והם לא צריכים את שירותיי" (פרוט' 6.5.13, עמ' 28, ש' 7-8).
משכך, אין כל ראיה לכך שבעת קבלת ההחלטה לשבץ מדריכה אחרת כמדריכת פילאטיס רותי ידעה על הריונה של המתלוננת.
38. באשר לנאשם – על פי עדותו, איוש המשרות במועדון, לרבות משרת מדריכת הפילאטיס, נעשה על ידי המנהלים מטעמו – קרן, בסיוע רותי ואורן, כשהוא עצמו לא היה מעורב בכך באופן אישי.
אמנם על פי עדותה של הגב' פניני, מי שקיבל את ההחלטות בנאשמת, לרבות באשר לקבלת עובדים הוא הנאשם, כשאף על פי עדותו שלו הוא היה מודע להחלטה שלא להעסיק את המתלוננת, אולם אין בכך כדי להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנאשם ידע על הריונה של המתלוננת בעת קבלת ההחלטה על איוש המשרה.
39. לאור האמור, אני קובעת כי המאשימה לא הוכיחה קיומו של היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה נשוא כתב האישום.
40. מהמקובץ לעיל עולה כי המאשימה לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה במשפט הפלילי את הקשר בין ההחלטה שלא להעסיק את המתלוננת לבין הריונה. משכך אני קובעת כי יש לזכות את הנאשמת מהעבירה של איסור הפליה מחמת הריון – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו- 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
41. משהחלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום ומאחר ולנאשם יוחסה עבירה של הפרת אחריות נושא משרה, הרי שיש לזכות גם את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום - עבירה על סעיף 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
סוף דבר
42. הריני מזכה את הנאשמים מהעבירה של הפליה מחמת הריון – עבירה לפי סעיפים 2(א) ו- 15 לחוק ואת הנאשם גם מהעבירה של הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 15 לחוק.
43. הכרעת הדין תישלח לצדדים בדואר רשום על פי הסכמתם במעמד הדיון.
ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ד , 18 יוני 2014, בהעדר הצדדים.
לחצו כאן לפניה וקבלת יועץ משפטי אישי מעורך דין מיומן!