דיני עבודה בישראל - הזכויות שלך וחוקי המגן בעבודה

במדינת ישראל כמו בכל שאר מדינות העולם המודרני קיים מערך חוקים שנחקקו במטרה להסדיר את יחסי העבודה. היחסים שבין עובד למעביד ובין כלל העובדים והמעסיקים למדינה, אלו הם דיני העבודה.

בין החוקים העיקריים שנכללים במסגרת של דיני העבודה ניתן למצוא את: חוק פיצויי פיטורין, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית, חוק העסקת בני נוער, חוק עבודת נשים, חוק הסכמים קיבוציים, שכר מינימום ועוד רבים אחרים המרכיבים רשימה של 21 חוקים שונים במסגרת המוכרת בכינוי השגור "דיני עבודה".

בישראל מסורה הסמכות הבלעדית לדון בענייני עבודה לבתי הדין לעבודה הפזורים במחוזות השונים ברחבי המדינה, לפי חוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט-1969.

בפורטל זכויות העובדים אנו נותנים מענה, סיוע מהיר וייעוץ משפטי לעובדים ומעסיקים הזקוקים להכוונה בתוך מכלול הדינים מכל סיבה שהיא, הן באמצעות עורכי דין והן באמצעות רואי חשבון וחשבי שכר בעלי מומחיות ביחסי עבודה במשק הישראלי.

הרקע ההיסטורי להתפתחותם של דיני העבודה

עד לביטול העבדות ולאחר המהפכה התעשייתית במחצית המאה ה–19 שוק העבודה התנהל כמו שוק עבדים. המעסיקים הבורגנים התעמרו בעובדים, ניצלו אותם והפיקו מהם את המקסימום במינימום תמורה כספית.

לעובדים התייחסו אז כמוצר, כמצרך ולא כאישיות בפני עצמה עם ערכים, רגשות, זכויות ורצונות. תנאי העבודה היו מחפירים וסיכנו את בריאות העובדים ובעיקר את אלו שעבדו במפעלי התעשייה והמכרות.

עובד שנפצע במהלך עבודתו פוטר ללא תשלום פיצויים וללא זכויות. התייחסו אליו ככלי שרת שיצא מכלל שימוש. ילדיו של הפצוע המפוטר הועסקו במקומו כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הילדים נוצלו לא פחות מהוריהם.

המעבר לייצור תעשייתי וטכנולוגי גרם לפליטת בעלי מלאכה שעבדו עם הידיים. העובדים החדשים נדרשו להשכלה רחבה יותר ומיומנות מקצועית. מי שעמד בדרישות החדשות נהר לערים הגדולות והתקדם במעלה רמת חייו.

גם שם ההתקדמות היתה מינורית ומוגבלת. אם כבר בוצעה התקשרות חוזית בין עובד למעביד היא תמיד נוסחה לטובת המעסיק ולרעת העובד. אלו שנפלטו צללו לחיי עוני ומחסור. הערבות ההדדית והתמיכה הקהילתית הגיעה לסוף דרכה. המעמד הבורגני הסתדר ואילו מעמד הפועלים העני והחלש לא זכה להגנה של המערכת החוקית והפוליטית.

נשים נאלצו לצאת לעבודה ובמקביל לדאוג ולנהל את משק הבית.

מעסיקים ניצלו את העוני והעסיקו ילדים בתת תנאים, קשישים הוזנחו לאנחות, מוגבלים ונכים נותרו ללא תמיכה קהילתית ומשפחתית ומצבם הורע.

עם כזו תשתית חברתית נפיצה במיוחד, נדרשה הערכות מחודשת.

זה התחיל עם ארגוני מתנדבים למען הקהילה, המשיך בהליך התמקצעות של מקצוע העבודה הסוציאלית. מפלגות באירופה הוקמו על מצע סוציאליסטי וקראו תיגר לממשלות הקפיטליסטיות.

שאיפתן היתה ליצור חברה שיווניות ללא מעמדות של מנצלים ומנוצלים.

למגרש הפוליטי נכנסו שחקנים חדשים עם אידיאולוגיה של זכויות עובדים והגנה עליהם מפני עושק וניצול של המעסיקים.

הממשלות נדרשו להבטיח באמצעים משפטיים את ההגנה על כבודו וחירותו של העובד.

על רקע זה נולד הענף של משפט העבודה, שתכליתו המוצהרת להבטיח שכבודו וחירותו של העובד ישמרו ויהיו מוגנים מפני המעסיק ועל ידי כך יזכה העובד לכבוד חברתי וכלכלי שהם מהות קיומו האנושי.

עד להופעתו של משפט העבודה, יחסי עובד ומעביד הושתתו על דיני החוזים ומהם גם נגזרה הגנתו של העובד.

חוזה העבודה אם בכלל הוכתב על ידי המעסיק ונכרת תוך ניצול יתרונו כבעל הון ואמצעים.

עובדים מובטלים רבים משחרים לפתחו ומתוך מצוקתם הקיומית מוכנים לחתום על כל הסכם עבודה שיוגש להם. עובד שהרים ראש ותבע את זכויותיו נזרק ממקום עבודתו ללא שכר וללא פיצויי כלשהו... שורה ארוכה של מובטלים המתינה בכמיהה לתפוס את מקומו. כך זה היה פעם גם במדינת ישראל.

המסגרת החוקית והסדרת ענייני העבודה בישראל

את תכליתו הראויה של משפט העבודה לא משיגים באמצעות שיחות נפש ופניה לרגש האנושי של המעסיק. אין רגש. יש אינטרסים צרים. קודם של המעסיק ורווחתו ואחר כך, אם בכלל, האינטרס והזכויות של העובד.

רק התערבות של המדינה כריבון וכמחוקק יכולה לספק את התשתית החוקית והחוקתית להגנה על חופש העיסוק וכבודו של האדם העובד, לצד מערכת אכיפה וענישה לפוגעים בזכויות העובדים ולאלה שמפרים את דיני העבודה.

את העבודה עושים בעיקר בתי הדין לעבודה. זו מערכת ייחודית ועצמאית המתמחה בלעדית בנושא דיני עבודה וביטחון סוציאלי. בית הדין לעבודה הוא הסמכות הדיונית לפתרון סכסוכים הנובעים מחוקי העבודה בישראל.

מפסיקותיו של בית הדין לעבודה אנו למדים על תכלית דיני העבודה ונדרשים לפעול לפיהן. הבולטת שבהן לענייננו, נפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 110/10 רפי רופא – מרקם סוכנות לביטוח בע"מ, שם נקבע כי יחסי עובד מעביד אינם תלויים ברצונם של הצדדים או בהסכמות החוזיות ביניהם.

בפסק דין חשוב זה נקבע כי יחסי העבודה תלויים בתכלית של דיני העבודה והיא הגנה על העובד, המצוי בדרך כלל בעמדת מיקוח חלשה מול המעסיק, וההכרה כי כוח העבודה אינו "מצרך" ולכן נדרשת התערבות המחוקק לצורך הגשמת ערכים סוציאליים בסיסיים שהחברה בוחרת להגן עליהם.

באותו פסק דין מובאים לחיזוק גישה זו, דברי סגנית הנשיא (בדימוס) אלישבע ברק-אוסוסקין לפיהם: "החברה מתערבת באוטונומיה של הרצון הפרטי תוך הגנה על זכויות יסוד, על טוהר מידות, על ערכי דמוקרטיה, על כבודו של אדם, על כבודו של עובד, על כבודו של מעביד...אין מדובר בגישה פטרנליסטית אלא בהשלטת ערכים".

קיראו עוד: פסקי דין בדיני עבודה

על יסוד ערכים אוניברסאליים שכאלה הונחה תשתית חוקית להסדרת דיני העבודה בתחומים הבאים: יחסי עובד ומעביד, קביעת זכויות וחובות הצדדים, צווי הרחבה של הסכם קיבוצי והחלתו על קבוצות עובדים שאינן נכללות בהסכם בנוגע, תוספת יוקר, דמי הבראה, שעות עבודה שבועיות, חופשות, ימי אבל ודמי נסיעה לעבודה.

בנוסף לכך מוסדרים גם יחסים בין ארגון עובדים למעסיקים, זכות השביתה וההתארגנות והביטחון הסוציאלי של העובד הנקשר להפרשות לביטוח לאומי, קרנות פנסיה וביטוח בריאות.

הממשלה באמצעות הכנסת חוקקה את חוקי המגן כחלק ממערך דיני העבודה, כדי לשמור על האיזון בין זכות העובד לזכות הקניינית של המעסיק.

חוקי המגן קובעים למעשה את הזכויות הקוגנטיות, שהן זכויות שהעובד לא רשאי לוותר עליהן כמו, שכר מינימום, שעות עבודה יומיות ושבועיות שמותר להעסיק את העובד, הזכות לחופשה, דמי מחלה, גיל פרישה, פיצויי פיטורים.

חוקי המגן נתפסים כחוקים פטרנליסטיים שמתערבים בשוק החופשי ולמעשה קובעים לכל מעסיק "מה טוב לעובד שלו" ומחייבים אותו לפעול לאורם.

אפשר להבין את הביקורת ומצד שני אין לשכוח, שהמעסיקים לאורך דורות הרוויחו ביושר את ההנחתה של חוקי המגן. בגלל התנהלותם הנלוזה והנצלנית כלפי עובדיהם, נדרשה התערבות המדינה באמצעות חקיקת חוקי מגן, שנועדו להגן על זכויות יסוד של העובדים.

המדינה אינה מתנהלת בתוך בועה של עצמה. היא ערה למתרחש בעולם הרחב בתחום משפט העבודה, עוקבת אחר ההתפתחויות ומתאימה עצמה אליהן. משפט העבודה הבינלאומי התגבש עם השנים באמצעות אמנות בינלאומיות בחסות האו"ם וארגון העבודה הבינלאומי.

מדינות החברות בארגונים בינלאומיים ונקשרות בהסכמים ואמנות לא יחוקקו חוקים בתוך המדינה שלהם, שעומדים בסתירה לרוח והוראות האמנה עליה חתמו.

כך לדוגמה בשנת 1944 גיבש ארגון העבודה הבינלאומי הצהרה בעיר פילדלפיה שקבעה, שהעבודה אינה מצרך ולכן אין לסחור בכוח העבודה כבכל מצרך אחר בשל היותו חלק מ"האני" של העובד.

פרופ' רות בן ישראל כתבה בספרה המוכר "דיני עבודה" את הדברים הבאים: "עסקה במשאב מסוג זה, בגלל השתקפות ה"אני" בו, אינה נתפסת רק במימד החומרי שלה אלא גם במימד המוסרי הנשאב מההכרה בכבודו של העובד כאדם".

לגישתה של פרופ' בן ישראל הידועה כמומחית בעל שם עולמי בתחום דיני העבודה, תחום זה איננו תחום משפטי עצמאי ושלם המסדיר את מכלול מערכת יחסי העבודה, אלא משמש רק נורמה חלופית או משלימה לתחומי משפט אחרים.

את קביעתה זו היא מסבירה כך: ההתקשרות לביצוע עבודה תתפרש בדרך כלל כמו עסקה מסחרית אחרת לפי דיני החוזים הכלליים. אם תכליתו של משפט העבודה להגן על העובד אזי דיני החוזים נסוגים כל אימת שנדרש להגן על העובד ובמקרה זה חוקי המגן ודיני העבודה קודמים בעדיפותם.

כך קורה בחוזים שנכרתים בין ארגוני עובדים למעסיקים לפי דיני החוזים והתאגידים. ובמצב שכזה קובעת פרופ' בן ישראל: "משפט העבודה מתערב במערכת יחסי העבודה רק כאשר יש צורך, לאור תכליתו העליונה להחליף את דיני החוזים או את דיני התאגידים או להשלימם".

קראו עוד על חוקי עבודה חשובים: דמי מחלה   פיצויי פיטורים   דמי הבראה   חופשה שנתית   שכר מינימום   הלנת שכר

שאלות בנושא דיני עבודה? זקוק/ה לסיוע אישי?