החוק לגבי תקופת צינון בעבודה

תקופת צינון הינה תקופת המתנה הנדרשת מעובד שסיים לעבוד במשרה ומקום עבודה מסויימים, לפני שהוא יתחיל לעבוד במשרה אחרת, אשר עלולה ליצור ניגוד עניינים עם משרתו הקודמת.

במהלך תקופה זו נדרש העובד שלא לעבוד במשרה האחרת אלא עד לאחר חלוף תקופת הצינון, אשר יכולה להתפרש ממספר חודשים ועד מספר שנים.

דרישת תקופת הצינון מופיעה הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי.

באופן כללי, במגזר הפרטי דרישה זו מופיעה כחלק מההתחייבות לאי תחרות מצד העובד. כך, לדוגמא, נהוג להחתים עובדים בחברות הייטק על התחייבות שלא לעבוד אצל החברות המתחרות שלהן במשך כחצי שנה, לאחר סיום העבודה אצלן.

לעומת זאת, במגזר הציבורי, דרישה זו מופיעה בדרך כלל בשעה שנושאי משרה בשירות הציבורי עוברים לכהן במשרה במגזר פרטי, אשר מציבה אותם בניגוד אינטרסים עם משרתם הציבורית, או כאשר בכוונתם להתמודד בבחירות לכנסת או להתמנות לשר.

דרישת תקופת הצינון מתנגשת לכאורה עם זכות היסוד לחופש העיסוק והזכות להתמודד על משרת כהונה כחבר כנסת.

אולם, ישנם מצבים מיוחדים בהם הגבלת חופש העיסוק הינה בלתי נמנעת, וזאת בשל הצורך והכורח למנוע ניגוד אינטרסים ופגיעה בטוהר המידות, אשר מצדיקים הגבלה זו, אם כי בדרך כלל לתקופה קצובה בלבד, וזאת כפי שנפרט ונסביר בסקירה שלפניך.

תקופת הצינון במגזר הציבורי

תקופת הצינון על פי חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר הפרישה)

חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר הפרישה), תשכ"ט-1969, המכונה גם חוק הצינון, קובע את ההגבלות החלות על עובדי השירות הציבורי, ובכללם עובדי המדינה, לאחר הפרישה משירות הציבור, במטרה למנוע חשש לפגיעה בטוהר המידות ולהבטיח את אמון הציבור בשירות הציבורי ובעובדיו.

מטרת הגבלות אלו הינה למנוע פגיעה בטוהר המידות, באופן לפיו עובד ציבור ינצל בתקופת שירותו את מעמדו וכוחו, לטובת קידום ענייניו האישיים אצל הגורם שאליו הוא מבקש לעבור לאחר פרישתו, כאשר מתוקף תפקידו הציבורי הוא בעל הסמכות להחליט או להמליץ בעניינו של אותו גורם.

בנוסף, למנוע את החשש מניצול קשרים אישיים לאחר הפרישה לצורך קידום ענייניו האישיים של העובד או של מקום עבודתו החדש – כך נקבע לדוגמא בהליך וע' 1046/05 יובל רכלבסקי נ' נציבות שירות המדינה.

האחריות על קיום הוראות חוק זה מוטלת בראש ובראשונה על העובד הפורש, והפרת הוראות החוק אף מהווה עבירה פלילית, שעונשה קנס או שישה חודשי מאסר, בהתאם לסעיף 8 לחוק.

עיקר סעיפי החוק:

• סעיף 2 לחוק, אוסר על פורש לייצג אדם בעניין שבו טיפל הפורש מול אותו מוסד בו כיהן, וזאת לצמיתות וללא הגבלת זמן.
• סעיף 3 לחוק, אוסר על פורש שערב פרישתו היה ב-5 הדרגות העליונות של הדירוג האחיד (המנהלי) בשירות המדינה, לייצג אדם בפני מי שהיה כפוף לו, או לבקש ממנו להעניק לו זכות כלשהי שאותו כפוף מוסמך לתת, וזאת ממשך שנה אחת מיום סיום יחסי הכפיפות ביניהם.
• סעיף 4 לחוק, אוסר על פורש לקבל עבודה או זכות כלשהי מגורם שלפורש היתה יכולת השפעה על הענקת זכות לגביו, וזאת למשך שנה ממועד פרישתו, אלא אם כן ניתן לו היתר לקיצור התקופה מבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כוועדה למתן היתרים לפי החוק. המשיבה בעתירות אלו הינה נציבות שירות המדינה. 
• סעיף 6 לחוק אוסר על מי שמילא תפקיד ציבורי בחו"ל, לקבל עבודה או זכות בעסק במדינה בה עבד, וזאת במשך שנתיים מסיום תפקידו, אלא אם כן ניתן לו היתר לקיצור התקופה מהוועדה למתן היתרים.

תקופת הצינון על פי חוק הבחירות לכנסת

סעיף 56 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969, קובע כי עובדי מדינה בדרגים בכירים, קציני צה"ל, שוטרים וסוהרים יהיו רשאים להתמודד לכנסת רק במידה והם חדלו לכהן בתפקידם בשירות הציבורי במשך תקופת הצינון הקבועה בחוק.

תקופת הצינון של ראש השב"כ, ראש המוסד, קצין צבא בדרגת אלוף ומעלה, קצין משטרה בדרגת ניצב ומעלה, ונציב בתי הסוהר – הינה 3 שנים לפני יום הבחירות, ואילו תקופת הצינון של עובדי מדינה, קציני צבא, שוטרים וסוהרים שאינם נמנים על הגורמים הללו – הינה 100 ימים לפני יום הבחירות.

בנוסף, עובדי מדינה פרט למורה, וכן חייל בשירות סדיר וחייל בשירות קבע ששמם נכלל באחת מרשימות המועמדים, יחדלו מלמלא תפקידם מיום הגשת רשימת המועמדים ועד ליום הבחירות, ואם נבחרו לכנסת, גם במשך כל תקופת כהונתם כחברי הכנסת.

תקופת הצינון על פי חוק הממשלה

סעיף 5א. לחוק הממשלה, תשס"א-2001 קובע כי ראש השב"כ, ראש המוסד, קצין צבא בדרגת אלוף ומעלה, קצין משטרה בדרגת ניצב ומעלה, ונציב בתי הסוהר, ימונו לתפקיד שר בממשלה רק לאחר חלוף 3 שנים מתום כהונתם.

לחצו כאן לפניה וקבלת ייעוץ משפטי מהיר!

תקופת צינון במגזר הפרטי

כאמור, הדרישה לתקופת צינון זו מופיעה במגזר הפרטי כחלק מההתחייבות לאי תחרות מצד העובד, ולפיה עליו להימנע מלהתחרות במעסיקו הקודם בין בעצמו, בין באמצעות עבודה אצל חברה המתחרה בו, וזאת למשך תקופה מסויימת לאחר סיום העבודה אצלו.

דרישה זו מופיעה בעיקר במקצועות בהן קיימת בו ניידות רבה מחברה לחברה, לאור איכותם הגבוהה יחסית של העובדים, הביקוש הרב להם, ותנאי העבודה האטרקטיביים כמו בענף ההיי טק.

ברם, מאחר שהגבלה זו נוגדת כאמור את עקרו היסוד של חופש העיסוק, בתי הדין לעבודה לא ימהרו להכשיר כל תניית אי תחרות, אלא במידה והוכח שהינה מידתית וכי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את קיומה.

ההלכה המרכזית בעניין זה נקבעה בפסק הדין שניתן ע"י ביה"ד הארצי לעבודה ביום 4.6.1999 במסגרת הליך ע"ע 164/99 דן פרומר ו-צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ, הידועה גם בכינויה הלכת צ'ק פויינט.

הלכה זו מציינת ארבעה קריטריונים עיקריים לגביהם יש לבחון האם לפחות אחד מהם התקיים בנסיבות העניין, וזאת על מנת לקבוע האם מדובר בתניה חוקית או לאו.

חשוב להבהיר כי המדובר ברשימה שאינה סגורה:

• האם יש למעסיק הקודם סוד מסחרי אשר חשיפתו שלא כדין ע"י העובד בפני המעסיק המתחרה עלולה לפגוע זו.
• האם המעסיק הקודם השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרתו המיוחדת של אותו עובד, ובתמורה לכך התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק במשך תקופה מסויימת.
• האם העובד קיבל תמורה מיוחדת, כגון שכר גבוה יותר, עבור התחייבות מצידו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד מעביד.
• יש לתת משקל לתום הלב של העובד ו/או המעסיק המתחרה.

במסגרת הליך ע"א 189-03 גירית בע"מ ואח' נ' אביב ואח', נדונה חוקיותה של תניית אי תחרות אשר הגבילה את העובדים-הנתבעים, אשר שימשו אצל המעסיק הקודם-התובע בתפקידים בכירים, מלהתחרות בו במשך שנה.

בית הדין קבע כי העובדים הפרו הפרה חמורה ובוטה את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליהם כלפי מעסיקם הקודם, מאחר שהם חתרו תחתיו כבר בתקופת העסקתם אצלו, והחלו לפעול להקמת חברה מתחרה שתפיץ במקומו את המוצרים של אחת מלקוחותיו.

בית הדין אישר את התניה, ואסר על התובעים לעבוד עם אותה הלקוחה למשך שנה.

עוד נקבע כי גם אם התקיים אחד מהקריטריונים הללו, עדיין איך בכך כדי לחייב בהכרח את בית הדין ליתן תוקף לתניה זו, וההכרעה בעניין זה תינתן על פי מכלול העקרונות, האינטרסים, והנסיבות הספציפיות הקשורים לעניין.

שאלות לגבי תקופת הצינון שלך?