העובד פוטר ללא שימוע ובית הדין פסק לו פיצויים!

בית הדין לעבודה בחיפה קבע שמנהל עבודה בחברה למיזוג אוויר שפוטר ללא כל שימוע, בהפתעה מוחלטת ותוך קיפוח זכויות רבות נוספות שלו, זכאי לקבל מהחברה פיצויים בגין כל ההפרות של זכויותיו בסך כולל של כ-165,000 ₪.

כך נקבע בפסק הדין החשוב בהליך סע"ש 49434-04-19 ר.ע.א. נ' אייץ. אר. אייץ טכניק - רם אספקת אויר בע"מ. בסקירה שלפניך נסביר את הסיבות להגשת התביעה ובעיקר את הכרעתו של בית הדין לעבודה לטובת העובד המקופח.

הדרך לתביעה, הדיון ופסק הדין

העובד הועסק בחברה במשך למעלה מחמש שנים כעובד שכיר. לטענתו, מנכ"ל החברה זימן אותו לפגישה שבה הוא הודיע לו במפתיע על פיטוריו, וזאת ללא כל סיבה לפיטוריו ושיחת התראה מקדימה וכן מבלי שנערך לו שימוע.

לדבריו, מנכ"ל החברה פשוט הודיע לו "החלטנו לסיים את עבודתך תוך חודש" ותו לא.

החברה הכחישה בתוקף את טענותיו, וטענה שהוא פוטר על ידה בשל ירידה בתפקודו המקצועי ותלונות חוזרות ונשנות מטעם לקוחות החברה על טיב המוצרים.

לדברי החברה, העובד לא עמד ביעדי העבודה שלו, הרבה להיעדר מאתר העבודה לשעות רבות בכל יום, יצא לסידורים אישיים על חשבון העבודה ללא דיווח, ואף ניפח את שעות הנוכחות שלו במפעל גם כאשר לא היתה כל עבודה שמצדיקה זאת.

לגבי השימוע, טענה החברה שהיא למעשה ערכה לו לא שימוע אחד, כי אם שלושה שימועים וזאת לאחר שבשני השימועים הראשונים הוחלט לתת לו הזדמנות נוספת ולא לפטרו.

אולם, בעקבות הראיות שהוגשו בתיק החליט בית הדין לאמץ את טענת העובד, ולקבוע שהחברה פיטרה אותו במפתיע ומבלי שערכה לו כל שימוע לפני פיטוריו, כך שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טיעוניו לפני פיטוריו.  

בית הדין קבע שהחברה לא הציגה זימונים בכתב לשימוע שנשלחו לעובד וכן לא הציגה פרוטוקולים כדין של השימועים.

תחת זאת היא הציגה מסמכים שנחזים להיראות כסיכומים כביכול של השימועים, אשר נערכו בדיעבד, ללא חתימת עורך השיחה וחתימת העובד ואף מבלי שהם נמסרו כלל לעובד עצמו. בנוסף, החברה גם לא טרחה לזמן לעדות את מנכ"ל החברה, שהודיע לעובד על פיטוריו, דבר שלפי דיני הראיות צריך לפעול לחובת החברה.

נוכח האמור לעיל, קיבל בית הדין את גרסתו העובדתית של העובד לגבי נסיבות פיטוריו ובהתאם לכך נפסקו לו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך של 30,000 ₪.

כיצד יש לסווג את הבונוס שקיבל העובד?

מחלוקת נוספת בין הצדדים עסקה בשאלה האם הבונוס הקבוע ששולם לעובד מדי חודש מהווה חלק משכר העבודה הקובע שלו לצורך חישוב זכויותיו או לאו.

לתשובה לשאלה זו ישנה השלכה מיידית לגבי אופן חישובן של יתר הזכויות ובכלל זאת הפרשים שנתבעו על ידי העובד ואשר כללו הפרש דמי הודעה מוקדמת, הפרש פיצויי פיטורים, הפרש הפקדות לפנסיה, הפרש תשלומי גמול שעות נוספות והחזר ניכויים מהשכר שלא כדין.

בעוד העובד טען שהבונוס היווה חלק משכרו הרגיל, החברה טענה שמדובר בתוספת חיצונית, שאין לכלול אותה בשכרו הרגיל.

בפסיקה נקבע שהסיווג של תשלום כלשהו כתוספת או כחלק מהשכר הרגיל ייעשה לא לפי כינויו על ידי הצדדים אלא לפי מהותו. אם התשלום ניתן לעובד לא כל תנאי נוסף כלשהו מעבר לעבודתו הרגילה, אזי המדובר בתשלום שמהווה חלק מהשכר הרגיל ולא תוספת.

אולם, גם בעניין זה החליט בית הדין לעבודה לקבל את טענתו של העובד, לאחר שנקבע שגרסתה של החברה לגבי מהותו של הבונוס לא היתה מהימנה כלל ואף השתנתה תוך כדי התביעה.

בתחילה טענה החברה שהבונוס שולם לעובד עבור החזר הוצאות הנסיעה שלו ברכב, אולם טענה זו נדחתה לאחר שהתברר שהעובד הגיע לחברה במסגרת הסעות שהיא עצמה אירגנה לעובדיה.

לאחר מכן טענה החברה שהבונוס שולם לו עבור עמידה ביעדי העבודה שלו, אולם היא לא הציגה כל ראיה לגבי היעדים שהוצבו לו כביכול והמעקב החודשי אחר עמידתם בו, מה גם שטענה זו עמדה בסתירה נחרצת לטענתה לפיה היא פיטרה אותו בשל חוסר תפקודו המקצועי.  

בהתאם לכך נקבע שסכום הבונוס של העובד, שהועמד לפני פיטוריו על סך של 1,000 ₪, יכלל אף הוא בשכר הקובע לצורך חישוב יתר הזכויות שנתבעו על ידו במסגרת תביעתו כנגד החברה.

בסיכומו של דבר, נפסק לעובד פיצוי כולל בסך כולל כ-165,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 15,000 ₪.

עוד בנושא: פגמים בהליך השימוע