התקנת מצלמות אבטחה במקום העבודה

במקומות עבודה רבים כיום נוהגים המעסיקים להתקין מצלמות אבטחה במקום העבודה, וזאת על מנת לתעד מקרי גניבה ואלימות ככל שאלו התרחשו בו, ולעתים גם על מנת לתעד את התנהגות עובדיהם שלהם.

אין ספק ואין חולק כי המדובר במידה מסויימת בפגיעה בזכות הפרטיות של העובדים. לפיך נשאלת השאלה האם רשאי המעסיק להתקין מצלמות אבטחה במקום העבודה ובאילו נסיבות.

סוגיית התקנת מצלמות האבטחה מגלמת בתוכה למעשה התנגשות בין שתי זכויות יסוד בסיסיות וחשובות.

מצד אחד זכות הקניין של המעסיק, אשר מעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובעת כי אין פוגעים בקניינו של אדם. זכות הקניין של המעסיק מעניקה לו את הפררוגטיבה הניהולית לנהל את עסקו כרצונו, אם כי כל עוד אין בכך משום פגיעה בחוק או בזכות יסוד כלשהי. כך נקבע בהליך דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ נ' יחיאל.

מצד שני זכות הפרטיות של העובד, אשר מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר קובע כי כל אדם כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, וכי אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

בנוסף, סעיף 2(3)  לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 קובע כי צילום אדם כשהוא ברשות היחיד ללא הסכמתו, מהווה פגיעה בפרטיותו.

לגבי הזכות לפרטיות במקום העבודה נפסק כי המרחב האישי, דהיינו רשות היחיד, הנו דינמי ולכן ככלל מתקיימת החובה שלא לפגוע בפרטיותו של העובד גם במקום העבודה, אם כי תלוי היא באיזה היקף.

זכות המעסיק להגנה על הקניין מול זכות העובד לפרטיות

נקודת האיזון בין שתי הזכויות הללו, זכות הקניין והפררוגטיבה הניהולית של המעסיק והזכות לפרטיות של העובד, נבחנת בין השאר על ידי מבחנים של תום לב, סבירות ומידתיות. כך נקבע בהליך ע"ב 2887/03 סרגי ריבן – מתפרת סרגי נ' גרינקו מקסים.

לגבי השימוש במצלמות אבטחה במקומות העבודה נפסק כי הפעלת מצלמות בחדרי העובדים, מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותם של העובדים, וכי צילומו של אדם ללא הסכמתו או ידיעתו, אף אם הוא מצוי במקום עבודתו ולא בביתו הפרטי מהווה פגיעה בפרטיותו.

כך נקבע בין השאר במסגרתו של הליך דמ"ר 39840-04-10 לשצינר נ' פאר מרכז החלמה רפואי בע"מ.

עם זאת, המעסיק יוכל להתקין מצלמות אבטחה אף ללא ידיעת העובד וממילא ללא הסכמתו, במידה וקיימת סכנה לשלמות קניינו, עקב קיום חשש מוחשי לביצוע מעשה פלילי מצד העובד כלפי רכוש המעסיק.

לדוגמא, כאשר קיים חשש שהעובד גונב מרכוש המעסיק או מחבל בו. במקרה כזה סביר להניח כי זכות הקניין של המעסיק תגבר על זכות הפרטיות של העובד, וזאת לרבות לאור האמור בסעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, אשר מעניק הגנה לפוגע בפרטיות כאשר הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.

במידה והמעסיק התקין את המצלמות ללא ידיעת העובד וממילא ללא קבלת הסכמתו, או במידה והדבר נעשה חרף התנגדותו של העובד ללא סיבה מוצדקת כאמור, אזי הדבר עלול להוות פגיעה בלתי חוקית בזכות הפרטיות של העובד.

בנסיבות מסויימות, פגיעה כזו יכולה גם להיות כעילה לשם התפטרות עקב הרעת תנאי עבודה, אשר מזכה את העובד בקבלת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 11(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. כך נקבע גם בהליך לשצינר הנזכר לעיל.

תיק זה עסק בהתפטרותה של רופאה אשר עבדה בבית אבות לאחר שבחדר עבודתה הותקנו מצלמות, וזאת חרף התנגדותה העזה ולמרות שהיא התריעה על כך שוב ושוב, ללא הועיל. המעסיק לא הכחיש טענה זו, אך הבהיר כי המצלמות הותקנו עקב גניבת פריטים מחדרה, שהיה פתוח בדרך כלל.

בית הדין לעבודה פסק שרשות היחיד שבה אין לצלם אדם ללא הסכמתו, כאמור בסעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, חלה גם על חדר עבודה שהוקצה לעובד, וזאת גם החדר אינו משמש אותו באופן בלעדי, וגם אם החדר אינו משמש אותו כל הזמן.

משלא נטען כי העובדת נחשדה בגניבות שנעשו מן החדר, לא הייתה כל הצדקה להפעיל את המצלמות בזמן שהעובדת נמצאת בו, ועל כן הדבר מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותה.

מאחר שהעובדת התריעה על כך שאיננה מוכנה לכך שהמצלמה תצלם אותה בחדר העבודה שלה, אם כי ללא הועיל, נקבע כי המדובר בהתפטרות תוך הרעת תנאים, אשר מזכים אותה בפיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 11(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

לעומת זאת, במסגרת הליך ס"ע 15540-09-09 מלול נ' רוני עמר הנהלת חשבונות בע"מ, נדון מקרה אחר של עובדת אשר התפטרה עקב התקנת מצלמות במקום עבודתה, בטענה שהדבר מהווה הרעת תנאים.

בית הדין קבע כי המעסיק הציב מצלמות במקום העבודה לשם הגנה על העובדים ועל המשרד ותכולתו, וכי המצלמות הוצבו באזורים הציבוריים במשרד ובידיעת העובדים, ואילו אזורים אלה אינם מהווים בגדר סביבת עבודה פרטית, ולעובדים לא יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות באזורים אלו.

עוד נקבע כי בחדר העבודה הנפרד של העובדת בו היא שהתה לכל אורך שעות עבודתה לא הותקנו כל מצלמות. בית הדין קבע כי בנסיבות אלה לא נפגעה פרטיותה של העובדת, ועל כן אין מדובר בנסיבות המזכות עובד שהתפטר בפיצויי פיטורים.

מתי מותר ומתי אסור להתקין מצלמות?

ככלל, על מנת להתקין מצלמות במקום העבודה על המעסיק ליידע את העובדים על כך, ולקבל את הסכמתם לפגיעה בפרטיותם, למעט במקרים בהם קיים חשש מוחשי לביצוע מעשים פליליים מצד העובד.

למעסיק מותר ברוב המקרים להתקין את המצלמות באזורים ציבוריים כמו מזדרונות, חצר, חדרי קבלה, מחסני ציוד, אולמות עבודה וכל אזור בשטח מקום העבודה שאינו אזור עבודה פרטי של עובד מסויים.

מפסיקותיו של בית הדין לעבודה ניתן להבין באופן חד משמעי כי אסור למעסיק להתקין מצלמות אבטחה ללא הסכמה מפורשת של העובדים, ככל וירצה לעשות זאת בחדרי עבודה פרטיים, חדרי הלבשה, תאי שירותים וכל מקום אחר שבו עצם ההתקנה תהווה פגיעה לא מידתית בזכות העובדים לפרטיות.

בשולי הדברים נציין כי אסור להתקין מלצמות המקליטות שיחות של עובדים בכל מקרה, שכן הדבר עלול להתפרש כהאזנת סתר אסורה לפי חוק. לצורך הקלטת שיחות העובדים ו/או שיחות של העובדים עם לקוחות וספקים - יש לעדכן את העובדים מראש ולקבל את הסכמתם המפורשת לכך.