נמאס לך לקחת עבודה הביתה?

עובדים רבים גילו זה מכבר כי המושג שעות עבודה הנו חמקמק ואמורפי, וגבולותיו אינם ברורים.

גם אם ישקיעו מרץ וזמן רב בעבודתם, ישארו במשרד שעות נוספות מרובות ויכירו את הילדים רק מטיולי השבת, עדיין יוצפו בפניות, שאלות, בקשות ומטלות שיומטרו עליהם בשעות הפנאי מהמעסיק.

המעסיקים של היום כבר מזמן אינם מכירים במושג העט הנופלת, דורשים מעובדיהם זמינות ופניות מלאה מסביב לשעון, 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע, ומגייסים את אמצעי הטכנולוגיה לצורך קיום קשר צפוף וחונק עם עובדיהם, גם מעבר לשעות העבודה.

האם זה חוקי? מדוע זה קורה? ואיך מציבים בפני מעסיק טרדן גבולות ברורים מבלי להצטייר כעובדים בלתי לויאליים או לא משקיענים?

אין ספק כי זמינותן של טכנולוגיות תקשורת מתקדמות הפך את חיינו לקלים יותר במובנים רבים. השימוש השכיח בסמרטפון, בטאבלט ובמחשב נייד מאפשר לנו להיות תמיד מעודכנים, תמיד בעניינים, עם יד על הדופק, וליצור קשר עם מי שנחפוץ בכל זמן וכמעט בכל מקום.

תוכנות כמו אימייל, ווטסאפ, ומסנג'ר פורסות בפנינו אינסוף אפשרויות לקיום קשר רציף עם מכרינו וקרובינו, אך גם עם הבוס והעמיתים למקום העבודה.

לכן, בצד התועלות הרבות הגלומות ביכולות התקשורת המגוונות, יש בכוחן גם להוות עול של ממש, כאשר השימוש בהן הופך לתדיר ובלתי מבוקר.

עובדים רבים מחזיקים במכשירי טלפון מתקדמים מטעם העבודה ועל חשבון החברה. או אז נתפס השימוש הבלתי פוסק בהם, על ידי המעסיק, כלגיטימי עוד יותר ומה שנחשב בעבר כסמל סטטוס וכצ'ופר לעובדים מצטיינים, הופך למעמסה חונקת.

לא משתחררים מהכבלים

סקר שבחן את הנושא מצא כי למעלה מ-50% מהמעסיקים בישראל יפנו לעובדים שלהם גם בזמן חופשה.

חלקם יצרו קשר רק כשמדובר מבחינתם בסוגיות בוערות שדורשות שיתוף, מענה וטיפול מיידי.

לאחרים יד קצרה על הדק ההקלדה או החיוג לעובד הנופש, גם בעניינים שאינם דחופים כלל ויכלו לסבול דיחוי של מספר ימים.

כ-30% מהמעסיקים הישראלים מתגעגעים מאוד לעובדיהם, ונוהגים לדגום אותם טלפונית לאחר תום יום העבודה, כדי לקבל מענה לשאלה בענייני העבודה.

זאת ועוד, למעלה מ-30% מהמנהלים ומבעלי העסקים מצפים מעובד שישיב על מייל שנשלח לו לאחר תום יום עבודתו.

במידה והמייל נשלח לעובד עוד לפני סיום יום העבודה, למעלה מ-40% מצפים ממנו שישיב עליו מהבית.

מן הסקר עולה עוד, כי כמחצית מהמעסיקים מצפים לזמינות של עובדיהם גם בשעת חופשה, ויוצרים קשר עם העובד כשזה מנסה להירגע ולקחת פסק זמן על שפת הבריכה.

ביצה ותרנגולת

הציפיות מצד המעסיקים לזמינות מתמדת למקום העבודה גם בשעות בהם העובדים אמורים להתאוורר, לעסוק בסידורים אישיים או לבלות זמן איכות עם בני משפחתם, מחלחלות גם אל העובדים בכל הדרגים, ויוצרות תחושה כי כך אמור עובד יעיל ומוערך להתנהל.

לכן, עובדים רבים מרגישים צורך להיות תמיד מחוברים, נוטלים עימם את הטלפון הנייד לכל מקום, ובוררים את מקום החופשה בהתאם ליכולת שלו לספק זמינות לאינטרנט.

הדבר מייצר סיטואציה מורכבת של מעגל קסמים: העובד משדר למעסיק נכונות לזמינות מלאה, והמעסיק, בתורו, מנצל זמינות זו לתועלתו ותופס אותה כדרישה לגיטימית.

כתוצאה מכך נכנס העובד לא פעם למצב נפשי של שחיקה, עצבנות, עייפות כרונית, לחץ אינטנסיבי ומתמשך, תחושה של מחנק, היעדר שליטה בחיים האישיים והיעדר מרחב ועצמאות בסיסית.

זאת ועוד, הדרישה לזמינות מערערת את התא המשפחתי, פוגעת ביחסים עם בן או בת הזוג ובהשקעה בילדים.

הניסיון ללהטט בין הקשב לבית ולמתרחש בו, לבין הקשב לדרישות המעסיק, עלול להביא לירידה בלכידות המשפחתית.

איך מציבים גבולות ונשארים בחיים?

לכאורה, הדרך הפשוטה והיעילה ביותר להשתחרר מכבלי המעסיק הטורדני, היא פשוט לא להיות זמין!

לצאת לחופשה ללא הטלפון הנייד החכם, להתבודד בצימר ללא גישה לאינטרנט אלחוטי, או להשאיר את הטלפון על מצב שקט לאחר שעות העבודה.

ואולם, רבים מאתנו חוששים שאקט שכזה יתפס כניסיון לחמוק מאחריות, ופשוט אינם מעזים להתנתק. אחרים מעוניינים לעשות שימוש אישי באמצעי התקשורת בזמנם הפנוי, לצורך גלישה חופשית ברשת, שימוש ברשת החברתית או ניהול שיחות חולין עם בני משפחה וחברים.

אז כיצד מבהירים לבוס היכן אמור לעבור הגבול?

ראשית, מדברים על זה. הצהרת כוונות כנה שנעשית בצורה רגישה ומחושבת, ומושתתת על יחסי אמון יכולה להניב תוצאות.

אין הכוונה לומר לממונה "אני יוצא לחופשה ומתנתק לשבוע, נתראה בקרוב". עם זאת, ניתן בהחלט להציב גבולות למידת הפניות והזמינות, ולתחום אותה לעוגנים ולזמנים ברורים שהוגדרו מראש.

כך למשל, ניתן לומר "אני יוצא לחופשה בת שבוע ימים. במקרים דחופים ניתן להשיג אותי טלפונית בין השעה שמונה לתשע. אבדוק מייל פעם אחת במהלך החופשה, כך שאם עומד משהו בהול על הפרק, אנא עדכן אותי ואעשה מאמץ להשיב".

גם ביומיום, ניתן לערוך שיחה דומה, שמבהירה לממונה כי שעות הפנאי שלך מוקדשות למשפחה. כך, למשל, ניתן לומר "תודה שאתה מעדכן אותי, אך מכיוון שלעניות דעתי הנושא סובל דיחוי, אטפל בו מחר במשרד", ובכך להבהיר כי אין בכוונתך להמשיך ולעבוד מהבית.

בנוסף לכך, הפעל בעצמך שיקול דעת. באם אתה עובד במקצוע תזזיתי, בו הכל מתרחש מהרגע להרגע, אד הוק, וכל דחייה של טיפול מיידי משולה להזנחת העסק, גלה גמישות רבה יותר ונכונות לפתור משברים דחופים גם מהבית.

אך במרבית המקרים, לא מדובר בסוגיות של חיים ומוות, ועל כן דבר בביטחון ואל תהסס לסרב לדרישה בלטי לגיטימית מהמעסיק לטפל בדברים הקשורים לעבודה בזמנך הפנוי.

המצב מעבר לים

במדינות רבות בעולם, במיוחד כאלו בהן נושא זכויות העובדים נמצא בחיתוליו, המצב חמור בהרבה מזה בישראל.

כך, למשל, בהודו ובסין, מסכימים הרוב המכריע של העובדים, למעלה מ-75% מהם, להיות זמינים כל העת למעסיק במגוון אמצעים טכנולוגיים, בתמורה לביטחון תעסוקתי.

בארה"ב ובאירופה, לעומת זאת, המצב טוב מבישראל. כך למשל, נחקק בצרפת חוק שאוסר על המעסיקים להטריד את עובדיהם לאחר שעות העבודה, ובגרמניה מקודם מהלך חקיקה באותה הרוח.

הצד המשפטי וחוקי העבודה

באם נתקלת בפני חומה בצורה, בניסיון להסדיר את יחסי העבודה למול המעסיק, דע את זכויותיך החוקיות.

עורכי דין מומחים לדיני עבודה גורסים כי הוראת החוק מטילה מגבלות על המעסיקים ולא מאפשרת להם לפנות לעובדים כאוות נפשם בשעות הפנאי.

בהתאם לכך, מעסיק לא יכול לדרוש מעובד להשיב על מייל או לענות לטלפונים לאחר שעות העבודה הרגילות.

כדי שיוכל לעשות זאת, עליו לקבל את הסכמת העובד לעניין ולסכם עמו את התמורה שיקבל בגין כך. יתרה מכך, במהלך חופשה, המעסיק אינו יכול לחייב את העובד להיות זמין.

חופשה נועדה על מנת שהעובד ינוח וימלא מצברים, ולפיכך עובד אינו חייב להיות זמין בטלפון במהלכה.

במקרים בהם מקום העבודה מציב דרישה חדשה לזמינות תמידית במייל או בנייד לאחר שעות העבודה, מצב זה עלול להיחשב מבחינה חוקית להרעת מוחשית בתנאי העבודה, המאפשר לעובד להתפטר בדין מפוטר ולקבל פיצויים.

עם זאת, כאשר מדובר בדרישה חד פעמית או בכזו שחוזרת על עצמה רק מדי פעם, קצרה ידו של החוק מלהושיע.