זכות העובד/ת שלא לעבוד ביום המנוחה - תיקון לחוק!

במקום העבודה שלך עובדים גם בסופי שבוע ושבתות? התיקון האחרון לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי כל עובד יוכל לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי, גם אם אינו שומר מצוות.

ביום 18.6.2018 אושר במליאת הכנסת תיקון מס' 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1981, אשר מוסיף לחוק זה את סעיף 9ד1 בדבר זכאות עובד לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי גם אם אותו עובד אינו דתי.

עם זאת, תיקון זה יכנס בעיקרו לתוקף רק ביום 1.1.2019 ואילך, אם כי באופן לפיו הוא יחול גם על עובד שהתחיל את עבודתו אצל המעסיק לפני יום זה.

סעיף 9ד1 לחוק שעות עבודה ומנוחה

9ד1. סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי

(א) בלי לגרוע מהוראות סעיפים 9ג(א) ו-9ד(א) –

(1) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית, ולא ידרוש ממנו לתת התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.

(2) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו –

(1) במקומות עבודה או בעבודות המנויים בסעיף 9ו(ב);

(2) במקום עבודה שאישרה ועדת השרים האמורה בסעיף 12(ב) (בסעיף זה – ועדת השרים), בכפוף להוראות סעיף קטן (ג).

(ג) (1) אישור ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (ב)(2) (בסעיף זה – אישור ועדת השרים) יינתן בשל טעמים ייחודיים הקשורים באותו מקום עבודה, ובלבד שהסירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי עלול לפגוע פגיעה משמעותית באותו מקום עבודה או בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו, והכול בהתחשב בטובת העובדים; האישור יכול שיינתן גם לגבי מקצוע או תפקיד מסוים במקום העבודה;

(2) ניתן אישור ועדת השרים לגבי כלל העובדים במקום העבודה, תנמק הוועדה את החלטתה בכתב   ותמסור על כך דיווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת;

(3) כל אחד מחברי ועדת השרים רשאי למנות מטעמו עובד ממשרדו כנציגו בוועדת השרים לעניין סעיף זה;

(4) לשם הפעלתה סמכותה לפי סעיף זה, תתכנס ועדת השרים אחת לרבעון לפחות, ובמועד ההתכנסות כאמור תדון ותחליט בכל הבקשות שהועברו אליה עד לאותו מועד;

(5) שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ידווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אחת לשנה, על אישורי ועדת השרים באותה שנה.

כידוע, סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי כל עובד זכאי ליום מנוחה שבועית בהתאם לדתו.

סעיף 9 לחוק משלים את סעיף 7 בקובעו שאסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו, למעט במקרה בו הדבר הותר לפי סעיף 12 לחוק, באמצעות היתר ספציפי לעובד שניתן על ידי שר העבודה כאמור בסעיף 12(א) לחוק, או היתר כללי לעובדים שניתן על ידי ועדת השרים כאמור בסעיף 12(ב) לחוק.

סעיף 9ג(א) לחוק מוסיף וקובע בעיקרו שאסור להפלות ולסרב לקבל מועמד לעבודה רק בגלל שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שהוא מסרב לעבוד בימי המנוחה השבועית וזאת בשל איסור הקבוע במצוות דתו שהוא מקיים. קראו עוד על אפליה על רקע דת

סעיף 9ד(א) לחוק קובע בעיקרו שעובד שהמעסיק שלו דרש ממנו לעבוד ביום המנוחה השבועית רשאי להודיע לו תוך 3 ימים שהוא מסרב לעבוד בימי המנוחה השבועית בשל איסור הקבוע במצוות דתו שהוא מקיים.

יחד עם זאת, סעיף 9ו(ב) לחוק קובע כי שני הסעיפים הללו לא יחולו במקומות העבודה המצויינים בסעיף זה, ואשר כוללים מקומות עבודה שקשורים לבטחון הציבור, בריאות הציבור, בתי מלון, ייצור והזרמת חשמל, ומקומות שמספקים שירותים חיוניים לפי קביעת ועדת השרים כאמור בסעיף 12(ב) לחוק.

כלומר, סעיפים 9ג(א) ו-9ד(א) לחוק מקנים לעובד דתי את הזכות לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי שלו, בנימוק שמצוות הדת שהוא מקיים אוסרות עליו לעבוד ביום זה.

כעת ועל מנת להשלים את התמונה החקיקתית בעניין זה, קובע סעיף 9ד1(א) לחוק הוראות שמקבילות לסעיפים 9ג(א) ו-9ד(א) לחוק, ואשר מאפשרות גם לעובד שאינו דתי לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועית שלו, וכן אוסרות שלא לקבל עובד לא דתי לעבודה רק בגלל שהוא הודיע שהוא מסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי.

כתוצאה מכך, כיום כל עובד רשאי לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי של הדת שאליה הוא משתייך וזאת בין אם הוא דתי ובין אם הוא אינו דתי.

יוזמי התיקון לחוק, חברי הכנסת עליזה לביא ומיקי זוהר, טענו שהמצב הקודם פגע בזכות יסוד של כל אדם ליום מנוחה והפלה בין עובדים דתיים לאלה שאינם דתיים, כאילו שהעונג של שבת כיום מנוחה מותר רק לדתיים.

כתוצאה מכך, עובדים שעבדו בשבת וביקשו לשנות זאת מסיבות שונות, נאלצו לחתום על תצהיר שקרי שהם דתיים בשעה שהם אינם כאלו וזאת על מנת להימנע מפיטוריהם, או שהם נאלצו להמשיך ולעבוד בשבת וזאת בעל כורחם.

בנוסף, מקומות עבודה נמנעים פעמים רבות מלקבל עובדים שמצהירים כי הם אינם עובדים בשבת.

יחד עם זאת ועל מנת לא להקשות יתר על המידה על המעסיקים, קובע סעיף 9ד1(ב) לחוק כי סעיף 9ד1(א) לחוק לא יחול במקומות העבודה הבאים:

(1) מקומות עבודה שמנויים בסעיף 9ו(ב) לחוק, כפי שצויין לעיל.

(2) מקומות עבודה שאישרה ועדת השרים האמורה בסעיף 12(ב) לחוק, וזאת בכפוף לאמור בסעיף 9ד1(ג) לחוק, אשר קובע כי אישור זה יינתן בשל "טעמים ייחודיים הקשורים באותו מקום עבודה, ובלבד שהסירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי עלול לפגוע פגיעה משמעותית באותו מקום עבודה או בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו, והכול בהתחשב בטובת העובדים. האישור יכול שיינתן גם לגבי מקצוע או תפקיד מסוים במקום העבודה.

כאמור, יש לשים לב שתיקון זה ייכנס לתוקף באופן כללי רק ביום 1.1.2019 והוא יחול גם על עובד שהתחיל את עבודתו אצל המעסיק לפני יום זה.

זאת, למעט סעיפים 9ד1(ב)(2) ו-9ד1(ג) אשר ייכנסו לתוקפם כבר ביום פרסום תיקון לחוק ברשומות, אשר נעשה ביום 21.6.2018.

קראו עוד בנושא: תשלום על עבודה ביום המנוחה השבועי