נזקי חשיפה לשמש בעבודה

כידוע, מדינת ישראל הנה מדינה שמוצפת בשמש במשך ימים רבים בשנה ורבות כבר נכתב על הנזקים הבריאותיים שעלולים להיגרם לגוף האדם כתוצאה מחשיפה ממושכת לשמש, ללא הגנה מספקת.

על רקע זה התעוררה השאלה באילו תנאים יוכרו נזקים שנגרמו לעובד עקב חשיפה ממושכת לשמש במהלך עבודתו כתאונת עבודה.

בדרך כלל, תאונת עבודה מוגדרת כאירוע פתאומי וחד פעמי אשר פגע בעובד וגרם לו נזק ואשר מתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו. לדוגמא, כאשר עובד בנין נפל מפיגום ונחבל עקב כך.

אולם, הפסיקה בארץ הכלילה במסגרת המקרים שיוכרו כתאונת עבודה גם מקרים שאירעו בהתאם לתורת המיקרוטראומה, לפיה המדובר בצירוף מספר רב של פגיעות זעירות, אשר כל אחת מהן בנפרד גרמה לנזק זעיר יחסית, אך הצטברותן של כל הפגיעות יחדיו גרמה לנזק ממשי וזאת להבדיל מפגיעה חד פעמית ומשמעותית בעובד.

זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור ולא כתוצאה מזרם מים שוטף.

בפסיקה נקבע כי ניתן להכיר במחלה בה לקה העובד עקב חשיפה ממושכת לשמש כתאונת עבודה בהתאם לתורת המיקרוטראומה, בתנאי שהעובד הוכיח כי הוא הוכיח את שני היסודות של תורה זו, וזאת כפי שנסביר בפירוט ובהרחבה בסקירה שלפניך.

נבהיר כבר עתה, כי בכל מקרה של נזק גופני משמעותי, בשל חשיפה לשמש במסגרת העבודה, ראוי ורצוי לפנות להתייעצות עם עורך דין מנוסה, על מנת לבדוק את המקרה לפרטיו ולנסיבותיו.

יסודות תורת המיקרוטראומה ונזקי חשיפה לשמש

תורת המיקרוטראומה כוללת שני יסודות עיקריים, בדבר הוכחת קיומן של פגיעות זעירות חוזרות ונשנות במהלך עבודתו של העובד, וקיום קשר סיבתי בין הפגיעות הללו למחלה שהופיעה אצלו.

לצורך הוכחת היסוד הראשון, בדבר הפגיעות הזעירות החוזרות ונשנות, על העובד להוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של העובד.

כך נקבע למשל במסגרת פסק הדין החשוב בהליך בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם.

בשלב זה  די בכך שהעובד יראה כי היתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן של תאונת עבודה. כלומר, מדובר בפעולות שכל אחת מהן היתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר.

תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע. כך נקבע במסגרת פסק הדין בהליך עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב.

השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת יישום הילכת המיקרוטראומה היא שאלה שבעובדה.

במידה והעובד מביא ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו לו פגיעות זעירות, אזי על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי. כך נקבע במסגרת פסק הדין בהליך מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר חליוא.

לצורך הוכחת היסוד השני, בדבר הקשר הסיבתי, על העובד להמציא חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין המחלה בה לקה. כך נקבע למשל, בהליך עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה. 

על חוות הדעת לקבוע ראשית האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של העובד ובין הליקוי ממנו הוא סובל.

על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו על הליקוי. דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על הליקוי, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

בשלב זה לא נדרשת התייחסות למידת ההשפעה על מצבו הרפואי של העובד ואין הכוונה כי תנאי העבודה תרמו ל-50% ממצבו הרפואי, אלא האם תנאי העבודה גרמו במידה כלשהי למצבו הרפואי של העובד או להחמרתו, בסבירות של 50% ומעלה.

בשלב השני, ככל שנקבע קשר סיבתי כאמור לעיל, יש לבחון את שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים. לגבי שאלה זו די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת מיקרוטראומה.

השפעה משמעותית הנה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות. כך נקבע בהליך ב"ל (בש) 18077-10-16  א.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי.

הכרה בנזקי שמש כפגיעת עבודה - דוגמא מפסק דין

במסגרת הליך ב"ל (בש) 18077-10-16 א.ש. נ' המוסד לביטוח לאומי הנזכר לעיל נדונה תביעה של עובד להכרה במחלת סרטן העור שבה לקה כתאונת עבודה בהתאם לתורת המיקרוטראומה, וזאת בשל מספר עבודות בהן עבד לטענתו כשהוא חשוף לשמש באופן יומיומי.

בין השנים 1979-1988 עבד העובד כמסגר שכיר בתעשייה האווירית, כשלטענתו הוא עבד בחשיפה לשמש לפחות במשך 4 שעות ביום תוך שהוא לובש חולצה קצרה ומבלי שסופק לו קרם הגנה בתקופה הרלוונטית.

בין השנים 1988-1990 עבד העובד כמסגר ומכונאי בחברת החשמל, כשלטענתו הוא ביצע את כל העבודה בחוץ וללא קרם הגנה.

בין השנים 1990-1995  עבד העובד כעובד עצמאי ובעל מעדניה, כשלטענתו במסגרת עבודתו הוא ביצע נסיעות ברחבי הארץ.

בין השנים 1995-1996 עבד העובד כפועל בנין, כשלטענתו הוא ביצע את עבדותו בחלק החיצוני של הבניין ותוך חשיפה לשמש.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת העובד להכיר במחלת סרטן העור כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה, בנימוק לפיו העובד לא הוכיח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו / עיסוקו במשלח ידו ואשר הביאו להתפתחות סרטן העור.

מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, כך שמחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה שלו.

עוד טען המוסד לביטוח לאומי כי בעת שהעובד עבד כמסגר בתעשייה האווירית, הוא עבד בעיקר בתוך מבנה מקורה ועטוף בקירות וכי סופקו לו אמצעי הגנה, ציוד מגן, ביגוד וכובע, וכי גם כשהוא עבד בחברת החשמל הוא עבד בתוך מבנה סגור.

לגבי העבודה במעדניה וכפועל בנין טען המוסד שהעובד לא הוכיח את מידת חשיפתו לשמש במהלך ביצוע עבודות אלו.

בהסתמך על העדויות שהובאו בתיק, קבע בית הדין שהעובד הרים את הנטל להוכיח חלק מטענותיו וזאת באופן הבא. 

בין השנים 1979-1988 עבד העובד כמסגר בתעשייה האווירית במשך כ-4 שעות ביום, 5 ימים בשבוע. בעבודתו זו לבש העובד מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה / קצרה על פי עונות השנה. לעיתים חבש כובע, אך לא נמרח באמצעי הגנה.

בין השנים 1988-1990 עבד העובד כמסגר ומכונאי בחברת החשמל במשך כל יום העבודה שאורכו 9 שעות, 5 ימים בשבוע. בעבודתו זו לבש העובד מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה / קצרה על פי עונות השנה. חבש קסדה, אך לא נמרח באמצעי הגנה.

בין השנים 1995-1996 עבד העובד כפועל בנין במהלך כל יום העבודה שאורכו כ-9 שעות, 5 ימים בשבוע. בעבודתו זו לבש העובד מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה / קצרה על פי עונות השנה. לעיתים כיסה את ראשו בכובע שקיפל מעיתון, אך לא נמרח באמצעי הגנה.

לגבי עבודתו כבעל מעדנייה בין השנים 1990-1995, נקבע שבתקופה זו אין לראות את העובד כמי שהיה חשוף לשמש.

בהמשך לכך מינה בית הדין מומחה רפואי אשר קבע כי ישנו קשר סיבתי שבין עבודות העובד לבין מחלת סרטן העור שבה לקה. בהתאם לכך קבע כי בית הדין כי יש להכיר במחלת סרטן העור בה לקה העובד כתאונת עבודה.

קראו עוד בנושא: הכרה בתסמונת התעלה הקרפלית כפגיעת עבודה