הפרשה לפיצויים פיטורים של מתמחה: החוק מחייב?

כידוע, צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, 2011 קובע כי יש להפריש לביטוח הפנסיוני הפרשות לפנסיה מקיפה קרי, הן עבור רכיב הפנסיה, על ידי  המעסיק והעובד והן עבור רכיב פיצויי פיטורים וזאת על ידי המעסיק בלבד.

אין חולק שמתמחה במשפטים נחשב לעובד של המאמן שלו ובכך כפוף להוראות דיני העבודה. זאת, לאור סעיף 41א לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, אשר קובע כי "דינו של מתמחה, לכל דבר וענין למעט החיקוקים המפורטים בתוספת, יהיה כדין עובדו של המאמן, ואם היה המאמן שכירו של אחר יראו את האחר כמעסיקו של המתמחה; סעיף זה אינו חל על חייל המתמחה בצבא-הגנה לישראל".

מכאן גם נובע שצו ההרחבה בדבר פנסיה חובה חל גם על מתמחים במשפטים, וזאת לאור סעיפים 3(א) ו-4(א) לצו ההרחבה, שקובעים בבירור כי הוראותיו חלות על כל עובד המועסק בכל מקום עבודה בארץ, למעט חריגים מסויימים.

אולם, יחד עם זאת, גם אין חולק שחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 אינו חל על מתמחים וזאת לאור האמור בסעיף 41א לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 1 לתוספת של חוק זה, שמציין את חוק פיצויי פיטורים.

בנסיבות אלו, עולה השאלה האם עורך דין מאמן שמעסיק מתמחה במשפטים, צריך להפריש עבורו במסגרת ההפרשות לביטוח הפנסיוני הפרשות לפנסיה מקיפה, שכוללת גם הפרשות עבור פיצויי פיטורים.

שאלה זו נדונה במסגרת הליך סע"ש 36780-12-17 אנדריאה מלמוד נ' עו"ד אלי בן חיים. תיק זה עסק במתמחה במשפטים אשר הגישה תביעת עבודה לקבלת זכויות שונות כנגד עורך דין שאצלו היא ביצעה את מלוא תקופת ההתמחות שלה.

בין היתר, עתרה המתמחה להשבת פיצוי חלף הפרשות מעסיק לפנסיה מקיפה וכן ניכויי עובד לפנסיה, מאחר שעורך הדין לא העביר לקרן הפנסיה את הניכוי שהוא ניכה משכרה של המתמחה וזאת בסך כולל של 12,930 ₪.

המתמחה עתרה לקבלת ההפרשות פנסיוניות מיום עבודתה הראשון אצל עורך הדין, כאשר לא היתה מחלוקת שהיתה לה קרן פנסיה פעילה כבר במועד תחילת עבודתה. 

עורך הדין טען שהמתמחה אכן זכאית להפרשות פנסיוניות עבור תקופת עבודתה ואולם היא אינה זכאית לפנסיה מקיפה, הכוללת הפרשות לפיצויי פיטורים וזאת משום שחוק פיצויי פיטורים אינו חל על תקופת ההתמחות.

מאחר שהמתמחה התעקשה על הפרשות פנסיוניות שכוללות גם הפרשה לפיצויי פיטורים, לא ניתן היה לבצע עבורה הפרשות פנסיוניות.

בית הדין דחה את טענותיו של עורך הדין וקבע שהחרגת חוק פיצויי פיטורים מיחסי העבודה בין מתמחה במשפטים למאמנו, איננה גוררת אחריה גם החרגה של הזכות לפנסיה מקיפה, הכוללת הפרשות מעסיק במקום חלק מפיצויי פיטורים וזאת מהטעמים הבאים:

• היותה של הפנסיה המקיפה מעוגנת במקור נורמטיבי נפרד מחוק פיצויי פיטורים.
• מטרת ההחרגה של הזכות לפיצויי פיטורים אינה רלוונטית לזכות לפנסיה מקיפה.
• ניתוק הקשר בין פיצויי פיטורים על פי החוק לבין פיצויי הפיטורים המופרשים לקרן פנסיה מקיפה.

המקור הנורמטיבי של הפנסיה המקיפה

צו ההרחבה, שמקורו בסעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, הנו אקט חקיקתי נפרד ושונה מהותית מחוק פיצויי פיטורים.

בעוד שחוק פיצויי פיטורים מוחרג מיחסי העבודה בין מאמן למתמחה במשפטים, לא כך הוא לגבי השני. בהתאם לסע' 30(א) לחוק הסכמים קיבוציים, הוראותיו של צו הרחבה שפורסם כחוק נשאבות לתוך חוזה העבודה של העובד ומהוות חלק ממנו.

זכותו של מתמחה במשפטים לפנסיה מקיפה בהתאם להוראות צו ההרחבה הנה גם זכות חוזית.

טענות המאמן למדרג הנורמות בין חוק לשכת עורכי הדין לבין צו ההרחבה, המחייב מתן עדיפות לחוק לשכת עורכי הדין על פני צו ההרחבה, אינן ממן העניין, מאחר ואין מדובר בהוראות הסותרות זו את זו ושתיהן יכולות לדור בכפיפה אחת, יהא מעמדן אשר יהא.

כעולה מצו ההרחבה, הפרשות המעסיק המבוצעות מכוחו, לתגמולים ולפיצויים, בצירוף עם הניכוי משכר העובד, מקנות לעובד את הזכות לפנסיה מקיפה, שמעניקה לו כיסוי ביטוחי לא רק לעת פרישה, המכונה פנסיית יסוד, אלא גם למקרה של נכות או מוות, כאשר במקרה של מוות הכיסוי הביטוחי הוא לשאיריו של העובד המנוח.

כך, בעוד שחוק פיצויי פיטורים נועד לקבוע את היקף הזכות לפיצויי פיטורים בהתאם לנסיבות סיום עבודתו של העובד, הרי שההפרשה של פיצויי פיטורים לקרן פנסיה מקיפה על פי צו ההרחבה אינה מותנית בזכאותו של העובד לקבל את פיצויי הפיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים והיא מבוצעת וניתנת לעובד, במטרה להקנות לו פנסיה מקיפה, בין אם הוא זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו ובין אם לאו. 

מטרת ההחרגה של חוק פיצויי פיטורים מיחסי מאמן ומתמחה במשפטים

בדברי ההסבר לתיקון 7 לחוק לשכת עורכי הדין הוסבר כי:

"השירותים שמהם נהנה המאמן – המעביד – מן המתמחה הם מטבע הענין מוגבלים, ולעומתם נהנה המתמחה מן האימון המקצועי שבהשגחת המאמן. גם קבלתו לעבודה כמתמחה מוגבלת מראש לתקופה מסויימת ואין זה מן הראוי לכפות על המאמן להמשיך ולהעסיקו בתום תקופת ההתמחות או לשלם לו פיצויי פיטורין. אין לראות בסיום ההתמחות פיטורי המתמחה, שכן אין המתמחה מעוניין להמשיך בעבודה בתנאים של מתמחה".

כלומר מהותה של ההחרגה של חוק פיצויי פיטורים מיחסי מתמחים-מאמנים נעוצה ביחסים המיוחדים הללו, אשר מתכוננים ומסתיימים מכוח החוק. לפיכך נקבע בחוק כי סיום יחסי עבודה בין מאמן למתמחה לא יעלה כדי פיטורים ועל כן לא יצמיח זכות לפיצויי פיטורים.

אולם, מטרתה של החרגה זו אינה מתקיימת כאשר נבחנת הזכות לפנסיה מקיפה, אותה צובר העובד במהלך כל ימי תעסוקתו, ממקום עבודה אחד למקום העבודה הבא, יהא המעסיק אשר יהא.

יתרה מכך, השמירה על הרצף של הצבירה לפנסיה מקיפה, חשובה ויקרה לאין ערוך מהזכות לפיצויי פיטורים עבור שנה אחת בלבד, שכן היא נותנת לעובד משך כל תקופת העסקתו את הכיסוי הביטוחי שצו ההרחבה ביקש ליתן לו.

המקרה הנדון ממחיש זאת, כאשר המתמחה החלה לעבוד אצל עורך הדין כאשר יש לה קרן פנסיה פעילה ואילו תקופת עבודתה בנתבעת קטעה את הרציפות, הן מבחינת צבירת הזכויות והן מבחינת הזכאות לפנסיה בעת אירוע מזכה.

אמנם, גם חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, הוחרג ממסגרת יחסי העבודה בין המאמן למתמחה במשפטים ואולם, בשים לב לכך שחוק שירות המדינה גמלאות אינו עוסק כלל בהפרשות לפנסיה צוברת אלא בפנסיה תקציבית, שהיא שונה מהותית ובעיקר חסרת נפקות כאשר מדובר בתקופת עבודה שמשכה כמשך ההתמחות, אין בכך כדי לשנות את המסקנה הנ"ל.

המרת פיצויי הפיטורים בהגדלת היקף הפנסיה

המעבר הראשוני במשק מפנסיית יסוד לפנסיה מקיפה, התאפשר בזכות הסכמות בין ארגוני מעסיקים לארגוני עובדים להגדיל את אחוזי הפרשות המעסיק לפנסיה במקום הזכות לחלק מפיצויי פיטורים.

מכאן, שלמרות שמדובר בהפרשות הנושאות את השם "פיצויי פיטורים" הרי שבפועל מדובר בהפרשות מעסיק לטובת רכישת ביטוח פנסיוני מקיף לעובד.

לאור זאת, למרות שמקורן של ההפרשות לפיצויים בחוק פיצויי פיטורים, הרי שמעת שהומרו לצורך צבירת הזכות לביטוח פנסיוני מקיף, אין מדובר עוד בפיצויי פיטורים המשולמים מחמת נסיבות סיום העבודה.

מסיבה זו, כאשר עובד מסיים את עבודתו מבלי שמעסיקו הפריש עבורו הפרשות לפנסיה, הוא זכאי לקבל פיצוי חלף הפרשות המעסיק לתגמולים ולפיצויים, גם אם הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק פיצויי פיטורים וזאת מכוח עקרון הביצוע בקירוב. 

בסיכומו של דבר נקבע שגם מתמחים במשפטים זכאים לפנסיה מקיפה בהתאם להוראותיו של צו ההרחבה וזאת ככל העובדים במשק.

בית הדין גם ציין שאף הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט ביום 22.1.14 כי צו ההרחבה יחול על מתמחים וחרף העובדה כי הדבר נמסר למאמן, הוא בחר לפעול אחרת.

בהתאם לכך נפסק שעל המאמן לשלם למתמחה פיצוי בגובה הפרשות המעסיק לקרן הפנסיה וכן להשיב לה את ניכויי העובד שלא הועברו לקרן הפנסיה וזאת בסך 12,930 ₪.

בית הדין הוסיף וציין כי ניכוי חלק העובד לפנסיה משכרה של המתמחה, מבלי להעבירו לקרן הפנסיה, גם עולה כדי הלנת שכר בהתאם לסעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ואף כדי עבירה משמעותית לאור סעיף 25ב(ג) לחוק זה, והעונש שנקבע לצידה של עבירה זו.

יחד עם זאת, זכות התביעה לפיצויי ההלנה נתונה לקופת הגמל ולא לעובד וזאת כאמור בהליך דב"ע נא/2-3 שפרה צח נ' דחף בע"מ.

עוד בנושא: יחסי עובד מעסיק בעת התמחו ברפואת שיניים