בעידן שבו הכל זמין ונגיש ושפע של אופציות מוצגות לראווה בכל מקום, ההבחנה בין טוב ורע לא מי יודע מה ברורה. כולנו נאבקים במסרים כפולים ובעוד שברשתות החברתיות ובפרסומות בולטת מיניות בכל פינה והכל נראה חופשי, פתוח ו"זורם", בצדו השני של המסך יושבים אנשים מפוחדים, שסבלו וסובלים מהפריצות האמורה.
השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" נותר עם סימן שאלה והמבולבלים ממשיכים למתוח את החבל ולהטריד חזותית, מילולית ופיזית.
המודעות להטרדות מיניות בישראל ובעולם צברה תאוצה בשנים האחרונות, אך לצד קמפיינים כמו #MeToo ו-#לא_התלוננתי, נראה שרבים מאלו שהוטרדו, נשארים בחשכה וקולם לא זוכה להישמע.
המוחשכים שאליהם הזרקור לא מופנה הם קבוצת הגברים שבנינו, קבוצה שחווה הטרדות מיניות, רק שמשום מה, אף אחד לא בוחר לדבר על זה בקול רם.
מחקרים מראים שמקומות העבודה מהווים קרקע פורייה להטרדות מיניות ושמרבית ההטרדות המיניות מתרחשות בין כותלי המשרד. העבודה, המקום שבו אנו מבלים שליש מחיינו, הסביבה שאמורה להיות נעימה ובטוחה, לא בהכרח נותרת כזו שמתערבבים בה יחסים בין המינים.
מלבד אפליה על רקע מיני, תופעה נפוצה ומכוערת שלדאבוננו עדיין מתרחשת, הטרדות מיניות בין עובדים ובמיוחד הטרדות מיניות תוך ניצול יחסי מרות, משני צדי המגדר, הפכו לשכיחות.
אמנם שיעור הגברים שמוטרדים מינית בעבודה ובכלל נמוך יותר מאשר נשים ועדיין לא ברור איך יתכן שבין גלי המחאות והעליהום התקשורתי שהיה ועודנו, אף אחד לא מזכיר גם את הגברים שהוטרדו ובפרט נערים ומבוגרים מהקהילה הלהט"בית.
רק כדי לסבר את האוזן, למי שלא מודע לנתונים המספריים, עד גיל 14 ילדות וילדים נפגעים מינית באופן שווה ולמרות זאת התופעה של הטרדות מינית כלפי גברים נעלמת ונאלמת מהשיח הציבורי.
חשוב לברר מדוע שיעור ההטרדות המיניות שגברים חווים קטן משמעותית לעומת אחוז הנשים המוטרדות וחשוב אף יותר לבדוק מדוע אותן הטרדות לא מדווחות.
יתרה מכך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיימים הבדלים דרסטיים בין המותר והאסור בכל הנוגע לאופן הדיבור על המראה והמיניות של גברים ונשים, הבדלים שבאים לידי ביטוי בצורה בולטת ומקוממת ברחוב, באוטובוס, בתור לסופר ואפילו במערכת הבחירות (2019) לכנסת, כפי שיובהר בהמשך הדברים.
למה זה כמעט לא קורה או נכון יותר - לא מדווח?
על השאלה למה הטרדות מיניות של גברים בעבודה ומחוצה לה כמעט ולא קורות ניתן לתת מענה בכמה מישורים. התשובה הראשונה היא שזה לגמרי לא מדויק לומר שגברים לא מוטרדים מינית, אלא שהם כמעט ולא מדווחים על הטרדה מינית וגם במקרים שההטרדה כן מדווחת, לא תמיד הגורם האחראי מתייחס לתלונה ברצינות הראויה.
הדעה הרווחת היא שכל גבר היה שמח להרגיש מחוזר על ידי אישה ועל אחת כמה אם מדובר על אישה מושכת ואטרקטיבית, כמו למשל בוסית צעירה במקום העבודה. העניין הוא, שממש לא כולם היו רוצים לקבל "מחמאות" על המראה החיצוני שלהם ובוודאי שלא רמיזות מיניות והצעות מגונות, כפי שקורה במקומות עבודה ולא רק.
על אחת כמה לא כשאתה נשוי והאינטראקציה הזו גורמת לך תחושת חוסר נוחות ובושה בעבודה ובהמשך גם בעיות בבית.
עובדתית, גברים מתביישים וחוששים להתלונן על הטרדות מיניות וכך קורה שהם סופגים את הפגיעה בפרטיותם ובכבודם בדממה. הפחד לשבש לעצמם את הקריירה, לא לקבל קידום, לסבול מהרעת תנאים, לאבד את התפקיד, הפחד מהתגובה של הסובבים וגרוע מכך - הפחד שלא יאמינו לך ושהאישה שעליה התלוננת תנסה להפוך את הסיטואציה עליך.
על פי ההערכות, רק 10% מהתלונות על הטרדה מינית הן של גברים אבל המציאות בשטח מראה שהמספרים גבוהים בהרבה וזאת על סמך נתונים שנמסרו מקו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית.
גברים שמתלבטים אם להתלונן על הטרדה מינית או לא עומדים בפני מספר דילמות, כשהראשונה שבהן נעוצה בשאלה האמנם מדובר בהטרדה מינית או רק בפלירטוט תמים.
האם משפט שנאמר במסגרת יחסי עבודה כמו למשל "המכנס יפה עליך, מבליט לך את החבילה" מהווה מחמאה או שמא זו הטרדה מינית מילולית במקום העבודה לכל דבר ועניין ומדוע קשה לנו כל כך לעשות את ההפרדה ולהציב גבולות אדומים, כשהמילים הבוטות נשמעות מפיה של אישה ולא להפך.
האפשרויות שהחוק מעמיד לרשות אלו שהוטרדו מינית הן הגשת תלונה במקום העבודה שיכולה להביא לפיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 120 אלף ש"ח, הגשת תביעה אזרחית והגשת תלונה במשטרה.
חרף האפשרויות שעל פניו נראות מגוונות ומאפשרות, אין לגברים אפשרות כנה להתלונן וזאת, בעיניי, בעיקר לאור פערי המעמדות בין המינים, אשר דורשים מגברים להישאר "גברים", גם אם זה בא על חשבון שתיקה והכלה של הטרדה מינית.
אגב, גברים מוטרדים מינית לא רק על ידי נשים, אלא גם על ידי גברים ולאו דווקא גברים בעלי נטיות מיניות הומוסקסואליות או על רקע מיני, למשל, הטרדה מינית שמטרתה להשיג שליטה וכוח ולהרתיע את הצד השני.
הבעיה השנייה ואולי הרצינית יותר בנוגע להטרדות מיניות של גברים והיעדר הדיווח עליהן, קשורה להתמודדות עם הסביבה במידה ואותו גבר בוחר להתלונן. הסביבה ובכלל זאת חברים ואף הבוסים בעבודה, בוחרים, במודע או שלא, להיענות לדיווח על ההטרדה בתגובות קשות של זלזול ולעג.
משפטים כמו "בטח שידרת משהו שגרם לה להגיב ככה", "עזוב אותך אחי, בסוף תצא אשם", "מה זה השטויות האלה הטרידה אותך מינית?", "אתה גבר או בכיין?", "מה אתה מתקרבן?", "מי ישמע מה היא כבר עשתה", "להגיש תלונה על הטרדה, השתגעת?!" ועוד כהנה וכהנה, נשמעים ללא הרף.
משהו בהבניות החברתיות המעוותות שעל פיהן אנו חיים, הופך את התגובות ההזויות הללו ללגיטימיות וכך משתיק ומבטל את ההזדמנות של גברים שהוטרדו מינית להתלונן ולזכות לטיפול הולם.
דוגמא למקרה חמור של הטרדה מינית בעבודה
החוק למניעת הטרדה מינית מגדיר הטרדה מינית כהתנהגות לא חוקית אשר פוגעת בכבוד האדם ומהווה עוולה אזרחית ועבירה פלילית.
לדוגמא, הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות בעבודה, בין מנהל לעובד, סחיטה באיומים על רקע מיני, מעשים מגונים, התייחסות משפילה בנוגע למינו, מיניותו ו/או נטייתו המינית של עובד ו/או הצעות חוזרות בעלות אופי מיני כאשר נראה בבירור סירוב מהצד השני.
בתי הדין לעבודה מסתייעים בפסק הדין בהליך עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, כדי לחדד את ההברה בנוגע לשאלה מהי הטרדה מינית ושם נכתב: "המכנה המשותף לכל הצורות של הטרדה מינית הוא התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר".
עם זאת ועל אף הוראות החוק הברורות, כשמדובר על גברים, נדמה שהחוק נתון בעיניי המתבונן. כך קרה לדוגמא בפסק דין שניתן בהליך פלוני נגד דב לובלינסקי ובנו ייצור והשחזות (1985) בע"מ.
בפסק הדין נכתב שלטענת התובע, במהלך חודש 11/2012 ועל רקע מערכת היחסים העכורה בין השניים, נחצו הקווים ושי החל להתנכל אליו ולהטריד אותו מינית. בהתאם לאמור בכתבי הטענות, ההטרדות המיניות כללו, בין היתר, את האמירות והמעשים הבאים:
במסגרת יום העבודה אמר שי לתובע באחת ההזדמנויות: "בוא תמצוץ לי - אני אשפוך לך על הפנים". בהזדמנות אחרת, במהלך יום העבודה, שי הוציא את איבר מינו ואמר לתובע: "בוא אני אשפוך לך על הפנים". בהזדמנות נוספת שי שפך שמן על גזר ואמר לתובע: "קח, תן לאשתך".
בהזדמנות נוספת, השאיר שי לתובע פתק עם גזר ובפתק כתב: "תדחוף לאשתך שתהנה מזה מתנה ליום הולדת שלי". באחד המקרים, שם שי זרע שלו בתוך כוס וכתב לתובע פתק שמדובר ב"משקה אלים מגופו של שי - תבלע אותו".
באחת מהתקריות, לקח שי את הכובע של התובע והרטיב אותו בכדי שהתובע לא יוכל לחבוש אותו וגם צייר על תמונות השייכות לתובע בחדר העבודה שלו.
שי כתב לתובע פתקים רבים הכוללים ניסוחים בעלי אופי מיני מטריד, בוטים ואלימים, אך הבעלים של הנתבעת, מר שרגא לובלינסקי, קרע אותם, למרות שלטענת התובע, הוא ביקש ממנו לשמור אותם. שי הועבר לסניף אחר ולאחר תקופה של מספר חודשים, אולץ גם התובע לעבור לאותו מקום.
משסירב לעבור קיבל זימון לשימוע ובו הוטחו בפניו האשמות שלא היו ולא קרו וזאת במטרה להביא לפיטוריו, פיטורים שלא כדין.
עוד נטען מפי הנתבעת שמעשיו של שי היו לא יותר מ"קונדס". התובע בתגובה אמר שתיאור המעשה אינו הולם את המונח "מעשה קונדס" במקום העבודה, שבו הנתבעת הקפידה לעשות שימוש מוגבר בכתבי טענותיה. מעשה קונדס מוגדר במילון כמעשה שובבי, ליצני, תעלול.
מעשה קונדס הנו בעל קונוטציה חיובית ובוודאי שאינו הולם סיטואציה עימותית כה קשה, כמו זו שאפיינה את מערכת היחסים בין התובע לבין שי, שקללה גידופים, קללות, הצקות, התעמרות והטרדה מינית.
המונח קונדס אף אינו מתיישב עם עדותו של שרגא עצמו, לפיה זימן את התובע לשיחת נזיפה והתרה בו לבל ישוב הדבר. המונח מעשה קונדס אף עומד בסתירה חזיתית לטענותיה של הנתבעת עצמה בסיכומיה, לפיה יש לראות במעשה לכל היותר, כהפרת משמעת או הטרדה מינית ברף הנמוך ביותר.
בפסק הדין האמור נכתב לסיכום: "נדגיש באופן ברור, כי אנו סבורים שהגיעה העת לשרש את השיח על "דרך נכונה", "רצויה", או "מקובלת" להתמודדות של נפגעי הטרדה מינית. לכל נפגע מבנה אישיות ודרך התמודדות משלו והשיח אינו צריך לעסוק בשאלה מהו הפרופיל הרצוי של נפגע.
החלטתו של התובע להתלונן רק בפני מעסיקו ולא להגיש תלונה למשטרת ישראל, כמו גם העובדה שלא צעק ולא שיתף את כל הסובבים אותו בחוויה שעבר, אינם יכולים לעמוד לו לרועץ ולאיין את גרסתו.
העובדה שהגיב כפי שהגיב לסיטואציה אליה נקלע, לא צריכה לעלות בקנה אחד עם ציפיותיה של הנתבעת ביחס למהי התגובה הראויה של אדם שחווה הטרדה מינית במקום העבודה".
ההחלטה הייתה שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: בגין פיטורים שלא כדין - 172,728 ₪, בגין נזק לא ממוני - 60,000 ₪ ובנוסף השתתפות בשכ"ט עורך דין בסך של 25,000 ₪.
שיח סקסיסטי שמגביר את האפליה נגד נשים
המקרה שהובא לעיל הוא רק דוגמא מיני רבות לקלות הדעת שבה מתייחסים לגברים שמלינים כי הם הוטרדו מינית, או נכון יותר לומר הביטול הבלתי נסבל שמגיע כלאחר יד כשגבר סוף כל סוף מעז לדווח על הטרדה. הקלות הזו פוגעת לא רק בגברים שהוטרדו מינית, כי אם גם בנשים.
הסטיגמה המטופשת והמיושנת שלפיה גבר אף פעם לא מוטרד, כי האישה חלשה והגבר חזק (שהרי איך יתכן שגבר חזק הוטרד ועוד על ידי אישה), מגביר ומנציח את האפליה נגד נשים ופוגע בחברה כולה.
ההתנגשות בין מה שמצופה מגברים להיות - מצד אחד גבר-גבר, מאצ'ו, חזק, אסרטיבי ומשלם בדייט ומאידך - רך, מתחשב, שותף, רגיש ומתגמש, יוצרת קונפליקט חמור, שלא מותיר לגבר ברירה, אלא להצניע את כל הרגשות שאינם עולים בקנה אחד עם המודל החברתי האופורי שהוא אמור ליישם.
כך קורה שגבר שהוטרד מינית במקום עבודתו לא בהכרח מבין ויודע שהמקרה שלו נופל תחת ההגדרה של הטרדה וגם אלו שכן יודעים, הרבה פעמים מחליטים לסבול בשקט.
התשובה לשאלה איפה עובר הגבול בין מחמאה להטרדה ברורה מאוד כשהשיח מתקיים סביב נשים שהוטרדו, אבל משום מה, כשגבר מוטרד פתאום יש חמישים גוונים של צדק.
למה לכל הרוחות לנו כנשים, לכאורה, מותר יותר? למה לי כאישה מותר להחמיא לגבר שיושב לידי בעבודה על התספורת החדשה או החולצה או המשקל ולו אסור לומר לי מילה? התשובה לראייתי מדכאת אך ברורה - כי אני אישה והוא גבר, נקודה. כי כשאישה אומרת דברים כאלו, זה לכאורה מצחיק, תמים, לא מזיק, אבל זה פשוט לא נכון.
השבועות האחרונים שקדמו לבחירות לכנסת (2019), היו דוגמא מצוינת (ועצובה) לבעיה הזו ומאז שבני גנץ הודיע על מועמדותו לרשות הממשלה, שדרניות ושדרני טלוויזיה מוכרים פתחו דיון סוער בנוגע לגובה, צבע ומידת השרירים שלו.
אלו הרשו לעצמם להתייחס ללא הרף למראה החיצוני של גנץ ואף הוסיפו בין השורות יותר מפעם אחת, שלפחות אם הוא זה שייבחר, נראה על המסך "פרצוף יפה יותר", "חתיך". איכשהו השיח ההזוי הזה נתפס כמקובל ועובר תחת הרדאר מכל מיני סיבות סקסיסטיות, שלמעשה, מגבירות את האפליה נגד נשים בהפוך על הפוך ובאופן אבסורדי לחלוטין.
לא נעים להודות בזה אבל זאת האמת וכולנו נוכל להסכים שעל אישה שהיתה מכריזה למועמדות לראשות הממשלה לא היו מעיזים לדבר ככה בלי שהיו עולים קולות וגידופים מהלובי הנשי ובצדק.
אם אישה היתה מכריזה על מועמדותה לראשות הממשלה ומרבית השיח סביבה היה נעוץ במראה שלה, כבר הינו שומעים זעקות שבר מכל עבר כי מחפצנים אותה, מבזים אותה, מייתמים אותה מתכונותיה ובוחרים להתייחס אליה ועליה כעל אובייקט מיני ותו לא וכך הלאה.
המסגור החברתי בישראל ברור מאוד ומשמר שיח סקסיסטי שלא באמת מאפשר שינוי. השיח הזה, שבחסותו לי כאישה מותר להגיד (כמעט) הכל, אבל גברים צריכים לחשוב פעמיים או שבע לפני שהם מדברים, עולה לכולנו ביוקר ומנציח את פערי המעמדות בין המינים, בעבודה ובחיים בכלל.
זה בדיוק מה שממשיך לחזק את מערכת היחסים הלא שיוונית בין גברים לנשים ובא לרעתנו הנשים, שדורשות שוויון.
חייבים לעקור מהשורש את התפיסה המוטעית שנשים שבריריות וגברים בריונים ולכן הם אף פעם לא מוטרדים.
צריך להתייחס במידה שווה לתלונות של גברים ונשים, לשמור על הפה ולחשוב תמיד - אם היו אומרים לי כאישה את מה שאמרתי או עשיתי עכשיו, האם הייתי מרגישה מוטרדת או לא.
בכל מקום שיש ספק אין ספק והמשפט נאה דורש נאה מקיים רלוונטי מאוד לדיוננו. רוצה שלא יתייחסו לחיצוניות שלך בכלל? אל תתייחסי לחיצוניות של גברים שעובדים איתך ותתנהגי בדיוק כפי שהיית מצפה שיתנהגו אלייך.
אפשר וצריך לשנות את המצב לטובת כולנו!
בסיפור הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול, אליס שואלת את החתול "התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עליי ללכת מכאן?", "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן", אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. "בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר. "בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
אני מאמינה ובטוחה שאם נתמיד בהליכה, אם נפעל למען שינוי תפיסתי וחוקתי כדי שלא יהיו יותר במקומות עבודה ומחוצה להם הטרדות מיניות של גברים ונשים, המציאות של כולנו תהיה טובה יותר. הדרך עוד ארוכה אבל אנחנו צועדים לשם בראש מורם.
חוקים ופסיקה בדבר תביעת פיצויים בשל הטרדה מינית בעבודה, אפשרות להתפטרות בשל הטרדה מינית בדין מפוטר ודומיהם, אמנם מסייעים לשיפור יחסי של נושא ההטרדות המיניות במקומות עבודה, אבל זה עדיין לא מספיק.
יש לנו אחריות קולקטיבית למגר את תופעת ההטרדות המיניות מקרבנו ויפה שעה אחת קודם. החוק למניעת הטרדה מינית נועד "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים".
לכן, אם נפעל לדיוק היחסים בין המינים בעבודה ובכלל, מתוך כבוד בין המינים ולא על סמך הפרדה בין אישה לגבר, אם נתייחס בחומרה שווה להטרדות מיניות של נשים ושל גברים ואם נהיה ערים מספיק להשלכות של העיוורון שלנו, רק אז, אולי, נצליח באמת לשנות את המצב.
עוד בנושא: מינוי אחראי למניעת הטרדה מינית במקום העבודה
