פוטר עקב מוצאו הדרוזי וזכה בפיצויים!

במדינת ישראל הקטנה מתגוררים תושבים בעלי מוצא אתני, לאום ודת שונים ומגוונים ורובם ככולם מועסקים במקומות עבודה שונים.

על מנת להבטיח שיוויון הזדמנויות לכולם בקרב העובדים או דורשי עבודה בארץ ובמיוחד של אלו שאינם נמנים על בני הדת היהודית, קבע המחוקק במסגרת סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, איסור להפלות לרעה עובדים ודורשי עבודה גם מחמת מוצאם, מחמת לאום או דתם.

למרות החוק האמור ישנם מעסיקים אשר אינם נרתעים מלהפר את סעיפי החוק, וזאת כפי שאירע גם במקרה שנדון במסגרת הליך סע"ש 16211-11-14 מנסור נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ, אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בנצרת.   

תיק זה עסק בעובד ממוצא דרוזי אשר הועסק כסוכן מכירות ברשת שקם אלקטריק, במשך כשנה וחצי עד לפיטוריו.  

בתחילה עבד העובד בסניף צפת של הרשת. כחודשיים לפני פיטוריו הועבר העובד, בניגוד לרצונו, לסניף טבריה של הרשת.

לטענת הרשת הדבר נעשה בשל אי שביעות רצון מתפקודו. לטענת העובד הדבר נעשה בשל התנהגות גזענית שנקט כלפיו מנהל הסניף. לאחר מעברו לסניף טבריה, נתגלע סכסוך בינו לבין סגנית מנהלת הסניף. בשל הסכסוך לא הגיע העובד לסניף במשך 12 יום ולאחר שנערך לו שימוע הוא פוטר.

העובד טען שהוא היה עובד מצטיין בסניף צפת וכי הרשת העבירה אותו לסניף טבריה בניגוד לרצונו, ולאחר מכן גם פיטרה אותו רק בשל מוצאו הדרוזי.

לדבריו, במהלך תקופת עבודתו בסניף צפת נהג מנהל הסניף להשמיע הערות גזעניות רבות, כגון דרוזי מטומטם, צריך לגרש את כל הערבים בלי יוצא דופן, צריך לתלות את כל הדרוזים, אצלכם את האחיות שלכם אתם רוצחים.

העובד אף הגיש סרטונים המעידים על השמעת הערות גזעניות כלפיו. העובד ביקש ממנהל הסניף לשנות את היחס המשפיל כנגדו וללא הועיל. העובד אף התלונן עליו בפני יו"ר ועד העובדים ומנהלת משאבי האנוש של הרשת, אף זאת ללא הועיל.

אם לא די בכך, הוא גם הועבר לסניף טבריה בניגוד לרצונו ומבלי שהיה כל צורך בכך.

הרשת טענה שהעובד הועבר מסניף צפת לסניף טבריה רק בשל תפקודו הלקוי, מאחר שנהג להתווכח עם הממונים עליו, לריב עם עמיתיו לעבודה בפני הלקוחות, והוגשו כנגדו תלונות רבות מצד לקוחות.

עוד טענה הרשת כי הוא פוטר בשל ביצוע עבירת משמעת חמורה בסניף טבריה, מאחר שהוא התנהג באלימות וקילל את סגנית מנהל הסניף בשני מקרים, כאשר לאחר אחד מהם הוא אף נטש את עבודתו למשך 12 ימים.

בפסק דינו ציין בית הדין כי עיקרון השוויון ואיסור האפליה במקום העבודה, כאמור בסעיף 2(א) לחוק שיוויון ההזדמנויות, נמנים על ערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית.

בהליך בג"ץ 7178/08 פורום ראשי המועצות הדרוזיות והצ'רקסיות בישראל נ' ממשלת ישראל אף הודגשה חשיבות ישום עקרון השוויון בכל הנוגע לעדה הדרוזית, אשר בניה משרתים בצה"ל ומבטאים בכך נאמנות אזרחית עמוקה.

סעיף 9(א)2 לחוק קובע כי על המעסיק להוכיח שלא פיטר את העובד מטעמים מפלים, במידה שהעובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו סיבה לפיטוריו.

על פי הפסיקה, אין צורך שהעובד יוכיח שהמעסיק התכוון להפלות אותו, אלא די בכך שהעובד מבסס עילה לכאורה בלבד לקיומה של התנהגות פסולה מצד המעסיק כלפיו, כדי להעביר את נטל הראיה למעסיק על מנת לסתור זאת.  

בנסיבות אותו תיק, קבע בית הדין לעבודה כי הוא שוכנע שהעובד הופלה במקום עבודתו על רקע היותו דרוזי, וכי לא היה כל מקום להעביר אותו לסניף טבריה, דבר אשר הוביל לבסוף לפיטוריו, ועל כן הוא זכאי לפיצוי בהתאם.

תחילה קבע בית הדין כי הוכח שלא היו ברשת כל טענות או תלונות ביחס לעבודתו של העובד וכי הוא אף קיבל ביקורות טובות במהלך תקופת עבודתו.

עוד נקבע כי העובד הועבר מסניף צפת לסניף טבריה שלא בשל פגמים בהתנהגותו ועבודתו וכי הוא נפגע בעבודתו בשל אמירות ואווירה גזענית ששררה בסניף צפת, ואשר הובילה תחילה לפגיעה בתנאי עבודתו, ולהעברתו לסניף טבריה ולבסוף גם לסיום העסקתו.

בנוסף נקבע כי הרשת לא הוכיחה את טענתה לפיה העובד קילל והתנהג באלימות בסניף טבריה ועל כן המסקנה המתבקשת הינה שלא היה בהתנהגותו כדי להביא לפיטוריו.

כלומר, ניסיון הרשת להצדיק את פיטוריו של העובד בביצוע עבירות משמעת לא צלח, והרשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה על פי חוק שוויון ההזדמנויות, ולא הוכיחה כי פיטוריו של העובד היו שלא מחמת אפליה.

בסיכומו של דבר קבע בית הדין כי הפגיעה בתנאי עבודתו של העובד, ולאחר מכן הפסקת עבודתו, נגרמה כתוצאה מאפליה שננקטה כלפיו על ידי הרשת, ומחמת היותו דרוזי.

בהתאם לכך נפסק לעובד פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 45,000 ₪ לפי חוק שוויון ההזדמנויות. סכום זה נפסק לאור תקופת עבודתו הקצרה יחסית של העובד ומנגד, לאור האפליה הבוטה והגסה שבה הוא נתקל מצד גורמי הרשת, וכן לאור העובדה שהוא נענש על לא עוול בכפו בעוד שמנהלו, שהיה הגורם המפלה, כלל לא נענש.

בנוסף נפסק לעובד פיצוי בסך של 8,000 ₪ בגין עוגמת נפש. אמנם על פי הפסיקה רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר שפיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו ותוך הפרה חוזית, כרוכים מטבעם בעוגמת נפש ותסכול.

ברם, בהסתמך על הראיות שהובאו באותו תיק נקבע כי אכן המדובר היה בנסיבות חריגות וכי נגרמה לעובד עוגמת נפש רבה.

קביעה זו הסתמכה גם על דברי העובד בפני יו"ר ועד העובדים לפיהם: "אני עדיין לא מסוגל לקבל את זה, לא יודע נפשית לא מסוגל לקבל את זה שאני עכשיו מחוץ לחברה והמנהל הזה עדיין עובד והכול איתו בסדר...בסופו של דבר אני אבא לשני ילדים, אני אזרק מהחברה, אזרק מהעבודה, אני אזרק מהסניף... שנה וחצי עבדתי בצפת, יצאתי משם תוך דקה".

בית הדין ציין כי אין לו אלא להסכים לדברים אלה, ואף חייב את הרשת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ גם בהתחשב בהתנהגותה המפלה כלפי העובד בשל מוצאו הדרוזי.

הפלו אותך בעבודה?