חובת המעסיק לתום לב בקבלה לעבודה

כולנו מכירים את הסיטואציה בה אנו מגיעים לראיון עבודה, ולעיתים לכמה ראיונות שלאחריהם, אנו יושבים עם המנהל החדש שלנו ודנים לגופם של תנאי העבודה.

בחלק מהמקרים, אתם מתבשרים כי התקבלתם לעבודה ואותו ראיון עבודה ראשון או שני מלווה גם בכריתת הסכם עבודה מול המעסיק החדש.

אותו הסכם כולל ככלל את תנאי השכר, את הגדרת התפקיד אותו אנו עתידים לבצע, את התנאים הסוציאליים הנלווים, וגם את חובותינו כעובדים כמו למשל חובת הסודיות המוטלת על העובד ועוד חובות כפי דרישתו של המעסיק.
 
מה קורה כאשר המעסיק לא ממלא את חובותיו ולא מסייע לעובד להתאקלם כדבעי במקום העבודה? האם זו עילה להתפטרות וקבלת פיצויי פיטורין? האם מעסיק שאינו מתייחס לעובד חדש שנקלט בחברה עלול למצוא את עצמו חייב בתשלום פיצויים?

בשאלה הזו עסק בית הדין לעבודה במסגרת הליך סע"ש 2808-09-12 פלונית נ' אודיס אביזרי השקייה (2002) בע"מ.

העובדות שעולות מכתב התביעה

פסק הדין עסק בתובעת שהנה מנהלת חשבונות במקצועה. היא החליטה לעזוב חברה בה עבדה במשך כמה שנים, לטובת עבודה חדשה עבור הנתבעת.

התובעת הועסקה אצל הנתבעת מחודש פברואר בשנת 2012, ועזבה מרצונה בחודש אפריל של אותה השנה. היא השאירה מכתב התפטרות בו הבהירה כי היא נאלצת לעזוב עקב "התרחשויות מיום עבודתי הראשון".

התובעת טענה כי עזבה את הנתבעת מכמה טעמים:

• נטען ע"י התובעת כי הנתבעת לא ערכה לה חפיפה כי שהובטח לה מלכתחילה.
• תנאי העבודה שניתנו לתובעת ע"י הנתבעת היו ירודים בהרבה ממה שהובטח לה.
• לתובעת הובטח כי היא תחליף את מנהלת הכספים של החברה, אך לעתיד הובהר לה בניגוד למה שהובטח לה, כי המנהלת תישאר בתפקיד אך בשעות מועטות.
• התובעת טענה גם להלנת שכר, ואי הפרשה של דמי פנסיה.

הנתבעת השיבה לטענות הנתבעת כדלקמן:

• התובעת לא ביצעה את תפקידה כדבעי, וככל הנראה לא הבינה את המוטל עליה.
• התובעת לא עבדה במקצועיות.
• לא הובטח בשום שלב לתובעת כי היא תחליף את מנהלת הכספים.
• לא הופרשו דמי פנסיה משום שהתובעת לא העבירה את פרטי הפוליסה וסוכן הביטוח שלה.

התובעת טענה כי לאור התנהלות הנתבעת, ובשים לב לעובדה כי היא עזבה את מקום עבודתה משום שמה שהובטח לה לא התממש, הרי שדינה כמפוטרת, ועל כן היא זכאית לפיצויי פיטורין.

עיקרון תום הלב במקום העבודה

הכלל הוא כי על המעסיק מוטלת חובת תום לב כלפי עובדיו.

בכלל זה "עיקרון תום הלב הנו בעל משמעות יתרה כבר עם תחילת עבודתו וקליטתו של העובד. מחד גיסא, העובד, בהצטרפו לארגון מצפה לסביבה תומכת ומפתחת, מאירת פנים והמוכנה לקבלו בלב שלם ובנפש חפצה.

מאידך גיסא, הארגון מצפה הימנו לשמור על רמת מוטיבציה גבוהה, לנאמנות, למחויבות, ולתרומה מהותית, יעילה ונמרצת".

אותה חובת תום לב המוטלת על המעסיק מתבטאת בשלושה עקרונות.

האחד הוא כי על המעסיק לדאוג לעובד ברמה הפיזית בעת תחילת עבודתו.

השני הוא כי על המעסיק לדאוג לכך שהעובד יעבור הכשרה ראויה בעת תחילת עבודתו כל זאת על מנת שהעובד יוכל לבצע את תפקידו נאמנה.

השלישי הוא כי על המעסיק לדאוג לעובד גם ברמה המנטלית, ולדאוג להתאקלמותו החברתית.

פסיקת בית הדין לעבודה

האם הנתבעת הפרה את חובת תום הלב, במובן הזה שהתובעת תהיה זכאית לפיצויים?

על כך קבע בית הדין כי: "מהעדויות התחוור כי על פניו נהגה הנתבעת כדין שכן על פי הסכם העבודה לא הפרה הנתבעת כל התחייבות. על פי ההסכם לא הוגדר תפקידה של התובעת אלא נכתב באופן לקוני כי התובעת תעבוד בנתבעת.

אולם, מתחת לפני השטח מצטיירת תמונה שונה. האמנּו לתובעת כי אכן נאמר לה כי בכוונת הנתבעת כי תחליף את גב' גולן, אולם ככל הנראה לגב' גולן היו תכוניות אחרות".

בית הדין לעבודה אף קבע כי לתובעת לא נערכה כל חפיפה מסודרת, לא נערכה לה כל היכרות עם המפעל בו עבדה. כך לדוגמא, אף חניה מסודרת לא סודרה לטובתה. על אף שהיא העירה על כך במשך חודשיים.

על כן, הורה בית הדין לקבל את התביעה בעיקרה, תוך קבלת עיקר טענותיה של התובעת.

לבסוף פוצתה התובעת בסך של 26,000 ₪ סכום המגלם משכורת של חודשיים, כמו כן, פוצתה התובעת בסך של 5047 ₪ בשל הלנת שכר של כמה ימים. התובעת אף פוצתה בסך של 7500 ש"ח עבור שכר טרחת עורך דין, בתוספת תשלום בסך 1000 ש"ח עבור הוצאות משפט.

משמעותו של פסק הדין

מדובר בפסק דין חדשני, שכן נדירים המקרים שבהם עובד מחליט לעזוב את מקום עבודתו לאחר פרק זמן כה קצר, ובית הדין פוסק פיצויים לזכותו.

כמו כן, מדובר בפסק דין שמקבע את חובת המעסיק לדאוג לעובד לא רק ברמה הסוציאלית החוקית, אלא גם ברמה הבינאישית, וברמה הפרקטית על מנת שהעובד לא ימצא את עצמו חסר אונים במקום העבודה.

בית הדין ציין בפסק דינו כי התובעת "נזרקה למים" מבלי להכינה לתפקידה החדש.

בפסק הדין ניתן דגש רב לנושא תום ליבו של המעסיק וכך נפסק: "יחסי עבודה הם יחסים מסוג מיוחד, הטומנים בחובם חובה ברורה של הצדדים להם לנהוג זה בזה בהגינות, ביושר, בנאמנות ובתום לב".