שביתה! זכותו של כל עובד לשבות לפי חוק

דיני העבודה נועדו במהותם להגן על העובד ולהבטיח את כבודו האנושי. חוק שכר מינימום, שעות עבודה ומנוחה וחוק פנסיה חובה הם מסוג החוקים היוצקים את התשתית לתנאי עבודה בסיסיים והוגנים. מה קורה כאשר חוקים אלו מופרים והתשתית נסדקת ופוגעת בזכויות העובדים?

לצורך כך עומדת לעובדים הזכות להתאגד, להתארגן ולנהל מו"מ קיבוצי עם המעביד על תנאי עבודתם.

למעביד יתרון מובנה על העובד. הוא זה שמחזיק באמצעי הייצור ויכול הוא לתמרן את יתרונו לתועלתו. לעובדים המאורגנים והמיוצגים שמורה הזכות לשביתה מכל מלאכה. הזכות לשביתה אינה מוגדרת בחוק.

ההלכות הפסוקות ואמנות בינלאומיות הגדירו את מהותה, מטרותיה, מגבלותיה והשלכותיה. במסגרתו של בג"צ 525/84 נביל חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' הוגדרה השביתה: כ"פעולת לחץ מתואמת הננקטת על-ידי קבוצת עובדים לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם".

הפעולות של העובדים השובתים יכולים לבוא לביטוי בקיום שביתה מלאה, חלקית, ללא שעות נוספות, עבודה במתכונת שבת בבתי חולים ושביתת האטה שתגרום לתורים ארוכים ופגיעה במקבלי השירות והטיפול.

עמדת בתי הדין לעבודה בישראל

בתי הדין לעבודה במחוזותינו מודעים לנזק הגלום בעצם קיומה של השביתה ואף הביעו עמדתם. בתיק עס"ק (ארצי) 1013/04בנק דיסקונט נ' ההסתדרות הכללית נקבע: "בכל שביתה גלומה פגיעה בזכות קניינית של המעסיק וטיבעה של שביתה שהיא גורמת נזק כלכלי..... "שביתה היא פעולה חד צדדית של עובדים כנגד השותף ליחסים הסוציאליים. היא תמיד גורמת לנזק. מטרתה להכאיב. הנזק לרוב לא מצטמצם בנזק למעביד הישיר אלא הוא משפיע לרוב גם על צדדים שלישיים".

בית הדין הארצי לעבודה הגדיר לא אחת את זכות השביתה כזכות שראוי לה לדור בכפיפה אחת עם זכויות היסוד לחופש דיבור, חופש העיסוק וחופש ההפגנה, שגם הן אינן מוגדרות בספר החוקים אלא יש להן מעמד בכורה משפטי.

מעמדה הבכיר של זכות השביתה, למרות הנזק הנלווה לקיומה, נגזר גם הוא לגישת בתי הדין לעבודה, מאופייה של מערכת יחסי העבודה השוררת במשק.

בהיעדר כלי חלופי אחר, השביתה הופכת לכלי לגיטימי המקדם את מטרות העובד אל מול המעסיק.

>>> פורום זכויות העובד לשירותך! <<<

הלגיטימיות של השביתה נקבעת לפי מטרותיה, כלפי מי היא מכוונת, האם היא והנזק הנלווה לה עומדים במבחן הסבירות והמידתיות והאם היא יוצאת לדרכה תוך עמידה בכללי ההכרזה על סכסוך עבודה.

במידה ובתי הדין לעבודה מוצאים ששביתה אינה עומדת במבחן הלגיטימיות אין לה חסינות חרף בכירותה המשפטית, כלשון בית הדין הארצי.

שובתים ומארגני שביתה שאינה לגיטימית יתבקשו באמצעות צו מניעה להפסיקה, המארגנים חשופים לסנקציות מצד המעביד כמו פיטורים, השעיה, פגיעה בהפרשות סוציאליות וחיוב תשלום פיצויים למעביד בגין נזקי השביתה.

בכל מקרה, מה שמנחה את בתי הדין בבואם לפסוק בעניין אישור קיום השביתה או מניעתה, היא מידת ההפרה של האיזון בין חרות השביתה של העובדים לבין זכות הקניין של המעסיק. וכאלו מקרים לא חסרים.

העובדים יוצאים לשביתה!

בחודש יוני 2008 הוכרזה שביתה בעיריית חולון. חברי ועד העובדים שארגנו את השביתה הושעו מעבודתם. העירייה מצאה לנכון לבצע מהלך של הפרד ומשול מתוך הערכה שפיטורי הוועד יגרום להפסקת השביתה.

הבקשה לביטול ההשעיה הגיע עד לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 17671-09-11 עיריית חולון נ' אליאס קסלר) וזה פסק: "נוכח מעמדה החוקתי של זכות ההתארגנות נולד העיקרון לפיו אין לפגוע בעובד בשל פעילותו בארגון עובדים, בהתארגנות או בשביתה. על רקע זה נקבע בפסיקה כי בפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוגבר יוטל על המעביד להראות כי הפיטורים נעשו מנימוקים עניינים, ולא דבק בהם פסול הקשור בפעילות בארגון עובדים"

אירועים דומים התרחשו בחברת ההסעות הורן את ליבוביץ' שבבעלותה עשרות אוטובוסים ופעילותה מתבצעת בסניפים בכל רחבי הארץ. הנהגים שהועסקו על ידי החברה ניהלו עמה משא ומתן לקראת כריתת הסכם קיבוצי באמצעות ההסתדרות. כשזה לא צלח, הכריזו הנתבעים על סכסוך עבודה ופתחו בשביתה.

החברה פיטרה את העובדים שנטלו חלק פעיל בשביתה. העובדים המפוטרים הגישו תביעה באמצעות ההסתדרות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אשר קבע בפסק דינו כי יש לבטל הפיטורים ולהחזירם לעבודה לאלתר.

החברה התובעת ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה וגם שם נדחה הערעור ונפסק: כל מעשי הנהגים היו חוקיים ולגיטימיים במסגרת השביתה וכי אלה פעלו בתום לב, ומנגד, כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב וכי מעשי התובעת היוו הפרת זכויות חוקתיות לשביתה של עובדיה בדרך של הפעלת לחץ שמטרתו למנוע התארגנותם במקום העבודה" (עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ' נ' הסתדרות העובדים הכללית).

חברת מיקוד שמירה ואבטחה בע"מ זכתה במכרז של המדינה לאבטחת שרי הממשלה ובתיהם. החברה מעסיקה את המאבטחים כעובדי קבלן. בהיותם עובדי קבלן, התאגדו מאבטחי השרים במסגרת הסתדרות העובדים הלאומית. במסגרת זו התקיים משא-ומתן בנוגע לתנאי העסקתם ולגיבוש הסכם קיבוצי בין הסתדרות העובדים הלאומית למבקשת.

משכשלו מהלכים אלה, הכריזה הסתדרות העובדים הלאומית על סכסוך עבודה ועל כוונתה לקיים שביתה או השבתה של עבודת מאבטחי השרים. החברה מנגד פנתה לבית הדין האזורי וביקשה צו מניעה לקיום השביתה. ניתן צו עיכוב ביצוע.

ההליך הנדון טיפס עד לבית הדין הארצי לעבודה וזה קבע גם בעניין זה: "משעה שהמדינה החליטה על הפרטת השירות של מאבטחי השרים ועל מערכת העסקה משולשת, לא חל על מאבטחי השרים איסור להתארגן ולנקוט באמצעים ארגוניים, לרבות מימוש זכות היסוד החוקתית לשביתה.... ככל שעילת השביתה לגיטימית ובכפוף לשיקולי מידתיות. בהקשר זה, שביתת מאבטחי השרים היא שביתה מעורבת לגיטימית בעלת היבט כלכלי דומיננטי. חלק ניכר מעילות השביתה עניינן בסכסוך כלכלי שעניינו קביעת זכויות, ולא בסכסוך משפטי הסב על מימוש זכויות" (עס"ק 8299-06-12 מיקוד שמירה ואבטחה נ' הסתדרות העובדים הלאומית).

לא כולם מאושרים מעמדת בתי הדין לעבודה התומכים בזכות השביתה כל עוד שהיא עומדת במבחן הלגיטימיות. לעו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר יש עמדה אחרת אותה פרסם באתר הלשכה ביום 01/05/13 בעקבות השביתה הקצרה שהוכרזה לאחר ההחלטה על הסכם "שמיים פתוחים" עם האיחוד האירופי.

לטענתו, הנחת היסוד כאילו לעובדים מותר לשבות מתי שהם רוצים ומכל סיבה שנראית להם, שגויה מיסודה. החוק לגישתו קובע הליכים פרוצדוראליים שכל ארגון עובדים חייב לעמוד בהם לפני פתיחת שביתה. אך החוק מאידך, לא עוסק בשאלות מתי מותר, מאילו עילות ובאילו מסגרות מותר לשבות.

עו"ד לין מציע להגביל את זכות השביתה במקום שהאינטרס הציבורי עלול להיפגע. אינטרס ציבורי לטעמו יכול להיות גם במישור העסקי וגם הביטחוני.

כוחות הביטחון, המשטרה וצה"ל לא שובתים כי הם עוסקים בדיני נפשות, אך אם הנמלים, הרכבות ושדות התעופה ישבתו ייפגעו אינטרסים חיוניים לרשויות ממלכתיות ולציבור בכללו. ולכן הוא מציע ששביתה המבוצעת על ידי ארגוני העובדים צריכה להימדד בשניים: האם זו שביתה הנוגעת לזכויות העובדים, מהי רמת החובה כלפי הציבור המוטלת על העובדים באותם גופים. לבית הדין הארצי לעבודה יש תשובה עקרונית גם להסתייגות של עו"ד לין ואחרים הסבורים כמותו.

הממונה על השכר במשרד האוצר והנהלת המוסד לביטוח לאומי דורשים כי המשפטנים המועסקים במוסד יחתמו על שעון נוכחות בתחילת העבודה וסיומה. המשפטנים התנגדו ונקטו עיצומים. הם לא הופיעו לדיונים בבתי המשפט והדין לעבודה.

הביטוח הלאומי פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה לקבל צו מניעה וצו עשה כנגד השביתה. הבקשה נדחתה. המוסד ערער לבית הדין הארצי. הבקשה נדונה ושם הוחלט (ברע (ארצי) 51092-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות העובדים הכללית) שהעילה לקיום "שביתה כלכלית" הינה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, ומותרת בעיקרה.

עילות השביתה הן שינוי חד צדדי של תנאי עבודה הקיימים עשרות בשנים ללא קיום מו"מ; פעולות עונשיות של ההנהלה המתבטאות בביטול חד-צדדי של ימי חופשה, ניכוי שרירותי של ימי העבודה והימנעות מתשלום בגין שעות נוספות; הכבדת עומס העבודה בלא תגמול נאות.

על יסוד האמור קבע בית הדין כי העיצומים בהם נקטו המשפטנים במוסד הם בבחינת שביתה כלכלית לגיטימית ומידתית, הנוגעת לתנאי עבודתם והותיר בעינה את החלטת ביה"ד האזורי לעבודה במסגרתה נדחתה בקשת המוסד למתן סעד זמני נגד העיצומים שנקטו המשפטנים במוסד.

אין להתעלם מהנזק שכל שביתה גורמת למעסיק וגם לצד שלישי. מאידך, נדרשת הגנה על העובדים שפתחו בשביתה לגיטימית אל מול החלטות שרירותיות ונקמניות של המעסיק שיכול לפטר את העובדים השובתים ולפגוע בתנאי שכרם וזכויותיהם.

לכן, כדאי למעסיקים להפנים את מה שנפסק בתיק ס"ק 191/06 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה: "מטרית המגן הנפרשת מעל ראשי העובדים השובתים מונעת מהמעביד לפטר אותם, או להעסיק במקומם עובדים חלופיים, או לצמצם את נזקי השביתה בדרכים חלופיות כאלה ואחרות. במרבית המקרים יתערב בית הדין, ולא יאפשר למעביד לנקוט פעולות שיפגעו בעובדים השובתים או במטרות השביתה. ובמילים אחרות: בית הדין מאפשר לעובדים להפעיל כוח, כוח השביתה, ולגרום נזק למעביד, כדי להשיג מטרה לגיטימית".

ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי בנושא זכויות העובד!