בדרך כלל הסיבה לפירוק חברות הינה הגיען למצב של חדלות פירעון. כלומר, מצב בו אין עוד באפשרותה של חברה לפרוע את חובותיה כלפי נושים כמו ספקים, עובדים, רשויות המס ואחרים.
במקרה כזה, מטרת פירוק החברה הינה כינוס כל יתרת הנכסים שנותרו עדיין ברשות החברה, וזאת לשם מימושם וכיסוי מירב חובותיה, ככל שניתן.
אולם, לעתים קיימים מצבים בהם נוצרת עילה לפירוק החברה גם בשעה שהנה עדיין בעלת כושר פירעון.
לעתים הדבר נובע מצורך לבצע שינוי כלשהו, במבנה האחזקות של העסק המצריך את פירוק החברה וחיסול פעילותה.
אולם, לרוב המדובר בחברות שאין להן פעילות עסקית כלשהי, ולכן אין כל טעם להמשיך ולהחזיק בהן, ואין כל הצדקה כלכלית לקיומן.
שכן, כל עוד החברה רשומה ברשם החברות, עליה להגיש דו"חות שנתיים ולשלם אגרות שנתיות לרשם החברות, אשר נושאות וצוברות קנסות והפרשי הצמדה במידה והן אינן משולמות.
יתרה מכך: על פי תיקון 10 לחוק החברות, אשר נכנס לתוקף בינואר 2010, חברות שאינן מגישות דו"חות שנתיים ואינן משלמות את האגרות השנתיות עלולות להפוך לחברות מפירות חוק, ולשאת בסנקציות הכרוכות בכך.
הפיתרון שקיים במצב כזה הינו הליך הפירוק מרצון של החברה. המדובר בהליך שבו חברה שאיננה פעילה מתפרקת, חובותיה לרשם החברות מתבטלים בכפוף להוראות החוק, והיא נרשמת כמחוסלת בספרי רשם החברות.
יחודו של הליך זה מתבטא בעובדה שהמדובר בהליך פירוק רצוני, המתנהל לחלוטין מחוץ לכותלי בית המשפט.
כלומר, כאשר המדובר בחברה בעלת כושר פירעון, באופן לפיו אין לחברה נושים אשר עלולים להיפגע מהליך פירוקה, אזי החוק מאפשר לבצע את חיסולה ומחיקתה באופן מהיר ופשוט יחסית, ללא צורך בהתערבות בית המשפט וללא צורך בנקיטת הליכים משפטיים מורכבים.
מבחינת החוק היבש, בהתאם לסעיף 319 לפקודת החברות, חברה יכולה להתפרק מרצון בשל אחת מהסיבות הבאות: תמה התקופה שנקבעה בתקנון לקיומה, החברה קיבלה החלטה מיוחדת על פרוק חברה מרצון, החברה החליטה בהחלטה שלא מן המניין, שבגלל חבויותיה אין היא יכולה להמשיך בעסקיה וראוי שתתפרק.
על פי פקודת החברות, קיימים שני מסלולים של פירוק חברות מרצון: על ידי בעלי המניות של החברה בהתאם לסעיף 322 לפקודה, ועל ידי הנושים של החברה בהתאם לסעיף 323 לפקודה.
עקרונית, כאשר לחברה אין כושר פירעון - עליה ליזום פירוק מרצון ע"י נושים, ואילו כאשר יש לה כושר פירעון - פירוק החברה יעשה באמצעות בעלי מניותיה, וזאת בהתאם להליך המפורט להלן.
שלבי הליך הפירוק מרצון של חברה
מדובר בהליך עתיר שלבים ומסמכים פרוצדוראליים-טכניים, וזאת כמפורט להלן:
- שיגור תצהיר כושר פרעון לרשם החברות - על כל הדירקטורים או רובם, לחתום על תצהיר כושר פרעון שבו יציינו כי הם "בדקו היטב את מצב עסקי החברה ובאו לכלל דעה שיש בידה לשלם חובותיה במלואם תוך שנים עשר חודשים לאחר תחילת פירוקה". את התצהיר המקורי יש לשלוח לרשם החברות.
- כינוס אסיפה כללית - על החברה לכנס אסיפה כללית ולהחליט על פירוק החברה מרצון ומינוי מפרק, וזאת לא יאוחר מ-3 חודשים מיום קבלת תצהיר כושר הפרעון ברשם החברות.
מומלץ שלא לקיים את האסיפה כל עוד לא ניתן אישור רשם החברות לתקינות תצהיר כושר הפרעון.
- פרסום החלטות האסיפה הכללית ברשומות - על החברה לפרסם ברשומות את החלטותיה בדבר הפירוק מרצון ומינוי המפרק, וזאת לא יאוחר מ-7 ימים ממועד קבלת ההחלטות.
תוך 21 יום מיום הפרסום ברשומות, על הנושים להגיש למפרק תביעות כנגד החברה.
- שיגור החלטות האסיפה הכללית והודעת המפרק על מינויו לרשם החברות - יש לשלוח לרשם החברות לא יאוחר מ-21 יום לאחר כינוס האסיפה הכללית את החלטות האסיפה הכללית בדבר הפירוק מרצון ומינוי המפרק, וכן את הודעת המפרק בדבר מינויו.
בהודעה יש לציין את הפרטים הבאים: שם המפרק, מס' ת"ז, כתובת המפרק, שם החברה, מס' ח"פ של החברה, ותאריך האסיפה הכללית.
עם קבלת הודעה זו ברשם החברות, ישונה סטטוס החברה מחברה "פעילה" לחברה "בפירוק מרצון".
- פעילות המפרק לחיסול עסקי החברה – לאחר רישום מינוי המפרק ברשם החברות, יפעל המפרק לכינוס נכסי החברה וסילוק חובותיה טרם חיסולה הסופי.
בין היתר, על המפרק לטפל בשלב זה גם בסילוק חובותיה של החברה כלפי עובדיה, וזאת כפי שיפורט בהמשך הדברים להלן.
- בקשת פטור מתשלום אגרה - במידה ולחברה קיימים חובות אגרה שנתית לרשם החברות, עליה לשלמם או להגיש בקשה לפטור מאגרה באמצעות המסמכים המקוריים הבאים:
-
תצהיר אי פעילות - תצהיר מאת הדירקטורים של החברה שבו הם מצהירים כי החל בתאריך שצוין בתצהיר, החברה הפסיקה את פעילותה וכי היא אינה מנהלת חשבונות בנק, חתום על ידם ומאומת כדין ע"י עורך דין.
-
אישור ממס הכנסה - אישור מטעם אגף מס הכנסה המעיד כי החברה לא פתחה תיק או כי סגרה את התיק במס הכנסה, תוך ציון המועד לכך.
-
אישור ממע"מ - אישור מטעם אגף מס ערך מוסף המעיד כי החברה לא נרשמה כחייבת במס על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו -1975, או שרישומה כאמור בוטל, בציון המועד לכך.
לחילופין, במקום אישורי מס הכנסה ומע"מ, רשאית החברה לצרף לתצהיר אי הפעילות את המסמכים המקוריים הבאים:
-
אישור מאת רואה חשבון המבקר של החברה – אשר מונה לשם ביצוע פעולת ביקורת כאמור בסעיף 154 לחוק החברות, ואשר מאשר כי החברה הפסיקה את פעילותה, בציון המועד שבו הופסקה הפעילות.
-
העתק דו"חות אי פעילות שהוגשו למס הכנסה – הכוללים דיווח שלא התקיימה פעילות עבור כל שנה בה מבוקש פטור מאגרה, בצירוף חותמת נתקבל מטעם מס הכנסה.
- הכנת דו"ח פירוק סופי - בסיום פעילות המפרק לכינוס נכסי החברה וחיסול חובותיה כליל, עליו להכין דו"ח פירוק סופי. על הדו"ח הסופי לציין כי לא נותרו לחברה נכסים, התחייבויות וחובות או לחלופין שסכום כל אחד מהנכסים, ההתחייבויות והחובות מסתכם ב-0 ₪. כל ניסוח שלא יציין את האמור לעיל במפורש אינו תקין. המפרק יציין את פרטיו ופרטי החברה בדו"ח הפירוק הסופי ויחתום על הדו"ח.
- פרסום הודעה על כינוס אסיפה כללית סופית - יש לשלוח הודעה לזימון אסיפה כללית סופית מטעם המפרק לצורך פרסום ברשומות כחודשיים מראש לפני מועד האסיפה.
- כינוס אסיפה כללית סופית - במסגרת האסיפה כללית סופית של בעלי המניות, על המפרק להציג בפניה את הדו"ח הסופי, ולקבל את אישורה לגביו.
- שיגור מסמכי הפירוק - לצורך סיום הליך הפירוק, על החברה לשלוח ליחידת רשם החברות את המסמכים הבאים, וזאת תוך 7 ימים ממועד כינוס האסיפה הסופית:
-
דוח סופי של מפרק.
-
הודעה על אישור הדו"ח הסופי ע"י האסיפה הכללית, או פרוטוקול האסיפה שבו יצוין מועד כינוסה והעובדה כי דו"ח המפרק אושר באסיפה.
-
העתק הפרסום ברשומות בדבר החלטת הפירוק ומינוי המפרק.
-
העתק הפרסום ברשומות בדבר כינוס האסיפה הסופית.
-
מסמכי הבקשה לקבלת פטור מתשלום אגרה שנתית, כאמור בסעיף 6 לעיל.
- קבלת הודעה מטעם רשם החברות בדבר חיסול החברה.
זכויות העובדים במסגרת הליך הפירוק מרצון
כפי שצויין לעיל, במסגרת פעילות המפרק לכינוס נכסי החברה וסילוק חובותיה, עליו לטפל גם בסילוק חובותיה של החברה כלפי עובדיה.
על פי החוק בישראל, במידה ונכסי החברה אינם מספיקים לסלק את כלל חובותיה, קיים מדרג היררכי בין נושי החברה לגבי סדר קדימות סילוק החובות כלפיהם.
מדרג זה כולל בעיקרו את הנושים הבאים:
נושים מובטחים בשיעבוד קבוע, נושים בדין קדימה, נושים מובטחים בשיעבוד צף, נושים רגילים ובעלי המניות של החברה.
עובדי החברה נמנים על הנושים בדין קדימה, ועל כן גם עליהם להגיש תביעת חוב בפני המוסד לביטוח לאומי. תביעת החוב תכלול בדרך כלל תשלומים בגין שכר עבודה, כספי מיסים שהחברה ניכתה משכר העובדים אך טרם העבירה לרשויות המס, ותשלומי חובה אחרים לתקופה של עד שנה טרם הפירוק.
יחד עם זאת, יש לזכור כי בהנחה שהחברה שמפורקת מרצון הנה אכן בעלת כושר פרעון כפי שהובהר לעיל, אזי לכאורה לא צריכה להיות מניעה בדבר סילוק כל חובותיה כלפי כל נושיה, ולרבות כלפי כל עובדי החברה.
ברם, במקרה והחברה חלילה איננה מסוגלת לפרוע את חובותיה לעובדיה, אזי זכאים עובדיה, אשר בזמן עבודתם נוכו מתשלומיהם תשלומי ביטוח לאומי, להגיש תביעה כלפי הביטוח הלאומי לקבלת גמלה עקב פירוק החברה.
גמלה זו תכלול את סכום חוב שכר העבודה, חוב פיצויי הפיטורים שאין להם כיסוי בקופת הגמל, ותשלומים לקופות הגמל של העובד, שהמעסיק היה אמור להעביר ולא העביר, כל זאת עד לגובה התקרה הקבועה בחוק.
החל מיום 1.1.2014 המדובר בסך של 112,424 ₪, אם כי יש לזכור כי סכום זה מתעדכן מעת לעת.
שאלות נוספות לגבי פירוק חברה מרצון? חייג/י: 072-336-0524
