בעל החברה פיטר ללא שימוע וישלם פיצויים!

בעל חברה יקר, דע כי אם פיטרת עובד ללא שימוע, החברה עלולה לשלם פיצויים וגם אתה באופן אישי, עלול לשאת בתוצאות ולשלם לעובד שפוטר בשל אי עריכת שימוע כדין.

ככלל, כאשר עובד מועסק על ידי חברה, יחסי העובד-מעסיק מתקיימים בינו לבין החברה בלבד, וללא קשר לבעלים של החברה, וזאת מכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

לפיכך, כאשר עובד של חברה טוען שהיא חייבת לו תשלומים כלשהם, אין באפשרותו לתבוע בגינם גם את הבעלים של החברה, למעט במקרים נדירים ביותר, שבהם בית הדין יורה על הרמת המסך שבין החברה לבעליה לפי סעיף 6 לחוק החברות.

המשמעות היא שחובות החברה כלפי העובד ייוחסו גם לבעליה, כך שהוא יחוייב באופן אישי לשלם אותם לעובד, ביחד ולחוד עם החברה.

מקרה נדיר כזה נדון בתיק סע"ש 39181-04-14  גולדמן נ' דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ שהתנהל בפני בית הדין לעבודה בבאר שבע.

רקע להגשת התביעה

תיק זה עסק בעובד שעבד כסמנכ"ל שיווק בחברה שעסקה בהפעלת מחסני ערובה ומרכזים לוגיסטיים באשדוד וזאת במשך שנתיים וחצי, מאוגוסט 2011 ועד פברואר 2014. אם לא די בכך, בהסכם ההעסקה של העובד נקבע שהוא יהיה לשכר בסיסי בצירוף עמלה.

ארבעה ימים לפני סיום העסקתו, ביקש ממנו מנכ"ל החברה ובעליה להציג לו מסמכים על הדרכות שעבר "בענף השיווק", כדי להציגם בפני רשויות המס ותוך הבהרה שאם לא יעשה כן, הוא לא יהיה זכאי לתשלום עמלות עבור חודש ינואר 2014.

העובד הציג מסמכים אלו, תוך שהוא מציין שכל שינוי חד צדדי בהסכם העבודה שלו מהווה הפרה יסודית שלו. בהמשך הוא גם הגיש תלונה במשטרה כנגד הבעלים בטענה שהוא תקף אותו פיזית, ואף הוציא נגדו צו הרחקה.

כעבור ארבעה ימים בעל החברה שלח לעובד מסרון SMS עם הודעת פיטורים בשל הגשת התלונה במשטרה. לימים הסתבר שאותה חברה נכנסה להליכי פירוק ונרכשה על ידי חברה חדשה של אותם הבעלים.

כעבור חודשיים הגיש העובד תביעה כנגד החברה, הבעלים של החברה, והחברה החדשה.

בכתב התביעה טען העובד שהוא פוטר ללא שימוע, ועל כן הוא זכאי הן לפיצויי פיטורים והן לפיצויים בגין היעדר שימוע. בנוסף תבע העובד תשלומים בגין זכויות סוציאליות שונות, כגון דמי הבראה, דמי פדיון חופשה ועוד.

עוד טען העובד שיש לבצע הרמת מסך כפולה ולייחס את חובות החברה כלפיו גם לבעלים של החברה וגם לחברה החדשה שלו.

האם העובד פוטר או התפטר?

הבעלים של החברה טען שהוא שלח לעובד את הודעת הפיטורים במסרון בעידנא דריתחא, מאחר שהוא כעס על העובד בשל התלונה שהוא הגיש נגדו במשטרה, וכי לאחר מכן הוא התחרט וחזר בו והציע לעובד לשוב לעבודתו, אולם העובד סירב לכך.

לפיכך, טען הבעלים, העובד למעשה התפטר ולא פוטר ועל כן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

אולם, בהסתמך על העדויות והראיות שהוגשו בפני בית הדין, קבע בית הדין כי שליחת הודעת הפיטורים במסרון לעובד לא נעשתה בעידנא דריתחא וכי בכל מקרה הבעלים לא חזר בו ממנה ולא הציע לעובד לחזור לעבודה, ועל כן העובד פוטר ולא התפטר ומשכך הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים.

האם חלה חובת שימוע על החברה?

לאחר שנקבע שהעובד פוטר ולא התפטר, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים, עבר בית הדין לדון בשאלה האם הוא גם זכאי לפיצויים עקב היעדר שימוע.  

החברה טענה שלא חלה עליה כל חובת שימוע במקרה זה מאחר שהנה חברה פרטית, וכן מאחר שבהסכם ההעסקה של העובד לא נקבעה חובת שימוע.

אולם, בית הדין לעבודה דחה גם טענה זו בקובעו שחובת השימוע חלה גם על חברות פרטיות, וכי זכות הטיעון שגלומה בה הנה זכות יסוד של כל עובד, שאיננה תלויה כלל בשאלה האם היא נקבעה במסגרת חוזה ההעסקה של העובד או לאו.

בהתאם לכך נפסק לעובד פיצוי בגין הפרת חובת השימוע בגובה של 2 משכורות.

האם ניתן לחייב את הבעלים באופן אישי בחובות החברה?

בית הדין הבהיר בתחילה כי ככלל, סעיף 6 לחוק החברות קובע שניתן לבצע הרמת מסך ולייחס חובות של חברה בע"מ באופן אישי גם לבעליה, במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה.

בתחום דיני העבודה, נקבע בפסיקה שלעובדי החברה יש מעמד של נושים מיוחדים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, מאחר שהחברה נושאת כלפיהם באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, וזאת מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.

עוד נקבע בפסיקה כי כאשר מוכח שהחברה מתנהלת באופן שלמעשה מרוקן אותה מנכסיה, אזי קמה הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, שנובעת מעקרון העל של תום הלב, שמכוחו נדרש שהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה לא תוכל לשמש ככסות לנהוג בדרך שאיננה תמת לב.

ברמה הקונקרטית, נקבע שהבעלים של החברה במקרה דנן פעל בחוסר תום לב באמצעות הקמת חברה חדשה שאליה הוא הבריח את כל נכסי החברה, שהפכה עקב כך לחדלת פירעון ונכנסה להליכי פירוק. 

בסיכומו של דבר קבע בית הדין שהבעלים של החברה ניצל לרעה את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של שתי החברות שלו, ועל כן יש לחייב את שתיהן וגם אותו באופן אישי, ביחד ולחוד, בכל התשלומים שמגיעים לעובד, וזאת בסך כולל של כ-150,000 ₪.

קריאה נוספת: הרמת מסך ההתאגדות ותשלום אישי של בעל חברה