האם גם מורה זכאי למשרת אם?

על פי ההסכמים הקיבוציים אשר חלים בענף ההוראה, מורה אישה שהינה אם לילד עד גיל 14, ואשר עובדת בהיקף משרה של לפחות 79%, זכאית לקיצור יום העבודה שלה בשעה ללא פגיעה בשכרה. היקף משרה זה מכונה משרת אם.

ההסכם הקיבוצי הראשון בענף ההוראה אשר עיגן זכות זו הינו ההסכם משנת 1989.

ההסכם הקיבוצי משנת 1993 הוסיף וקבע כי מורה שזכאית למשרת אם, תוכל במקום לקצר את יום עבודתה, להמשיך לעבוד בפועל את מלוא משרתה הקבועה, ואף לעבוד שעות נוספות עד ל-140% משרה, תמורת קבלת תוספת תשלום לשכר בהיקף של 10% משרה.

כלומר על פי ההסכמים הקיבוציים החלים כיום בענף ההוראה, מורה שהינה אם יכולה לבחור בין קיצור יום העבודה שלה ללא פגיעה בשכרה, לבין קבלת תוספת תשלום תוך שהיא ממשיכה לעבוד בהיקף משרתה הקבועה.

כמו כן ניתנה לעובדת הוראה שהינה אם לילד מתחת לגיל 5 שנים תוספת תשלום המכונה תוספת מעונות. אולם ההסכמים הקיבוציים הללו עיגנו את הזכות לקבלת משרת אם ולקבלת תוספת מעונות אך ורק למורות אמהות.

עמדת בית הדין לעבודה

במסגרת פסק הדין אשר ניתן בשנת 2001 בהליך עב' 300301/97 אברהם סעדון נ' מדינת ישראל נקבע כי אי הענקת הזכות לקבלת תוספת אם ותוספת מעונות גם לגברים המועסקים במשרה זהה והינם אבות לילדים בגילאים הרלוונטיים, מהווה אפליה אסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכי יש להשוות בין תנאי עובדי הוראה אבות לבין תנאי עובדות הוראה אמהות, באופן שגם האבות יקבלו את התוספות האמורות.

פסק הדין קבע את זכותו של האב לקבל את אותן הזכויות להן זכאית אם במקום עבודתה, בהתבסס על סעיף 4 לחוק שוויון הזדמנויות אשר כותרתו זכויות הורה, לרבות ס"ק 4(ב)(2) ו-(4) אשר קובעים כדלקמן:

4. (א) זכאית עובדת, בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נהוגים תנאי עבודה כאמור, אם התקיים בו אחד מאלה:
(1) בת זוגו היא עובדת או עובדת עצמאית ולא נעדרה מעבודתה, מעסקה או מעיסוק במשלח ידה מכוח זכאותה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן (ב)(3) או (4);
(2) הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית.
    (ב)  בסעיף זה, "זכות בקשר להורות" - אחד מאלה:
(1) היעדרות מעבודה בשל מחלת הילד;
(2) יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד;
(3) זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעסיק מעמיד לרשות ילדי העובדים;
(4) השתתפות המעסיק בעלות החזקתו של הילד במעון.

עוד קבע פסק הדין: "ניתן לראות כי הזכויות מכוח הדין הקשורות להורות נתונות לכלל התא המשפחתי, כאשר אחד משני ההורים יכול לממשה, ואין כל עניין לתתה רק לאם. אף במקרה דידן אנו עוסקים בזכויות שבהורות שעניינן מתן תוספת מעונות ותוספת למשכורת...

...תכלית החקיקה העומדת ביסוד חוק שוויון ההזדמנויות היא לאפשר זכות שבהורות לתא המשפחתי כיחידה אחת על-מנת להעמיק את תפיסת ההורות כתפקידם של שני בני-הזוג, לכן הפרשנות שיש להעדיף היא הפרשנות המתאימה לתכלית זו, היא הפרשנות השנייה - זו של בא-כוח התובע, ולא פרשנותו של בא-כוח הנתבעת".

במסגרת הליך ע"ב 570/05 שלמה לוי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד החינוך טען משרד החינוך כי פסק הדין בעניין סעדון קבע כי הזכות למתן תוספת אם גם לאבות עוסקת בקיצור שבוע העבודה בלבד, להבדיל מקבלת ההטבה כתוספת כספית. עוד טען משרד החינוך מתן תוספת האם לאבות מותנית בכך שבת הזוג שלו עובדת בהיקף של משרה הלאה.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענות משרד החינוך בעניין זה. פסק הדין שלו קבע כי מתן תוספת אם לאבות כוללת הן האפשרות לקיצור שעות העבודה, והן את האפשרות לקבלת תוספת כספית במקום קיצור שעות העבודה, וכי הפרשנות המצמצמת של משרד החינוך בעניין זה מביאה אף היא לאפליה אסורה.

עוד נקבע כי מאחר ומורה-אם זכאית לתוספת גם במידה ובעלה עובד במשרה חלקית, אין מקום להבחין בין מורה-אב למורה-אם אף לעניין זה.

אולם במסגרת ערעור שהוגש על פסק דין זה הפך בית הדין הארצי את החלטת בית הדין האזורי באופן חלקי וזאת במסגרת הליך ע"ע 547/08 מדינת ישראל-משרד החינוך נ' שלמה לוי ואח'.

במסגרת פסק הדין אשר ניתן ביום 27.3.2013, קבע בית הדין הארצי כי מורה שהינו אב זכאי רק לקיצור שעות העבודה שלו, וכי הוא איננו זכאי לתשלום תוספת כספית תמורתה:

"תשלום הטבה כספית לאב העובד תחת קיצור בעין של שעות העבודה, אינה נמנית על "זכות בקשר להורות" כמשמעותה בהוראת סעיף 4(ב)(2) לחוק השוויון, על פי לשונה המפורשת. פרשנות תכליתית של הוראה זו, אף היא אינה מכילה הטבה כספית לאב עובד חלף יום עבודה מקוצר. שכן בכך מסוכלת בעיקרה כוונת המחוקק ומטרתו בהוראת סעיף 4(ב)(2) לחוק, לאפשר השתלבותה המלאה של האם העובדת בשוק העבודה".

יחד עם זאת בית הדין הארצי לא התייחס בפסק דינו לשאלה האם הזכאות לקיצור שעות העבודה של המורה האב מותנית בכך שבת הזוג שלו תעבוד משרה מלאה.

ברם, משרד החינוך המשיך להתנות את מתן זכות זו לאבות בכך שבת הזוג שלהם תעבוד במשרה מלאה. 

במסגרת הליך סע"ש 14181-12-13 חסן אזברגה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך תבע מורה-אב את משרד החינוך לקבלת פיצוי כספי ממנו על כך שהוא מנע ממנו את האפשרות לקצר את שעות העבודה שלו למרות שהוא היה זכאי לכך, מאחר שמשרד החינוך התנה זאת בכך שאשתו תעבוד במשרה מלאה, בעוד שהיא עבדה במשרה של 80% בלבד.

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את טענת המורה האב, וקבע בפסק הדין אשר ניתן על ידו ביום 16.11.2015 כי משרד החינוך איננו רשאי להתנות את מתן הזכאות למשרת אם לאב מורה בכך שבת הזוג שלו תעבוד משרה מלאה, אלא רק בכך שגם היא תהיה מועסקת ושהיא לא תנצל בעצמה את הזכאות לקיצור יום העבודה.

כך נפסק:

"אין חולק כי סעיף 4 לחוק שוויון הזדמנויות אינו מתנה את קבלת ההטבה בכך שבת זוגו של האב המורה תעבוד בהיקף משרה מלא. כך, התניות היחידות הקבועות בסעיף 4 והנוגעות לבת זוגו של מבקש ההטבה קובעות כי עליה להיות מועסקת, ושלא תנצל בעצמה את הזכאות לקיצור יום עבודה...מגמת הפסיקה היא ליתן פרשנות מרחיבה לסעיף 4 לחוק ולהרחיב בכך את מספר האבות הזכאים ליום עבודה מקוצר בעין".

בהתאם לכך נפסק כי התובע אכן זכאי לקבלת פיצוי ממשרד החינוך בשל אובדן זכאותו לקיצור יום עבודתו, וזאת החל מהיום בו הוא המציא למשרד החינוך את מלוא האישורים הנדרשים לשם קבלת הטבה זו.

כמה מילים לסיכום הנושא

הזכות לקבלת יום עבודה מקוצר לעובד גבר על פי סעיף 4(ב)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה הנה זכות בעין בלבד ולא ניתן להמירה להטבה כספית.

בהתאם לכך ולפי פסיקותיו של בית הדין לעבודה מורה שהנו אב זכאי לקבלת יום עבודה מקוצר, אך הוא איננו זכאי לקבלת תוספת כספית תמורתה, כפי שמורה שהנה אם זכאית לקבל תוספת זו על פי ההסכמים הקיבוציים בענף ההוראה.

קראו עוד בנושא: זכויות מורים ומורות לפי חוק