יחסי עבודה של חבר/ה מול קיבוץ

עקב צורת ההתיישבות הקיבוצית, נוצרה מערכת יחסים מיוחדת, בין הקיבוץ, שהוא בבסיסו אגודה שיתופית לבין החברים בו. בעבר הקיבוץ היה משלב את חבריו לעבודה בתעשיות שלו וההכנסות היו מועברות לקופת הקיבוץ ובתמורה הקיבוץ היה קובע את התקציב החודשי בעבור כל חבר.

לפי המודל השיתופי שבו התנהלו הקיבוצים, לא הייתה הכרה במערכת היחסים בין הצדדים, כיחסי עובד מעביד עם כל הזכויות הסוציאליות הנלוות.

בשנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים בצורת ההתאגדות של הקיבוץ ומרבית הקיבוצים עברו הפרטה, אשר השפיעה באופן דראסטי על המבנה ועל ההתנהלות הייחודית, שהונהגה בקיבוצים מימי הקמתם.

בעקבות המעבר החד, מהתאגדות שיתופית, שבה כל חבר עובד לפי היכולות שלו ומקבל בתמורה סל שירותים לצרכיו הפרטיים והקהילתיים וכל זאת ללא תשלום, להפרטה, שבה השירותים מסופקים לחבר תמורת תשלום, כפי שקורה ביישובים אחרים, נוצרו מתחים וסיכסוכים קשים בין הצדדים.

על פי חוקי העבודה השונים לעובד יש זכויות סוציאליות שונות שהוא זכאי לקבל מטעם המעביד כמו: פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורין, פדיון חגים, תלוש משכורת, תשלום על שעות נוספות, הפרשות לקרן פנסיה ועוד.

מכיוון שהזכויות הללו תלויות בקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד והשכר ששולם עבור עבודתו של חבר בקיבוץ, לא היה בהתאם לאופי, היקף העבודה והמשרה שבה עבד החבר, אלא על פי שיקולים פנימיים של הקיבוץ, בעת ההפרטה נפרץ הסכר והיה צורך דחוף ומיידי לגשר ולפתור את הבעיות שנבעו ממערכת יחסים יוצאת דופן שכזו.
 
יש לציין שאופיים של המשברים, הוא שהקנה למערכת בתי הדין לעבודה את הסמכות לדון בסכסוכים שבין הצדדים ולא למערכת המשפט האזרחית, שבה חלים דינים אחרים שההכרעות מכוחם יכולות להיות שונות.

בעקבות הליכי ההפרטה החלו הקיבוצים לשלם על עבודת החברים לפי המשרה, ההיקף ואופי העבודה כמו כל מעסיק אחר בשוק החופשי. באופן זה נוסחת ההשתכרות הקיימת היום בקיבוץ המופרט היא של תמורה כספית על עבודה, קרי שכר עבודה כמו במקומות העבודה האחרים.

באופן זה, השירותים הקהילתיים ניתנים היום לחברים תמורת תשלום והשכר מועבר לכיסו הפרטי של החבר ולא לקיבוץ.

התהליכים השונים שעבר הקיבוץ המסורתי באופן שבו חלק מהקיבוצים נשארו במתכונת המוכרת ואחרים עברו תהליך הפרטה גרמו לאחרונה לתמורות גם במערכת היחסים שבין החבר והקיבוץ.

מגמה זו באה לידי ביטוי בהתחלה של הכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין חבר הקיבוץ למפעלים שבבעלות הקיבוץ וכתוצאה מכך גם במגוון זכויות סוציאליות הנובעות מתוכם.

בקיבוצים המופרטים התקבלה חוברת שבה מתוארים השינויים באורחות החיים שחלו בקיבוץ, שמסדירה בין היתר, בנפרד מתקנון ההתאגדות, את תנאי העבודה של החברים.

כאשר בכל אחד מהקיבוצים נעשתה התאמה של הזכויות לנסיבות הספציפיות של אותו קיבוץ.

המבחנים לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד הם האופן שבו הצדדים ראו את יחסי העבודה ביניהם, הנפקת תלושי משכורת וניכוי תשלומי חובה לפי החוק, אופן קביעת זמני העבודה, החופשות והכוח לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.

פסיקה תקדימית לגבי יחסי העבודה בקיבוץ!

מעניין להבין את אשר התרחש במסגרת פסק הדין ס"ע 9261-03-11 בן אהרון נ' דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, יצר תקדים בכך שפסק כי השינויים שחלו באופיו של הקיבוץ, משנים את הקשר בינו לחבריו באופן שיש להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ לחבר שעבד באחת מהתעשיות שלו.

התובע, חבר קיבוץ תל יוסף משנת 1985, שובץ לעבודה לראשונה בשנת 1986 ובשנת 1988 שימש כמנהל.

עד לשנת 2001 התנהל הקיבוץ כשיתופי, כאשר בשנת 2002 התקבלה ההחלטה על שינוי במתכונת הקיבוץ משיתופיות להפרדה.

בעקבות זאת החליטו שענפי התעשייה השונים יהוו יחידות כלכליות עצמאיות וישויות משפטיות נפרדות.

באותה שנה הוחלט על הנפקת תלושי שכר לחברים ועל קביעת שכר שונה לכל תפקיד.

באותה שנה הוחלט על הענקת תקציב דיפרנציאלי לחברים שהושפע משיעור ההכנסה שלהם בין אם מעבודה מחוץ לקיבוץ או באחד הענפים בו.

בשל ההתארגנות החדשה נערך גם מכרז על משרת מנהל המדגה שבו זכה התובע. בחודש אוקטובר 2004 מונה לקיבוץ ועד חיצוני שפיקח גם על התנהלות המדגה.

בשנת 2010 סיים הוועד החיצוני את פעולתו. הועד החדש ביקש להמליץ על צעדי התייעלות ובמסגרתם ב-30 לינואר 2011 הגיש לתובע מכתב פיטורים.

גם באסיפת חברי הקיבוץ הוחלט על אישור פיטורי התובע, הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה, שם טען בין היתר שבינו לבין הקיבוץ קיימים יחסי עובד מעביד, זאת לאור השינוי של המערכת הנורמטיבית לפיה מתקיימים היחסים בין הקיבוץ והחברים בו. 

כבוד נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת השופטת ורד שפר התייחסה לכך שבעבר הפסיקה לא הכירה במעמד של חבר קיבוץ כעובד של הקיבוץ משום המתכונת השיתופית המסורתית שבה היה קשר בין החברות בקיבוץ והעבודה בו, באופן שבו היה על החבר לדאוג לפרנסה של שאר הקיבוץ.

היא קבעה שבקיבוץ המתחדש שהינו מודל הקיבוץ המופרט, יש מקום להכיר ביחסי עובד מעביד בין הקיבוץ לתובע משום שלאור העובדה שכל צורת החיים בקיבוץ השתנתה אזי גם הבסיס לפיו התקיימו הסכמי העבודה בין הצדדים ולא מתקיימים עוד השיתוף והשוויון המוחלטים שהובילו להלכות הקודמות.

על פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה שהיה אמור לגרום לטלטלה בכל הקיבוצים הקיימים כיום בארץ, הגיש קיבוץ תל יוסף ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי בראשות השופט יגאל פליטמן הפך בפסק הדין ע"ע 23086-05-13 דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בן אהרון את החלטת הערכאה הקודמת.

הוא התייחס לכך שעדיין קיימת חובת עבודה אינהרנטית של החבר כלפי הקיבוץ שבו הוא עובד ולכן קבע שהשינוי שחל בקיבוץ ובתקנון ההתאגדות שלו, לא שינה את היחס בין הקיבוץ כאגודה שיתופית לבין החברים בו.

לדידו, הכלל מקדמת דנא הינו, שאדם שחבר באגודה שיתופית עובד באגודה מכוח החברות בה ולכן משום שהעבודה והחברות אינן מופרדות האחת מהשנייה, לא ניתן לראות בחבר באגודה כעובד לצורך הכרה בקיום יחסי עובד מעביד.

מסיבות אלו אי אפשר לראות בהפסקת העבודה של המשיב כפיטורים והזכויות המגיעות מכוחם, אלא כהפסקת ההתקשרות בין הקיבוץ והמשיב, שאינה מקנה לו את הזכויות שהוא היה יכול לקבל במקרה של פיטורים לפי דיני העבודה.

התובע שעבודתו הופסקה עדיין שוקל להגיש בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על מנת שכן יכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים.

מה עושים עכשיו?

אנו בהחלט ממליצים לכל חבר וחברת קיבוץ לפנות לקבלת יעוץ משפטי אישי, באמצעות עורך דין מנוסה בדיני עבודה. פסיקתו הנ"ל של בית הדין הארצי הנה בעלת משמעות רבה לגבי מערכת יחסי העבודה בינך לבין הקיבוץ, והדברים נכונים להווה, לעבר וכמובן שלגבי לעתידך.

במקרה של אי הבנה או חשש מפני פגיעה בזכויותך ניתן ורצוי להתייעץ ולבחון כל מקרה לגופו.

ליחצו כאן לקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין!