חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 מטיל על הצדדים ליחסי עובד מעביד את החובה ההדדית לתת הודעה מוקדמת זה לזה לפני סיום יחסי העבודה ביניהם.
סעיף 7 לחוק זה קובע כי במידה ולא ניתנה הודעה מוקדמת כאמור בחוק, אזי על הצד המפר את החוק לשלם לצד השני פיצוי בסכום השווה לשכר העובד בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. כלומר, מדובר בחובה שהפרתה כרוכה באופן מפורש בסנקציה כספית על פי החוק.
לפיכך, הן העובד במקרה שהוא מתפטר והן המעסיק במקרה שהוא מפטר, מחוייבים לתת לצד השני הודעה מוקדמת לפני כן. במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ממשיכים יחסי העבודה לשרור ביניהם, ועל העובד להמשיך להתייצב לעבודתו כסדרה ולקבל את שכרו הרגיל עבורה.
יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו למעשה רק עם סיום תקופת ההודעה המוקדמת.
יחד עם זאת, קיימת גם אפשרות לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת וזאת לפי סעיפים 6 או 10 לחוק.
ויתור לפי סעיף 6 לחוק הודעה מוקדמת
סעיף 6 לחוק הודעה מוקדמת קובע כך:
6. ויתור על עבודה בפועל
(א) מעסיק רשאי להודיע לעובד, בהודעה מוקדמת לפיטורים, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
(ב) מעסיק רשאי להודיע לעובד שנתן הודעה מוקדמת להתפטרות, כי הוא מוותר על נוכחותו של העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
כפי שניתן לראות מנוסח סעיף 6 לחוק, משמעותה המעשית של הוויתור על ההודעה המוקדמת הנה למעשה ויתור על עבודתו בפועל של העובד במקום העבודה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
המעסיק יכול לוותר על המשך עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת לדוגמא במצבים בהם הוא חושש שהעובד יחבל במקום עבודתו כגון באמצעות גניבת סודות מסחריים, הסתה של יתר העובדים, הלקוחות, או הספקים כנגד המעסיק וכדומה.
עם זאת, גם אם המעסיק מוותר על עבודת העובד במהלך תקופת העבודה המוקדמת, עליו עדיין לשלם לעובד את התשלום שהיה מגיע לו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לו הוא היה מבצע אותה בפועל.
אלא שבמקום לשלם לעובד שכר עבודה רגיל עבור תקופה זו, ישולם לו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד, וזאת עבור אותה תקופה שלגביה המעסיק ויתר על עבודתו של העובד בפועל.
יש לשים לב כי הזכות לויתור על ההודעה המוקדמת לפי סעיף 6 לחוק נתונה באופן בלעדי למעסיק בלבד וזאת ללא קשר לשאלה מי אמור למסור את ההודעה המוקדמת.
כלומר, רק המעסיק יכול לוותר על ההודעה המוקדמת וזאת בין במקרה כשמדובר בהודעה מוקדמת שהוא עצמו נותן לעובד בשל פיטוריו על ידו, ובין במקרה שהמדובר בהודעה מוקדמת שהעובד היה אמור לתת לו, לאחר הגשת מכתב התפטרות מעבודתו אצל המעסיק. כמו כן, הוויתור של המעסיק יכול להנתן לפני תחילת ההודעה המוקדמת או במהלכה.
לפיכך, במידה והעובד מעוניין שלא לעבוד אצל המעסיק בתקופת ההודעה המוקדמת, הוא איננו רשאי לעשות זאת על דעת עצמו ללא הסכמת המעסיק, או שלא על פי סעיף 10(א) לחוק כפי שיובהר להלן, ובמידה והוא יעשה כן, הוא יחשב כמי שהפר את תקופת ההודעה המוקדמת, אשר גם מחוייב בתשלום פיצוי למעסיק עקב כך כאמור לעיל.
כלומר, יהיה עליו לשלם למעסיק פיצוי בסכום השווה לשכר שהיה מגיע לו בעד מספר ימי ההודעה המוקדמת שבהם לא עבד.
בפועל, המעסיק יוכל לנכות משכרו האחרון של העובד את ימי ההודעה המוקדמת בהם נעדר שבהם העובד החליט שלא לעבוד.
ויתור לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת
בנוסף לסעיף 6 לחוק, אשר מקנה למעסיק את הזכות הבלעדית לוותר על עבודת העובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, סעיף 10 לחוק מקנה הן לעובד והן למעסיק אפשרות נוספת לוותר על מתן ההודעה המוקדמת.
סעיף 10(א) מקנה לעובד שרוצה להתפטר ממקום עבודתו את האפשרות לוותר על ההודעה המוקדמת, וזאת בשל נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו שיעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.
המדובר למשל במקרים בהם המעסיק מתעמר בעובד ומתייחס אליו באופן מזלזל ובלתי נסבל לחלוטין.
סעיף 10(ב) מקנה למעסיק שרוצה לפטר עובד, את האפשרות לוותר על ההודעה המוקדמת, וזאת בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי.
מדובר בדרך כלל בנסיבות בהן העובד ביצע עבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה במסגרת עבודתו.