כל עובד, בכל סוג של עבודה, זכאי לקבלת זמני הפסקה ומנוחה במהלך יום עבודתו. מדובר בזכות, שנועדה להבטיח תנאי העסקה בסיסיים לעובד ומהווה חלק מחקיקת המגן, אשר אין להתנות עליה.
מה קובע החוק? עובד בעבודת כפיים זכאי להפסקה בת 45 דקות ביום עבודה של 6 שעות ויותר. עובד בעבודה שאינה עבודת כפיים זכאי להפסקה כאמור אם הוא מועסק מעל 8 שעות ביום בשבוע עבודה של 6 ימים, או אם הוא מועסק מעל 9 שעות ביום בשבוע עבודה של 5 ימים
בדין הישראלי מוסדר נושא הפסקות עבודה במסגרת חוק שעות עבודה ומנוחה אשר נחקק בשנת 1951 במטרה לקבוע את תנאי העסקתם של עובדים במשק הישראלי ולפעול לרווחתם.
הרציונאל המנחה בחוק, שתוקן מספר פעמים במהלך השנים, הנו להעניק לעובד הגנה בהיבט מניעת העסקה מתמשכת ורציפה, אשר עשויה להכביד עליו בהיבט הפיזי והנפשי כאחד.
בין סעיפיו כולל החוק הוראות לגבי משכם המקסימלי של יום עבודה ושבוע עבודה. הסדרים לגבי ימי המנוחה השבועית, בהתאם לדתו של העובד וחובת תשלום עבור שעות נוספות.
בנוסף, מסדיר החוק משכי זמן מוגדרים לנטילת הפסקות וזמני מנוחה במהלך העבודה, תוך פירוט מקרים חריגים והתייחסות להיבט התשלום עבור פרקי ההפסקה.
דע/י את זכויותיך לפי החוק!
סעיף 20 לחוק מתייחס לעובד המועסק בעבודת כפיים וקובע מתן הפסקה בת שלושת רבעי שעה לפחות ועד תקרה של שלוש שעות.
הפסקה זאת מיועדת למטרות מנוחה ואכילה, כל עוד המדובר בעובד המועסק ביום עבודה בן שש שעות ומעלה.
מתוך פרק זמן זה חלה על המעביד חובה לאפשר לעובדים הפסקה רצופה של כחצי שעה לפחות.
ביום שלפני המנוחה השבועית ובערבי חג יפחת משך זמן ההפסקה, הניתן לעובדים ויעמוד על מינימום חצי שעה.
במהלך ההפסקה הרצופה מוקנית לעובד אפשרות לצאת את מקום עבודתו אלא אם נוכחותו חיונית למהלך העבודה השוטף או לצורך הפעלת ציוד או מכשור.
שעה שהמעביד מבקש את עובדו להישאר במקום העבודה לצורך כך, יראו בזמן ההפסקה כחלק משעות העבודה והעובד יהיה זכאי לקבלת שכר גם עבור פרק זמן זה.
במקרים אחרים לא תיחשב ההפסקה כחלק מזמן העבודה ולפיכך אינה מחוייבת בתשלום על ידי המעסיק אלא אם כן נקבע אחרת במסגרת הסכם קיבוצי, שחל על ענף מסויים או במסגרתו של חוזה העסקה פרטני אשר נחתם מול העובד.
עובד אשר אינו נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה ובוחר לעשות כן על דעת עצמו, לא יהיה זכאי לתשלום עבור עבודה שביצע בעת ההפסקה.
קראו בהרחבה: שאלות ותשובות בנושא
מקרים בהם תותר חריגה מהוראות החוק
נסיבות מסוימות מאפשרות סטייה מהוראותיו של החוק לגבי זמני ההפסקה מעבודה: עבודה שאינה פיזית במהותה, מקנה אפשרות להשהות את מועד מתן ההפסקה כך, שהעובד ידרש לעבוד מספר רב יותר של שעות טרם צאתו להפסקה.
באופן זה, לעובד אשר מועסק במשך שישה ימים בשבוע, ניתן לתת הפסקה לאחר שמונה שעות עבודה. לעובד המועסק בשבוע עבודה בן חמישה ימים, ניתן לתת הפסקה אחת לתשע שעות עבודה.
ביום שלפני יום המנוחה השבועית או בערב חג ניתן להעסיק עובד, שאינו עובד כפיים, במשך 7 שעות ללא מתן הפסקה.
מקרה נוסף, המאפשר חריגה מהוראתו הכללית של החוק לעניין מתן הפסקה מעבודה, הנו במפעלים אשר עובדים ברצף על פני כל שעות היממה והעבודה מבוצעת בהם בשלוש משמרות.
במקומות עבודה אלה תינתן לעובד הפסקה, שאינה עולה על חצי שעה, עבור מנוחה וסעודה ובתנאי שתהיה רצופה. בענפי עבודה מסויימים קיימים הסדרים ספציפיים, המאפשרים לסטות מהוראות הסעיף באופן, המקל על העובד ומשפר את תנאי העסקתו.
כך, במקום עבודה בו חל הסכם קיבוצי מיוחד או ענפי, צו הרחבה ענפי או שנחתם עם העובד חוזה עבודה אישי, במסגרתם נקבע הסדר מיטיב לעניין זמני ההפסקה מעבודה, יגבר תוקפו של הסדר זה על הוראות החוק.
זמני הפסקה נוספים שצריך להכיר
פרט לזמן המוקצה בחוק עבור הפסקה, מוענקת לעובד זכות נטילת הפסקה מעבודה לצורכי תפילה. זמני התפילה יקבעו על ידי המעביד בהתאם לצורכי העבודה ותוך התחשבות בהוראות דתו של העובד.
קביעת מועד נטילת ההפסקה במהלך יום עבודה
החוק מעגן את זכותו המהותית של העובד לקבלת הפסקה במהלך יום עבודה אך אינו קובע מועד מוגדר לנטילת ההפסקה לאורך היום. מימוש הזכות וביצועה הלכה למעשה מופקדים בידי המעסיק, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו ומזכותו לנהל את עסקו כראות עיניו.
בקביעת זמני ההפסקה, על המעביד לפעול בתום לב, מתוך שיקול דעת סביר ולאזן בין אילוצי מקום העבודה לבין צורכי העובדים.
ליחצו לקריאה נוספת: כל מה שחשוב לדעת על הרעת תנאים!
תביעות משפטיות ופסקי דין חשובים בנושא
עובדים שלא מקבלים את ההפסקות המגיעות להם כחוק לא מהססים לתבוע את המעסיקים. התביעה נכללת ברשימת תביעות לדמי פיצויים, הלנת שכר, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת שלא שולמו.
כך למשל, המקרה של מר עשהאל פנחסי שהועסק על ידי חברת "מוקד מטרה בע"מ" כמאבטח של מוסדות חינוך. עבודתו הופסקה בעקבות ביקורת שנערכה במקום עובדתו ונמצא כי הפקיר את נשקו בעמדת השמירה בניגוד גמור להוראות החוק והכללים המחייבים.
התובע הגיש תביעה לתשלום דמי הבראה, פיצויים, הודעה מוקדמת ותשלום עבור הפסקות שלא ניתנו לו. התביעה סע 48385/12/10 נדונה בפני בית הדין האזורי לענייני עבודה בירושלים.
בית הדין דחה את תביעותיו האחרות ובנוגע לתשלום דמי הפסקה דחה גם אותה! וכל זאת למה?
התובע תבע סך 5,589 ₪ בגין הפסקות. את תביעתו ביסס על הוראת סעיף 20 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה של חצי שעות לפחות.
התובע טוען כי לא קיבל הפסקות בימי עבודתו ולכן הוא זכאי לפיצוי בשיעור השכר בעד חצי שעה ליום. בית הדין חשב אחרת וקבע בפסק דינו כי לפי דוחו"ת הנוכחות של התובע, יום עבודה רגיל שלו היה בן 7 שעות (מ-7:00 עד 14:00) ואין מחלוקת כי התובע לא קיבל הפסקות.
אלא שהתובע מתעלם מהוראת סעיף 23 לחוק שעות עבודה ומנוחה, אשר מסמיכה את שר העבודה והרווחה להתיר סטייה מהוראות סעיף 20 ומהיתר שניתן על פיו. שכן לפי היתר זה עובד שאינו מועבד עבודות כפיים מותר להעבידו בכל יום מימי השבוע שמונה שעות ללא הפסקה. אשר על כן, "דין תביעת התובע לתשלום עבור הפסקות להידחות" כך פסק בית הדין.
במקרה אחר שהבאנו כדוגמא, ארנל אפרת הועסקה במשך כשנה על ידי חברת יונידרס תעשיות בע"מ כמנהל באחת החנויות שבבעלות החברה. לאחר סיום עבודתה בשנת 2000 הגישה תביעה כנגד החברה בגין תשלום, עבור זמני הפסקות שקוזזו משכרה וגם הפרשי שכר עבודה בימי שבת.
התביעה התבררה בפני בית הדין האזורי בחיפה בתיק דמ (חי') 5431/02. מעדות החברה הנתבעת עולה כי לא הותר לתובעת לצאת מן החנות או לסגור אותה למשך זמן ההפסקה, אלא להמשיך ולשהות בחנות ולנצל את זמן ההפסקה תוך כדי שהייתה בחנות.
כל זה התרחש עד חודש מאי 2000 שאז קבלה סיוע מעובדת נוספת. בעקבות עדות הנתבעת הגיע בית הדין למסקנה כי "בתקופה שעד מאי 2000, שאז חדלה התובעת להיות עובדת יחידה בחנות, לא קיבלה היא הפסקה כדרישת סעיף 20 א' לחוק, אלא שההפסקות שניצלה במהלך זמן עבודתה, אף אם היו אלו בנסיבות העניין הפסקות ממושכות, הן הפסקות שבגדר שעות עבודתה כאמור בסע' 20 ג' לחוק ואין לנכותן משכרה".
לעומת זאת, החל מחודש מאי אותה שנה, התובעת לא זכאית להחזר סכומים שקוזזו על חשבון זמן ההפסקות. לפי נימוקי בית הדין, משעה שהצטרפה עובדת נוספת והחנות הופעלה בשתי משמרות, לא היתה כל מניעה כי התובעת תצא להפסקה כפי שמגיע לה, והתובעת גם לא טענה שהדבר נאסר עליה.
לכן קובע בית הדין "שאם בחרה התובעת לנצל את זמן ההפסקה המגיע לה בתוך החנות, או למטרות עבודה, אין לה לבוא בטרוניה לנתבעת בענין זה".
במסגרת הליך ע"ע 131/07 גולדברג נגד אורטל שירותי כוח אדם בע"מ נדונה תביעתם של מאבטחים שעבדו בתעשיה האווירית, אשר ההפסקה בת החצי שעה שניתנה להם נוכתה משכר עבודתם.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ההפסקה המרוכזת תוגדר כשעות עבודה או לאו לפי מבחן העמידה לרשות העבודה של העובד בזמן ההפסקה, וזאת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.
זאת בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת מהמפעל, האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד.
שעות העבודה לצורך יום עבודה רגיל אינן בהכרח כשעות העבודה לצורך הפסקה. בשעות שאינן שעות עבודה רגילות חופשי העובד לעשות כרצונו, בלי להיות בקרבת המפעל או להיות מוכן לחזור למפעל.
בהפסקה של חצי שעה העובד לא אמור להיות מוגבל. עם זאת בהפסקה של חצי שעה שבמהלכה רגילים העובדים לאכול ארוחה במזנון המפעל, סביר שהעובד נמצא בשטח המפעל ולא יוצא אותו, ואין בכך בלבד כדי לקבוע האם מדובר בזמן הפסקה אם לאו.
אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל.
עוד נקבע כי יש להבחין בין מצב דברים בו יציאה מחוץ לשטח המפעל אינה אפשרית מסיבות אובייקטיביות, כגון שטח המפעל ומיקומו, לבין מצב דברים בו המעסיק אוסר על עובד לצאתו בשעת ההפסקה.
על כן, ככלל, יש לפרש את המונח מקום העבודה באופן מרחיב, כך שיכלול את שטח המפעל כולו ואין זה משנה האם יכול העובד לצאת את שטח המפעל בפועל בשעת ההפסקה, אם לאו, מסיבות שאינן תלויות במעסיק.
בנסיבות אותו תיק נקבע כי המאבטחים לא היו חופשיים לעשות כרצונם בזמן ההפסקה, אלא עמדו לרשות המעסיק, ועל כן יש לראות את ההפסקה כשעות עבודה, ואין לנכותה משכר העבודה שלהם.
במסגרת הליך ע"ע 091/66 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ נ' דלאיכה נאדל נקבע כי לזמן הפסקה ישנם מספר מאפיינים שונים אשר חלקם הפוכים למאפיינים של שעת עבודה.
ביניהם: היות העובד חופשי לעשות כרצונו, היותו משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובענין זה יש להבחין מצב שבו העובד לא יוצא מהמפעל מסיבות שאינן תלויות במעסיק, לבין מצב בו המעסיק אוסר על העובד לצאת משטח המפעל.
מאפיין נוסף הוא, אם נוכחות העובד הכרחית להפעלת תהליכי עבודה או ציוד במקום העבודה. במקרה זה העובד לא יהיה חופשי לעשות כרצונו. מאפיין נוסף הינו דרישתו של מעסיק להישארות העובד במקום העבודה. אם המעסיק, משיקוליו הוא, מחליט להגביל את העובד בשעת ההפסקה אזי זמן ההפסקה יחשב לשעת עבודה.
במסגרת הליך ס"ע 24144-11-11 מיכאלובסקי ילנה נ' ח.ב.ר קלין שרותים בע"מ נדונה תביעתה של עובדת נקיון להחזר תשלומים שנוכו משכרה בשל הפסקות שניתנו לה כביכול.
בית הדין ציין כי ההבחנה בין שעות עבודה לבין שעות שאינן בגדר שעות עבודה אינה בעצם הימצאותו של העובד פיסית במקום העבודה, אלא בשאלה אם מהבחינה המהותית עומד העובד בפועל לרשות העבודה או לרשות עצמו.
באותם מצבים בהם נדרש העובד לשהות במקום העבודה בזמן ההפסקה בשל אופיו של מקום העבודה, ועל אחת כמה וכמה בשל התפקיד שממלא העובד, על המעביד שהחזקתו ובשליטתו הרישומים והנתונים הנוגעים לעבודתו של העובד, להוכיח כי חלקן של שעות הנוכחות או השהייה במקום העבודה אכן אינן מהוות שעות עבודה כמשמעותן בחוק, המזכות את העובד בתשלום שכר עבודה על פי הדין.
בנסיבות אותו תיק נקבע כי העובדת נדרשה בזמן ההפסקה להימצא בפועל במקום העבודה ועמדה לרשות העבודה.
עצם חובת ההימצאות של העובדת במקום העבודה בזמן ההפסקה, שעה שלא הייתה מניעה אובייקטיבית מיציאתה אל מחוץ לחצרים במקום העבודה, מלמדת על היותה נתונה למרות המעסיק בזמן ההפסקה.
בפועל הפעיל המעסיק את מרותו על העובדת בזמן ההפסקה, משהייתה זו זמינה לקריאה ועבדה בפועל בהתאם לצורך במהלך ההפסקה, מבלי שיש לדבר ביטוי ברישומי הנוכחות. לפיכך נקבע כי זמני ההפסקה שנוכו הינם בגדר שעות עבודה, בגינן זכאית העובד לשכר.
במסגרת הליך עב' 1256/05 יאיר חודאדי ואיגור טרופימצוק נ' ניצנים שבו נדונו תנאי עבודתם של מאבטחים בקניון בדרום, נקבע כי כדי לנכות את זמן הפסקה משכר העבודה, על המעסיק להוכיח מסגרת קבועה ואחידה לפיה ניתנה לעובדים הפסקה רצופה בת לפחות חצי שעה מדי יום ביומו וזאת במנותק מעבודתם.
במסגרת הליך תע"א 3092-08 יפימנקו לריסה נ' מ.ש.ל מזון בע"מ ואח' נדונה תביעה של קופאיות בחנות שמעסיקן קיזז חצי שעה ואף שעה משכר עבודתן בגין הפסקות כביכול, בעוד שלדבריהן לא יוחד להן זמן הפסקה מוגדר וכי עקב כך הן נהגו לאכול ולשתות ליד הקופה.
בית הדין קבע כי אחד המאפיינים של זמן הפסקה הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק, הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים.
בזמן ההפסקה על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במקום העבודה.
מאפיין נוסף מוגדר באמצעות המילים "אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו". במקרה כזה העובד אינו חופשי לעשות כפי רצונו בזמן ההפסקה, בה הוא ממשיך להיות קשור לעבודה.
בנסיבות אותו תיק קבע בית הדין כי גם אם ניתנה לעובדות אפשרות לאכול, לא יוחד לכך זמן הפסקה מוגדר, כאשר הדבר נעשה בחיפזון, וכאשר הפסקות אלה לא היו קבועות ומסודרות וגם במהלכן נדרשו העובדות לעמוד לרשות המעסיק, באופן שהן אכלו ליד הקופה והיה עליהן לחזור מהר לעמדתן לאחר שהן הכינו את האוכל.
לפיכך נקבע כי לא הוכחה קיומה של מסגרת קבועה ואחידה לפיה העובדות קיבלו תובעות הפסקה רצופה בת לפחות חצי שעה, וזאת במנותק מעבודתן וכי ההפסקות שניתנו לעובדות אינן בגדר הפסקות שיש לנכותם משכר העבודה שלהן.
במסגרת הליך סע"ש 47739-02-13 זמסקי ואח' נ' תבניות כל בע"מ נקבע שהפסקות התרעננות קצרות בנות 10 דקות כל אחת, לצרכי שתיית קפה וכדומה, במהלך העובדים נשארו בתחום מקום העבודה ונשאר מחוייבים לחובותיהם בעבודה, נחשבות כהפסקות לצרכי החלפת כח ואוויר כאמור בסעיף 1 לחוק ועל כן הינן בגדר שעות עבודה המזכות בשכר עבודה.
לסיכום: המבחן העיקרי אשר נקבע בפסיקה לצורך הקביעה האם הפסקה שניתנה לעובד הינה בגדר שעות עבודה ועל כן אין לנכותה משכר העבודה שלו, הינה מבחן עמידתו לרשות המעסיק בזמן ההפסקה, וזאת בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של מקרה ומקרה.
לאורך השנים דנו בתי הדין לעבודה בשאלות ובתביעות רבות שעסקו בין השאר גם בקיפוח זכויות עובדים בכל הנוגע לזמני ההפסקה המגיעים למועסקים. אנו ממליצים לכל אחת ואחד שחש כי זכויותיו נפגעו, לפנות ולקבל יעוץ משפטי באמצעות עורך דין המתמחה בענייני עבודה.
יש לך שאלות לגבי הזכות להפסקה בזמן העבודה? רוצה להתייעץ עם עורך דין?
לחצ/י כאן לפנייה וקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין מנוסה הקרוב לאזור מגוריך!
