הצעת החוק להארכת חופשת הלידה היא לא בהכרח לטובתך

דרגו אותנו:

| דירוגך () בוצע בהצלחה

(25) דירוגים | דירוג ממוצע (5)

כל אמא יודעת שהדבר הכי חשוב לתינוק בחודשיו הראשונים הוא ההגנה מהוריו וכל אחת הייתה רוצה, לו זה רק היה אפשרי, להמשיך ולעטוף את הבייבי שלה בצמר גפן ורוד ומתוק לעד. אבל הפער בין המצוי לרצוי תמיד ישנו והניסיון לגשר עליו מוליד לא פעם קשיים ודילמות אישיות וחברתיות.

כילדות קטנות חינכו אותנו להאמין במודל משפחתי מסוים וההבניות החברתיות, בשילוב כמה גורמים ביולוגיים שהטבע יצר, לא מותירים לנו ברירה, אלא לקבל את העובדה, שהנוכחות של האמא לצד התינוק שלה היא בעלת השפעה חיובית ומשמעותית מאוד על התפתחותו.

לקריאה נוספת: תשובות לשאלות נפוצות בזמן חופשת הלידה.

אחת הסוגיות המורכבות שכל אישה שמביאה ילדים לעולם מתמודדת עמה, היא החזרה לעבודה מחופשת הלידה והנגזרות הישירות שלה - פרידה חלקית מהתינוק, העברת הבלעדיות על חינוכו לגורם נוסף, הוצאות כספיות על מעון והסתגלות מהירה לאורח חיים ולמעמד חדש של אמא עובדת.

קולות רבים נשמעו ועדיין נשמעים אודות הצורך, או יש שיגידו ההכרח, להאריך את חופשת הלידה וביום ד' ה-01.03.17, אחרי למעלה מעשר שנים של דיבורים באוויר, אושרה בשעה טובה (או שלא) בקריאה טרומית, הצעת חוק רפורמה בתקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017.

חמש אצבעות הן לא בהכרח כל היד!

ח"כ רחל עזריה ממפלגת כולנו, העלתה את הצעת החוק, בה היא מבקשת להאריך את חופשת הלידה מ-14 ל-15 שבועות כבר בשנת 2017 ובהדרגה ל-16 שבועות. במסגרת הצעת החוק, מוצע גם לצמצם את תקופת הלידה וההורות המינימלית שרשאי לקחת האב משלושה שבועות לשבוע.

בנוסף, עובד שבת זוגו סטודנטית, יוכל לממש את תקופת הלידה וההורות שנותרה לה מהמועד שבו חויבה לחזור ללימודים, זאת במטרה לעודד את הנשים להמשיך את לימודיהן, מבלי שזכויותיהן החוקיות לחופשת לידה יפגעו.

לבסוף מוצע לקבוע כי מי שהייתה זכאית לפני יציאתה לחופשת לידה להשתתפות במעון יום, תמשיך להיות זכאית לה לכל אורך תקופת הלידה וההורות, גם אם תבחר להאריך את חופשת הלידה לחצי שנה.

בדבר ההסבר נכתב: "תוספת של שבועיים לתקופת הלידה וההורות, תעניק לתינוק מעבר קל יותר למוסדות לגיל הרך ותחושת ביטחון. כמו כן, הארכת תקופת הלידה וההורות תצמצם את מספר המקרים בהם נשים פורשות מהעבודה בשל קשיים במציאת סידור מניח את הדעת לתינוק.

על כן מוצע להאריך את תקופת הלידה ובכך לסייע למשפחות המעוניינות בכך לשהות עם ילדיהם שבועיים נוספים בטרם שילובם במוסד לגיל הרך. הצעת חוק זו מעודדות את האבות לקחת הפסקה מעבודתם ובכך לאפשר להם להקדיש זמן למשפחתם וליהנות מגידול ילדיהם.

כך נוכל לייצר תודעה ומציאות שיתופית יותר בתא המשפחתי, לשנות את היחס לנשים בגיל הפריון בשוק העבודה ליחס שוויוני, לקדם תעסוקת נשים ואת מעמדן בשוק העבודה ולהפוך את האבות לחלק אינטגרלי ממעגל ההורות באמצעות יצירת הורות שיוונית".

אני מוכרחה להודות, שאני באופן אישי חווה תחושות לא נוחות ביחס להצעה. השבוע הנוסף (ואפילו השבועיים בעתיד), שמתורגם בפשטות לחמישה ימי עבודה, לא באמת נראה כמו איזושהי בשורה גדולה ומהפכנית. נדמה שרצינו את כל היד, אך מסתבר שחמש אצבעות במקרה הזה, הן לא תוספת מספיק משמעותית.

היד שקיבלנו אולי תצליח להאכיל עוד כמה ימים, להחליף עוד כמה טיטולים ולחבק עוד כמה רגעים, אבל היא כנראה לא מה שיביא את הישועה ויקל נפשית וכלכלית על כל אותן נשים, שצריכות להעביר את הגוזל שלהן לידיים זרות.

כל ההכרזות הגרנדיוזיות הללו על שוויון, שיפור איכות החיים וקידום מעמדן של נשים עובדות, אולי נראות טוב על הנייר, אבל אין מן הנמנע לשאול איך זה בא לידי ביטוי בפרקטיקה והאם זו לא עוד סתימת פיות, שתגבה מכולנו משאבים כלכליים שנחוצים ויעילים יותר במקומות אחרים.

קונים אותך בזול והמדינה משלמת ביוקר

רק כדי לסבר את האוזן, ההארכה המוצעת, שמוצגת לכולנו כבשורה מהפכנית, עומדת על סך רבע מיליארד ₪ מתקציב המדינה והיא כמובן, על פי ערכי הדמוקרטיה, תתחלק בין כלל הנשים שיולדות במדינת ישראל, ללא קשר לדת, תדירות הריונות או כמות הילדים.

בחישוב פשוט, העלות-תועלת של כל הסיפור, מציבה את ההצעה לרפורמה באור קצת אפל ויתרה מכך, ההצעה שקוראת לשוויון מיסודה אינה שוויונית.

היעדר שיווניות נובע, בין היתר, מהסיבה הפשוטה ששיעור הילודה במגזר הדתי, גם בקרב נשים יהודיות וגם בקרב נשים ערביות, גבוה פי 5 מאשר בקרב החילוניות, מה שסביר להניח יצור הפליה לרעה של כל אותן נשים דתיות, שיתקשו למצוא מעסיק שירצה לקבלן לעבודה בתנאים החדשים.

השבוע-שבועיים שמוסיפים לכל אחת מאיתנו, הם לא מה שיעשה את ההבדל לכל אישה ברמה הפרטית, אבל כשמסתכלים על התמונה מלמעלה, 250 מיליון ₪ יכולים לסייע להרבה מאוד קבוצות נחלשות במדינה, שבאמת זקוקות לכסף הזה ושהכסף הזה באמת יכול להועיל להן.

אי אפשר להתעלם מהאמת המצערת, שקונים אותנו בזול ולמדינה זה עולה ביוקר. גם כאן, הפער בין הרצוי למצוי נותן את אותותיו והפנטזיה על חופשת לידה ארוכה בתשלום, נשארת כרגע בגדר חלומות באוויר.

הארכת חופשת הלידה בימים בודדים, היא לא מספיק משמעותית כדי לחולל שינוי ומנגד, הסכומים שיושקעו לטובת העניין, היו יכולים להיות מספיק משמעותיים כדי לטפח ולשפר בתי אבות, מוסדות סיעודיים, הוסטלים לנוער בסיכון ועוד כהנה וכהנה.

כולכן וודאי זוכרת את סיפור הילדים סבתא בישלה דייסה ובמקרה הזה, התשובה לשאלה למי לא נשאר כל כך ארוכה, עד כי נדמה שכל אותם שרים אשר קוראים לקדם את החקיקה בדבר הארכת חופשת הלידה, בחרו לקטוע את הסיפור על הדייסה לפני סיומו, בלי לספר לנו - למי לא נשאר.

להוביל מהפך אמיתי ולא זבנג וגמרנו

במקרה שלנו, במדינת ישראל של שנת 2017, התקציב עדיין מוגבל ולכן הסיפור על הסבתא והדייסה ימשיך להסתיים ברע. בדיוק בגלל זה, נכון וחשוב שכל אחד יתמקד בהובלה וקידום של הרעיונות והערכים שנראים לו צודקים ולגיטימיים ואני לרגע לא מזלזלת או מורידה מערכו של שום מאבק.

מה שכן חשוב להבין, כמו בכל מהפך חברתי-כלכלי, שיש עוגה אחת ועל כן החלוקה שלה מוכרחה להיות שיווניות וצודקת, עד כמה שחלוקה של עוגה בין כל כך הרבה אנשים יכולה להיות כזו.

הנתונים היבשים מדברים בעד עצמם: אחוז הילודה במדינת ישראל ביחס לשאר מדינות ה-OECD הוא הגבוה ביותר וכך גם שיעור העבודה ומכאן עולה, שאין ספק שצריך להאריך את חופשת הלידה, השאלה היא איך ועל חשבון מי זה בא.

עם כל הכבוד לתוספת המוצעת לחופשת הלידה, אני חוששת שזה עוד פלסטר, שישתיק את מי שצריך להשתיק לעוד כמה שנים והאמרה הזו חלילה לא נובעת מהיעדר תמיכה במאבק הנוכחי, ההפך הוא הנכון.

כאישה שעושה את צעדיה הראשונים לבניית קריירה עצמאית, שרוצה להיות אמא ולהביא לעולם הרבה זאטוטים קטנים, אני מבינה ומזדהה עם המאבק להארכת חופשת הלידה. אין לי ספק שכשיגיע הרגע שבו אצטרך לשלוח את התינוק שלי למעון הלב שלי ייקרע לשניים ואולי גם הכיס.

עם זאת, אני מבינה שחמישה ימים הם לא מה שיגרום למהפך המיוחל ויותר מזה, אני בטוחה שהארכת חופשת הלידה כשלעצמה איננה מספיקה, גם אם זה יהיה בחודש. אני חושבת שמוכרחים להתייחס לקושי שכרוך בחזרה הדרסטית לעבודה ולהגדיר תכנית חזרה הדרגתית לשגרה.

בשלב הזה, עד שלא יהיה מספיק כסף כדי לאפשר הארכה משמעותית של חופשת הלידה, נראה שעדיף להשקיע תקציבים דווקא בהובלה של מהפך בתום חופשת הלידה, משמע בקיצור שעות העבודה בחודשים הראשונים שלאחר החזרה לעבודה ואף הפחתה במספר ימי העבודה.

השאיפה היא הרי לצמצם את מספר הנשים שפורשות מהעבודה לאחר חופשת הלידה ולכן ההתמקדות העכשווית מוכרחה להיות בריכוך והקלה של המעבר בין הסטטוס של אמא במשרה מלאה לבין אמא שהיא קרייריסטית במשרה מלאה.

ככל שיושם דגש רב יותר על הנגזרות של החזרה לעבודה בתום חופשת הלידה וככל שתיבנה מערכת רצינית ושקולה, שתתמוך בכל אותן נשים שעוברות את השינוי הזה, הסיכוי שנשים יצליחו באמת להפוך לאימהות קרייריסטיות, עולה.

האהבה של אמא לילדיה היא אין סופית ואם כל אחת מהנשים הייתה מקבלת כמשימה את חלוקת הדייסה בין ילדיה, היא כנראה גם הייתה מצליחה. אם אמא אחת יכולה, אין לי ספק שכל כך הרבה אנשי מפתח בממשלה שאחראים על ניהול המדינה שלנו, יכולים גם.

הגיע הזמן שנבין, שניתן למצוא פתרונות יותר יצירתיים ויעילים מאשר תוספת של שבוע או שבועיים לחופשת הלידה. אפשר לחלק גם את הדייסה של תקציב המדינה בין כולם, זה רק דורש עוד קצת תכנון ומחשבה.

ובנימה זו - מי ייתן ובשנה הבאה אף אחד מ"הילדים" שלנו לא יישאר ללא דייסה.

פורטל זכויות העובדים:

אנחנו כאן בשבילך!

לכל עובדת ועובד יש זכויות לפי חוק. פגעו בזכויות שלך? רוצה לבדוק מה קובע החוק?