הזכות שלך לקבל דמי נסיעות ואיך מחשבים כמה בדיוק!

מרבית העובדים משתמשים בכלי תחבורה פרטי או ציבורי כדי להגיע למקום עבודתם. הדלק עולה וגם מחיר הנסיעה במקביל. ככל שהמרחק ממקום העבודה גדול יותר כך הוצאות הנסיעה. הסכום הופך למשמעותי ביחס לשכר הממוצע במשק שמשולם לעובד.

האם העובד אמור לספוג על חשבונו את כל ההוצאה או שעל המעביד לשלם את דמי הנסיעות?

אם המעסיק הוא צד להסכם קיבוצי או שהוחל עליו צו הרחבה של ההסכם, מחובתו להשתתף בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה של עובדיו. לפי צו ההרחבה האחרון, הסכום המקסימלי המעודכן לדמי נסיעה הנו סך של 22.60 ₪ לכל יום עבודה (נכנס לתוקף בחודש ינואר 2018).

בצו ההרחבה אין פירוט אודות אמצעי התחבורה שהעובד מגיע לעבודה שמזכה אותו בהחזר. העובד לא נדרש לפרט איך הוא נוסע. אין הוא חייב להציג קבלות או כרטיסיות. הוא רשאי להשתמש בתחבורה ציבורית, מוניות ורכב פרטי בבעלותו.

גם אם הוצאותיו של העובד היו גבוהות משמעותית מהסכום הקבוע בצו ההרחבה או בהסכם הקיבוצי בין לשכת התאום של המעסיקים וההסתדרות, העובד יקבל רק את הסכום הנקוב והמוסכם.

עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להחזר הוצאות נסיעה בעד כל יום עבודה בפועל. החזר ההוצאה יחושב לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או בעלות של מנוי חודשי מוזל.

במקום שאין הסדר תחבורה עם כרטיס חופשי חודשי ודומיו, העובד יקבל החזר של עלות נסיעה כפול מספר הימים שעבד בכל חודש.

התנאי לקבלת החזר נסיעות הנו כי העובד מתגורר במרחק של לפחות 2 תחנות אוטובוס ממקום העבודה ואין זה משנה מהו המרחק הגיאגרפי.

החוק וקביעת גובה ההחזר שמגיע לעובד

לפי סעיף 26.902 לחוקת העבודה: "שיעור הקצובה המרבית החודשית לעובד, היא בשיעור של נסיעה אחת, הלוך וחזור, באוטובוס ציבורי ממקום מגורי העובד למקום עבודתו...".

עוד נקבע בסעיף 26.904 לחוקת העבודה, כי "עובדים, הנוסעים בקווים בהם יש כרטיסי 'חודשי חופשי', זכאים לקצובת נסיעה בסכום שלא יעלה על מחיר כרטיס 'חודשי חופשי', או כרטיס 'חודשי חופשי מרחבי'".

עובד הזקוק לנסיעות ביותר מקו אוטובוס אחד מקום בו אין כרטיס "חודשי חופשי", זכאי לקצובה נוספת מעבר לסכום המירבי [סעיף 26.908].

עובד שחייב לנסוע לפחות שתי תחנות עירוניות באוטובוס שני כדי להגיע למקום עבודתו זכאי להחזר באותו שיעור של מי שנוסע באוטובוס אחד.

אם המעסיק מעמיד לרשות עובדיו מערך הסעות, העובדים לא זכאים להחזר.

אם ההסעה היא רק לכיוון אחד, יקבל העובד החזר על מחצית הסכום המקסימלי המעודכן שהוא נכון להיום 22.60 ₪ ליום. עובד שלא הגיע לעבודה מסיבה כזו או אחרת לא זכאי להחזר דמי נסיעה בגין הימים שלא נכח.

בשעות הלילה או בימי המנוחה (שבתות וחגים) כאשר אין תחבורה ציבורית והעובד נדרש להגיע לעבודה, עליו למצוא סידור מתאים ובכל מקרה הוא יקבל החזר בתעריף הקבוע ליום עבודה.

במקומות עבודה שמהותם משמרות סביב השעון על המעסיק להסדיר הסעות מיוחדות לעובדיו.

עובדים בעלי רכב צמוד על חשבון המעסיק לא יקבלו דמי נסיעות.

עובדים המגיעים לעבודתם בנסיעות בינעירוניות יקבלו החזר רק על הימים שהגיעו למקום העבודה בסכום שאינו עולה על התקרה שנקבעה בהסכמים.

מי שעתיק את מקום מגוריו למקום המרוחק יותר ממקום העבודה והוצאות נסיעותיו עלו בהתאם, לא יקבל תוספת בגין הגידול במרחק הגיאוגרפי.

חשוב להדגיש: לפי פסיקת בית הדין לעבודה גם עובד שהולך לעבודה ברגל או נוסע באופניים, ולא משתמש בתחבורה ציבורית זכאי לקבל החזרי נסיעות. הדין קובע כי בוחנים את ההיזקקות של לתחבורה של העובד לשם הגעה לעבודה, כל עוד המרחק ממקום מגוריו למקום העבודה עולה על 500 מטרים.

הווה אומר שאם העובד נזקק לתחבורה ציבורית עקב הריחוק של מקום העבודה מביתו והגם שלא עשה שימוש בפועל בתחבורה הציבורית, עדיין על המעסיק לשלם לאותו עובד דמי נסיעות לפי הקבוע בחוק.

לממש את הזכות שלך לקבל החזרי הוצאות נסיעה

זכותו של עובד שכיר לקבל דמי נסיעות היא זכות שלא ניתנת לויתור. הזכות עוגנה בחוקי מגן. ניתן לכלול את דמי הנסיעות בשכר הכולל המשולם לעובד. בכל עדכון של דמי הנסיעה יועלה בהתאמה גם שכרו של העובד.

עובד שמסכם עם מעבידו שהוא מגיע עם רכב פרטי לעבודה ויקבל דמי נסיעות כרכיב נוסף בשכר הכולל, חייב להסדיר את ההסכם בצורה מפורשת וכתובה כדי למנוע קשיי להוכיח במקרה של תביעה.

לפי סעיף 5 לחוק הגנת השכר אין לכלול את תשלום שעות נוספות, דמי חופשה ומנוחה שבועית בשכר הכולל.

בנוגע לרכיבים אחרים אין איסור. מכאן, שדמי נסיעות הוא אחד מהרכיבים שאין מניעה לכלול אותם בשכר הכולל וזאת בתנאי שההכללה תוסדר בצורה מפורשת ומתועדת בין המעסיק לעובד.

אם לא יוסדר ההסכם, העובד יתקשה להוכיח בפני בית הדין אם זכאותו להחזר במידה והמעסיק יתכחש להסכם ולא ישלם לו.

המעסיק לא רוצה לשלם לך דמי נסיעות?

שערי בית הדין פתוחים בפני העובדים לתבוע מעסיקים שגזלו את זכויותיהם. בדרך כלל לא תובעים רק על דמי נסיעות שלא שולמו. אם כבר תובעים מעסיק, עושים זאת יחד עם שורה של תשלומים שלא שולמו כמתחייב כמו: דמי מחלה, פיצויים פיטורים, הודעה מוקדמת, הלנת שכר ועוד.

כאשר בתי הדין לעבודה נדרשים להכריע בשאלת הפרת הזכות לתשלום דמי נסיעה, הם בוחנים קודם את שאלת הצורך של העובד בתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו.

אם המרחק ממקום מגוריו של העובד למקום עבודתו אינו עולה על 500 מטר, סביר להניח שעובד כזה יכול להגיע בכוחות עצמו למקום העבודה ללא צורך בשימוש בכלי תחבורה.

המרחק הפיזי בין מקום המגורים לעבודה הינו משמעותי ביותר אך לא בלעדי.

אם נניח מדובר על מרחק שהוא פחות מ-500 מטר והעובד מוגבל פיזית, מצב בריאותו לקוי, תנאי הדרך משובשים ובלתי עבירים ללא כלי רכב, אין להוציא מכלל אפשרות שגם במקרה זה, יפסוק בית הדין את זכאותו לדמי נסיעה למרות המרחק הקצר במיוחד.

כך לדוגמה המקרה של עבד אלרחמן קשוע שעבד בעיריית טירה ותבע אותה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 5376/04) לתשלום דמי נסיעה שלא שולמו. התביעה נדחתה. הוגש ערעור שהתקבל בחלקו.

העירייה לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתיק עע 100/66. הערעור התקבל ובית הדין דחה את תביעתו לקבל החזר דמי נסיעה בנימוק שהתובע לא הוכיח שהוא מתגורר במרחק העולה על 500 מ' ממקום עבודתו וכי נזקק לשירותי תחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

הזכאות לדמי נסיעה לעובדי הרשויות המקומיות כמו עבד אלרחמן קשוע מעוגנת בהוראות חוקת העבודה.

הזכאות מותנית בהזקקות לתחבורה ציבורית. הנחת העבודה היא שעובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטר ממקום עבודתו ככל הנראה יכול להגיע ברגל וללא צורך בתחבורה ציבורית, וללא קשר לעובדה אם יש במקום תחבורה ציבורית מוסדרת.

במידה והתובע היה מוכיח שבגין מצב בריאותו או תנאי השטח שאינם מאפשרים להגיע ברגל למקום העבודה סביר להניח שבית הדין אולי היה פוסק אחרת. התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ולכן תביעתו לקבלת דמי נסיעות נדחתה.

חשוב לזכור שעל כל תביעה להיות מנומקת ונתמכת בכל המסמכים הרלבנטיים אחרת, בית הדין לעבודה עלול לדחות את תביעתכם לתשלום אם לא תגיעו מוכנים כנדרש.

כך קרה גם במקרה של ריחאנה גריפאת שהועסקה כעובדת ניקיון במשך 9 שנים בחברת "אומנות המזרח התיכון ליבוא ושיווק", של ריהוט לבית ולגן.

העובדת הגישה תביעה כללית לתשלום דמי חופשה, מחלה וגם דמי נסיעות. (תע"א 2740/09 בבית הדין האזורי בנצרת). הנתבעת טענה שלא מגיעה לה כי העובדים וגם היא הוסעו לעבודה וחזרה באמצעות הסעות של המעסיק.

בית הדין לא קיבל טענה זו כי המעסיק לא הצליח להוכיח את טענתו. ולגבי התובעת קבע מפורשות: "התובעת לא הצהירה או העידה על נתון שיכולה היתה להציג בפני בית הדין בדבר העלויות של הנסיעה בתחבורה ציבורית. משכך, לא נותר לנו אלא לקבוע שלא הוכח רכיב תביעה זה, ולדחותו".

קראו תשובות של עורכי דין לשאלות נפוצות בנושא!

שאלות בנושא דמי נסיעות? לא קיבלת את המגיע לך לפי חוק?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי בנושא דיני עבודה!