כידוע, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 אוסר, בין היתר, להפלות מועמדות לעבודה בשל היותן בהריון.
על רקע סעיף זה התעוררה השאלה האם החוק אוסר גם להפלות מועמדות לעבודה רק בשל ספק הריון כלומר, במצב בו עדיין לא ברור בוודאות שהמועמדת אכן בהריון, ולרבות במקרה בו התברר בדיעבד שהמועמדת כלל לא היתה למעשה בהריון?
שאלה זו נדונה במסגרת הליך סע"ש 40226-12-16 מאי בינסטוק נ' מ.ד. תשובה סוכנות לביטוח (2008) בע"מ אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.
תיק זה עסק בתביעת פיצויים בסך של 100,000 ₪ שהגישה מועמדת לעבודה כנגד סוכנות ביטוח בטענה כי היא הופלתה בקבלתה לעבודה בסוכנות בשל הריון ובניגוד לחוק.
התובעת הופנתה לסוכנות על ידי לשכת התעסוקה, לשם בדיקת אפשרות העסקתה כמזכירה בסוכנות.
נציגת הסוכנות ניסתה להשיג טלפונית את התובעת כדי לתאם עמה מועד לקיום ראיון עבודה ומשלא צלח הדבר, ניהלה עמה התכתבות במייל בעניין זה, שלהלן עיקריה:
התובעת: "מתנצלת שלא יכולתי לענות, עדיין עם בחילות בוקר..."
נציגת הסוכנות: "בחילות? האם את בהריון?"
התובעת: "עוד מוקדם מכדי לומר. אני חושבת שזה פחות מתאים למייל."
נציגת הסוכנות: "קודם כל אם יש הריון באופק אז אנחנו נוותר. תודה לך".
בדיעבד הסתבר שהתובעת לא היתה בהיריון והיא אף הצליחה למצוא עבודה חדשה כחודש לאחר שמועמדותה לעבודה נדחתה על ידי הסוכנות.
שבוע לאחר מכן היא גם הגישה את התביעה כנגד סוכנות הביטוח, אם כי מבלי לשלוח קודם לכן מכתב התראה לסוכנות.
הסוכנות התגוננה בטענה לפיה עילת האפליה בשל הריון אינה רלוונטית כלל במקרה דנן, מאחר שהתובעת כלל לא היתה הרה במועד בו נדחתה מועמדותה ועל כן עובדה זו שומטת את הקרקע מתביעתה.
בפסק דינו, קבע בית הדין לעבודה כי שתי שאלות עומדות בפניו לשם הכרעתו, קרי, האם הסוכנות הפרה את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וככל שהיא אכן הפרה את הוראת החוק, אזי מהו הפיצוי הראוי בגין כך בנסיבות המקרה.
בית הדין ציין כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נחקק על מנת למנוע אפליה בעבודה ואת הדרתן של אוכלוסיות עובדים מוגנות משוק העבודה.
בהקשר של נשים הרות, הוא מצטרף לחוק עבודת נשים, תשי"ד -1954, באופן לפיו שניהם יחדיו נועדו למנוע פגיעה בעבודתן של נשים בשל הריון ולידה, ולתת להן הזדמנות שווה להשתלב בשוק העבודה.
לעניין השאלה הראשונה, בדבר הפרת הסוכנות את החוק, השיב בית הדין בחיוב.
בית הדין דחה את טענת הסוכנות לפיה עילת האפליה בשל הריון איננה רלוונטית כלל במקרה דנן מאחר שהתובעת למעשה לא היתה כלל בהריון.
בית הדין קבע שנציגת הסוכנות דחתה את מועמדותה של התובעת לתפקיד רק מאחר שהיא שסברה שהתובעת בהריון או שהיא מתעתדת להיות בהריון ודי בכך כדי להפר את החוק.
פסילת מועמדותה של אישה בשל עילה הנוגעת להריון הנה אסורה והעובדה שהתובעת לא היתה הרה באותה עת, אף שככל הנראה סברה נציגת הסוכנות אחרת באותו המקרה, אינה משנה את העובדה שהדחיה נעשתה בשל הסברה שהתובעת הרה ודי בכך כדי להפר את הוראת החוק.
כלומר, די בכך שנציגת הסוכנות סברה שהתובעת הרה, כך שלאי-הריונה בפועל אין כל נפקות, בפרט שנאמר במפורש שמועמדותה נפסלה בגלל הריון.
עוד הובהר כי דחיית מועמדותה של התובעת מאחר שנציגת הסוכנות סברה שהיא הרה או מתעתדת להיות הרה, איננה בגדר אפליה על רקע מין או מעמד אישי, כי אם אפליה על רקע הריון, כאמור.
בהתאם לכך התקבלה טענת התובעת לפיה דחיית מועמדותה לעבודה על ידי הסוכנות מהווה הפרה של סעיף 2 לחוק ובשל הריון.
לעניין השאלה השניה, בדבר גובה הפיצוי הראוי בשל האפליה, שקל בית הדין את נסיבות המקרה והתנהגותם של שני הצדדים.
תחילה קבע בית הדין כי החלטת נציגת הסוכנות לדחות את מועמדותה של התובעת נעשתה בחוסר סמכות ובניגוד למדיניות החברה, מאחר שלא ניתנה לה הסמכות להחליט את מי לזמן לראיון ואת מי לא.
כלומר, הנציגה החליטה על דעת עצמה שהריון באופק מהווה סיבה לפסול את מועמדותה של התובעת, בעוד החלטתה זו משקפות את עמדותיה שלה בלבד בנוגע לעבודת אימהות ונשים הרות ולא את מדיניות החברה.
עוד נקבע שנציגת הסוכנות דיווחה לבעלים של הסוכנות על החלטתה הנ"ל וכי הוא אף הבהיר לה שהיא פעלה באופן פסול, אולם הוא לא מיהר לפעול לתיקון טעותה, הגם שהדבר איננו מעיד על מדיניות שיטתית פסולה של הסוכנות עצמה.
יחד עם זאת, גם נקבע שהתובעת פעלה בחוסר תום לב במסגרת פנייתה במייל אל הסוכנות, משום שהיא למעשה כלל לא היתה מעוניינת במשרת המזכירה בסוכנות שהוצעה לה על ידי לשכת התעסוקה, הואיל וניסיונה המקצועי כלל עבודת דוברות ויחסי ציבור.
בית הדין ציין שלא במקרה התובעת כתבה במייל לסוכנות שהיא סובלת מבחילות בוקר וכי היא עשתה זאת כדי לגרום לסוכנות לדעת או להניח שהיא הרה ועל מנת שלא להתקבל לעבודה בסוכנות באופן שלא יפגע בזכאותה לקבלת דמי אבטלה כדורשת עבודה.
עוד נלקחו בחשבון לעניין חישוב גובה הפיצוי שתי העובדות הבאות.
ראשית, דחיית קבלתה של התובעת לעבודה כמזכירה בסוכנות ביטוח לא גרמה לה לנזק, מאחר שזמן קצר לאחר מכן היא כבר מצאה עבודה אחרת. אין בעובדה זו כדי להפחית מחומרת מעשיה של הסוכנות, אשר כאמור אכן הפלתה את התובעת, אולם היא מהווה שיקול בקביעת גובה הפיצוי.
שנית, התובעת לא פנתה לסוכנות בשנית כדי לאפשר לה לתקן את הפגם ואף לא שלחה כל מכתב התראה לסוכנות, אלא הגישה נגדה זמן קצר יחסית לאחר מכן את התביעה בפני בית הדין.
שלישית, התובעת הופנתה למשרה זו על ידי שירות התעסוקה וקיבלה דמי אבטלה במשך כל התקופה הרלבנטית.
לסיכום, לעניין גובה הפיצוי, שקל בית הדין כמה וכמה נקודות עקרוניות.
מצד אחד, תשובתה של נציגת הסוכנות לתובעת לפיה "קודם כל אם יש הריון באופק אז אנחנו נוותר" והעובדה שהמקרה דווח לבעלים של הסוכנות אשר לא נקט בכל פעולה טרם הגשת התביעה על מנת לתקן את המצב.
מצד שני, נשקלה העובדה לפיה התובעת לא היתה מעוניינת במשרת המזכירה שהוצעה לה על ידי לשכת התעסוקה וזאת הן בשל כישוריה והן בהיותה דורשת עבודה, ולכן היא פתחה את הודעת המייל בכך שהיא סובלת מבחילות בוקר. בנוסף, לאחר קבלת הודעת הדחיה, לא פנתה התובעת לסוכנות כלל.
בהתאם לכך נפסק לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בלבד.
קראו עוד בנושא: לא התקבלה לעבודה בשל היותה אם ודתיה