למדינת ישראל 3 נמלים ימיים: אשדוד, חיפה ואילת. סחר החוץ של המדינה מתנהל רובו ככולו באמצעות נמלי הים. לפי הגדרת משרד התחבורה, הנמלים הם צינור החמצן של המדינה שדרכו עוברים 99% מתנועת המטענים אל ישראל וממנה. עד שנת 2003 נוהלו הנמלים באמצעות רשות הנמלים במשרד התחבורה.
גל ההפרטות ששטף את המשק העולמי הגיע גם לישראל. את המהלך אימץ בחום ביבי נתניהו. בשנת 2003 בעודו מכהן בתפקיד שר האוצר החליטה הממשלה שהגיע הזמן לשנות את מבני הנמלים כך שיהפכו לחברות נמל ממשלתיות עצמאיות שיופרטו בהדרגה. במקביל הוחלט עוד להקים את החברה הממשלתית "חברת נמלי ישראל" שתנהל את נכסי הנמלים.
לצד כל אלה הוקמה במשרד התחבורה, רשות הנמלים והספנות שתפקח ותסדיר את הפעילות בנמלים ובענף הימי בכללו. הליך החקיקה של הרפורמה הושלם בשנת 2004 וחוקק חוק רשות הספנות והנמלים. בעקבות החוק החדש רשות הנמלים הקודמת פורקה.
במקומה הוקמו 3 חברות ממשלתיות לתפעול ולניהול הנמלים והן: חברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד וחברת נמל אילת. חברת נמלי ישראל הופקדה על שמירת הנכסים, ניהולם ופיתוחם לי שיקולים כלכליים ומסחריים.
משרד האוצר, השושבין של המהלך, פרסם באמצעות שר האוצר את האני מאמין שלו והתיימר להעריך באופטימיות, שתתקיים תחרות בריאה בין הנמלים, המחירים יוזלו, השירות לצרכן בארץ ובחו"ל ישופר, השקט התעשייתי יובטח לשנים רבות בלי שביתות וסגירת הנמלים על ידי ועד העובדים.
לביצוע הרפורמה בענף הנמלים בחרה המדינה במודל Landlord "בעל הבית". המודל, המיושם בכל הנמלים המודרניים בעולם, מבוסס על עקרון ההפרדה בין פיתוח תשתיות לאומיות, שנעשה ע"י המדינה, לבין התפעול השוטף של המסופים השונים במרחב הנמל, המתבצע על ידי חברות פרטיות המתחרות זו בזו.
לפי פרסומי החברה הממשלתית נמלי ישראל בע"מ הרציונל העומד בבסיס המודל הוא שהפעלה אופטימאלית של התשתיות הנמליות ומתן רמת שירות גבוהה ללקוחות תוכל להתקיים רק בסביבה תחרותית, בה פועלים מספר שחקנים חברות מהסקטור הפרטי, האמון על מדדי תחרותיות והתייעלות.
על פי המודל המדינה היא זו שמחזיקה בבעלות על הנכסים והתשתית האסטרטגית - שלעולם לא תעבור לבעלות גורם פרטי.
מה קרה עם המודל הזה, האם התחזית של האוצר התאמתה? ממש לא!
שר האוצר האמין שהשקט התעשייתי שביקש לקנות מעובדי הנמלים יסתכם ב-200 מיליון שקל. סכום זניח לעומת הרפורמות הגדולות הצפויות. כך רצה להאמין שר האוצר. העובדים חשבו אחרת. אותם לא קונים בזול ולא מפריטים. הם בעל הבית.
הממשלה יכולה מבחינת רק להשתעשע עם מודל "בעל הבית". העובדים לא יודעים מה זה Landlord.
זו לא השפה שלהם. ברוח זו התנהלו העובדים כל השנים מאז הרפורמה ועד היום והסכמתם לרפורמה עלתה למשלם המיסים פי 6 ויותר מהמחיר שקיווה שר האוצר לסגור עם העובדים.
עובדי הנמלים קבלו תוספות שכר, מענקים מיוחדים של עשרות אלפי שקלים, הקצאת מניות אם הנמלים יונפקו לציבור ושלל הטבות בתנאי העבודה והשכר. כל זה לא הספיק להם. תיאבונם וחמדנותם לא ידעו גבול.
הם תפסו את הממשלה בגרון ובחולשתה. הם ידעו היטב שהממשלה מבינה את שפת הכוח והשביתות הפראיות שגורמות נזק עצום למשק הישראלי.
מודל השביתות עבד הרבה יותר טוב מאשר מודל ה-Landlord. בשנת 2006 הושבת נמל אשדוד על רקע דרישות שכר.
בסוף אותה שנה, התנגדה ההנהלה לדרישת הוועד לגייס בני משפחה ומקורבים לעבודה בנמל, בשנת 2007 הצטרפו עובדי הנמלים לשביתה הכללית שהכריזה ההסתדרות בשירות הציבורי.
בסוף 2007 איימו בשביתה כללית על רקע כוונת הממשלה להפחית את תעריפי הנמלים שמשלמות האוניות שפורקות את מטענן בנמלים.
בחודש מרץ 2008 האוצר סירב לאשר את תוכנית ההתייעלות של נמל אשדוד שגיבשו העובדים והנהלת הנמל והנמלים שבתו כחצי שנה לאחר מכן. זה לא הסוף.
בראשית 2009 שבתו הנמלים אשדוד בחיפה לאור הכוונה להכפיף את מנהלי הנמלים לחברת נמלי ישראל המפקחת עליהם. במחצית 2011 שבתו עובדי הנמלים בדרישה לתוספות שכר. לשיא חוצפתם הגיעו עובדי נמל אשדוד כאשר שיבשו את עבודת הנמל במהלך מלחמת לבנון השנייה בדרישה לניהול מו"מ על שיפור תנאי השכר.
מנהלי הנמלים אישרו תוספות שכר מופלגות ללא אישור הממונה על השכר באוצר. עיתון "הארץ" פרסם שורה של תחקירים אודות השביתות, תנאי השכר המשופרים ומעוררי הקנאה של עובדי הנמלים וחולשת ההנהלה והממשלה אל מול הוועדים החזקים.
לפי דוח רשות החברות הממשלתיות שפורסם בחודש מאי 2013 עולה כי עלות השכר הממוצעת בנמל חיפה היא 38,000 ₪ לחודש לעומת עלות ממוצעת של 13,000 ₪ למשכורת במשק. לפי אותו דוח עלות השכר של עובדי הנמלים בישראל היא הגבוהה ביותר לעומת כל החברות הממשלתיות.
לא פלא שלפי הדיווחים בתקשורת על כל משרה באחד הנמלים ולא משנה מהי, מוגשות אלפי מועמדויות. בדרך כלל בוחרים את המקושרים והמחוברים לוועד העובדים. כך זה עובד.
כישלון הרפורמה בנמלים
בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011 הוקמה על ידי הממשלה ועדת טרכטנברג. בין שלל משימותיה נדרשה הוועדה לבדיקת המצב בנמלים. הוועדה הגיעה למסקנה כי תרומה נוספת ליוקר המחיה בישראל היא חוסר יכולתה של הממשלה לקדם שינויים מבניים המעודדים תחרות, בייחוד במונופולים ממשלתיים.
הוועדה מביאה כדוגמה בולטת את כוח העודף של ועדי עובדים בתשתיות חיוניות כמו בנמלי הים, אשר בכוחם להפעיל לחץ רב, בעלויות כלכליות רחבות היקף, הגורם לפגיעה בציבור, על מנת לשמור על האינטרסים של הקבוצה.
בהקשר זה נכתב בדוח הוועדה כי התפוקות בתחום המכולות לצוות עבודה בנמלי ישראל נמוכות ביחס לנמלים אחרים בעולם: בין 15%-25% נמוכות ביחס לנמלים במזרח התיכון ואף נמוך מכך ביחס לנמלים מתקדמים בעולם. העלות הנגזרת מכך למשק הלאומי נאמדת במאות מיליוני ₪ בשנה.
הכשל המרכזי בענף הוא העדר תחרות. עוד נטען כי חברות הנמל הקיימות מהוות מונופול אזורי כל אחת בתחומה וביחד מהוות דואופול ארצי.
לפי כל האינדיקטורים הרפורמה בנמלים נכשלה. יעדיה לא הושגו. התפעול לא התייעל, השירות גרוע, המחירים לא ירדו, שביתות נמשכו, התפוקות ירודות והשכר עולה והתנאים רק משתפרים. לא נמכרו מניות בנמלי חיפה ואשדוד בניגוד להחלטת ועדת שרים לענייני הפרטה.
הפרטת נמל אילת
את מה שלא הצליחה הממשלה ליישם בחיפה ואשדוד היא מצאה לנכון לקדם ולבצע בהפרטת נמל אילת. במכרז הממשלתי זכתה חברת "פפו ספנות" בבעלות האחים נקש.
החברה הזוכה שילמה למדינה 105 מיליון שקל בעבור הזכות לניהול ותפעול הנמל במשך 15 השנים הבאות, כאשר התמורה הכוללת צפויה לעמוד בתקופה זו על כ-120 מיליון שקל. עבור מימוש האופציה להפעיל את הנמל לעשר שנים נוספות תשלם החברה 105 מיליון שקל נוספים, בתנאי שתעמוד ביעדים שהציבה המדינה במסגרת המכרז.
לדברי שר האוצר דאז, שטייניץ , הפרטת הנמל באילת מהווה חלק ממהלך שהחל בשנת 2005, אז הותנעה הרפורמה בנמלי ישראל, שסללה את הדרך להפרטה הנוכחית, צעד שאמור להגביר את התחרותיות בענף הנמלים ולסייע להגדלת היקף הסחר עם מדינות המזרח הרחוק לקראת גיבוש הסכם הסחר המשותף בין ישראל להודו.
מנכ"ל משרד האוצר דאז, דורון כהן אמר באותה מסיבת עיתונאים: "אני מברך את הרוכשים ואת רשות החברות הממשלתיות. סיומו המוצלח של הליך ההפרטה מהווה הישג חשוב, שנועד לייעל ולשפר את תפקודו של נמל אילת, על מנת שנוכל להעצים את העיר ולהרחיב את הסחר הבינלאומי. הליך ההפרטה המוצלח בנמל אילת יקדם את תהליך ההפרטה בנמלי אשדוד וחיפה".
ממלא מקום מנהל רשות החברות רוני פרידמן מסר: "כולנו תקווה שמהלך זה ינחל הצלחה מרובה ויתרום לפיתוחה של העיר אילת ולפיתוח ענף הנמלים ברמה הארצית".
רפי נקש, מבעלי חברת פפו ספנות: "מדובר בצעד משמעותי לטובת העיר אילת ומדינת ישראל. אנו מאמינים בפוטנציאל הצמיחה של נמל אילת ונעשה הכל על מנת להביא לפריחתו".
הניסוחים האופטימיים הללו מוכרים לנו משנת 2005 עת הוכרז על הרפורמה בנמלים חיפה ואשדוד. מילים יפות שאינן עומדות במבחן המציאות של עובדי הנמלים שחיים לתחושתם בעולם אחר.
עוד רפורמה חדשה בדרך להפרטת נמלי הים שלנו...
הממשלה הקשיבה לממצאי דוח טרכטנברג ולא מצאה תגובת נגד הולמת ומעשית. התחקירים בתקשורת אודות, אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, ככל הנראה משפיעים הרבה יותר על הממשלה מאשר דוח ועדה מקצועית שהיא מינתה. והרי זה פלא, חברי ממשלה מכריזים בראש חוצות על רפורמות חדשות בתחום נמלי הים. כולם רוצים להידמות לשר כחלון, שהביא בשורה לצרכנים בשוק התקשורת.
לפני כחודש וחצי נפגשו שר התחבורה, ישראל כץ, ושר האוצר, יאיר לפיד, לדון במהלכים הצפויים לקראת ישום הרפורמה החדשה בענף הנמלים.
בחודש מאי 2007 אישרה הממשלה הקמת רציפים לצד הנמלים בחיפה ואשדוד כדי שיהוו פלטפורמה תחרותית לנמלים הקיימים שלא בדיוק נכונים לשתף פעולה. הקמת הרציפים היא חלק מתוכנית אב רב שנתית לפיתוח נמלי הים התיכון. הקמת הרציפים אמורה להתבצע באמצעות המגזר הפרטי. התנגדות הוועדים לכל תחרות פנימית דחתה את ההכרעה הממשלתית בעניין מיקום הקמת הרציף הראשון.
חברת נמלי ישראל פרסמה מכרז להקמת הרציפים. המכרז הוצע רק לחברות בינלאומית. נותר לממשלה להחליט מי יהיה יזם הפרוייקט, שיטת הזכיינות ולאיזו תקופה ינתן זיכיון לזוכה הפרטי. עלות ההקמה מוערכת ביותר ממיליארד דולר לכל רציף. האוצר חושש מההשלכות הוצאה זו על תקציב המדינה.
רשות ההגבלים נכנסת גם היא לתמונה כדי לקדם את הרפורמה החדשה. הממונה הודיע על כוונתו להכריז על חברות נמלי חיפה ואשדוד קבוצות ריכוז שיהיו נתונות לפיקוח והוראות של הרשות ובמידת הצורך להפעיל נגדם הנמלים את הסנקציות הקבועות בחוק.
תוצאות המכרז אמורות להתפרסם בקרוב על ידי משרד התחבורה. ועדי העובדים לא יושבים בחיבוק ידיים. ההסתדרות הכללית יוצאת להגנתם ומאיימת על סכסוך עבודה כללי במשק. ראש הממשלה מזמן את יו"ר ההסתדרות לפגישה אישית ומרגיע אותו. השביתה הכללית נדחית לפי שעה. עובדי הנמלים לא מוכנים לוותר על סיר הבשר שהאכיל אותם לשובע במשך שנים. רפורמות נוגסות בליטרת הבשר שלהם.
הממשלה עומדת שוב למבחן הציבור. עד כמה יש בכוחה להכריע את עובדי הנמלים וליישם את הרפורמות הנדרשות במסגרת ההפרטה. הניסיון המצטבר מוכיח שאין מקום לתקווה. הממשלה יודעת לדבר ולהצהיר הצהרות ולהבטיח שינויים. בפועל מתברר, שהם לא הבטיחו לקיים.
בעוד אנו מתלבטים באשר לכושר העמידה והביצוע של הממשלה לעומת עובדי הנמלים בחיפה ואשדוד, הכריז יו"ר ההסתדרות החדשה (15/7/13) בעקבות כישלון הפגישה הנוספת עם ראש הממשלה ההסתדרות על סכסוך עבודה בנמלי ישראל.
ראש הממשלה לא הסכים לדרישת ההסתדרות להקפיא את בניית הנמלים החדשים באשדוד וחיפה ולכן, תוך 14 יום, צפויה השבתת הנמלים. סרט ידוע מראש.
כדאי לזכור, כי בעבר וועד בנמל אשדוד הסכים להפרטה המוצעת וגם להקמת נמל פרטי סמוך לנמל הקיים וזאת בתנאי שעובדיו יוכפפו תחת ועד אחד. הוועד של נמל חיפה דחה את הרעיון על הסף בהיותו המתנגד החריף של כל רפורמה.
בתגובה להודעת ההסתדרות על סכסוך עבודה מסר שר האוצר את תגובתו לתקשורת בזו הלשון: "המכרז להקמתם והפעלתם של נמלים חדשים הוא מהלך מתחייב בהצעדתו של המשק הישראלי קדימה והכרחי להורדת יוקר המחיה ורווחתם של אזרחי ישראל. מסלול ההידברות פתוח ואיומי השבתה וצעדים כוחניים של ועדי עובדים לא ימנעו מאיתנו לנקוט בצעדים הנכונים למען הציבור והכלכלה הישראליים".
האם מדובר בעוד ספין מבית מדרשם של הפוליטיקאים או ברפורמה אמיתית לטובת הציבור. נחיה ונראה.
בית המשפט הגבוה לצדק אמר את דברו - עדכון אוגוסט 2013
בעקבות פרסום המכרזים על ידי הממשלה ללא התייעצות עם עובדי הנמלים הקיימים באשדוד וחיפה הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה. הסוגיה של הפרק הגיעה כצפוי לפתחו של בית הדין לעבודה. לאחר דיון ושמיעת הצדדים הורה בית הדין למדינה להקפיא לחודש ימים את המכרזים להקמת הנמלים הפרטיים.
בית הדין קבע כי לא נמצאה הוכחה לכך, שהקפאה זמנית של המרכזים פוגעת מהותית בטובת המשק. עוד נקבע כי מכרזים להקמת נמלים פרטיים, לצד הנמלים החדשים, היא בבחינת "קביעת עובדות בשטח" ולא מאפשרת משא ומתן בתום לב עם העובדים, שחוששים מפגיעה בתנאי העסקתם ולכן יש גם הצדקה לצעדים שנקטו.
אשר על כן ובנוסף להוראה להקפיא את המכרזים, הורה בית הדין להסתדרות ולוועדי העובדים שלא לנקוט בעיצומים במהלך תקופת המו"מ. המדינה מצדה התנגדה להחלטת בית הדין וערערה עליה במסגרת עתירה לבג"ץ. המדינה ביקשה צו ביניים שיאפשר לה להמשיך בהליכי המכרזים.
השופט זילברטל צבי קבע כי כרגע אין מקום להוציא צו כזה. הוא הורה לצדדים - המדינה, ההסתדרות, לשכת המסחר בתל אביב וחברות הנמלים - להגיש הודעות מעדכנות עד 2.9.13 בעניין המגעים המתנהלים בין הצדדים בהמשך להחלטת בית הדין לעבודה. עד אז יוחלט על המשך הטיפול בעתירה למתן צו ביניים ובעתירה למתן צו על תנאי.
משרדי האוצר והתחבורה מסרו בתגובה כי בג"ץ לא דחה את עתירת המדינה אלא קבע כי הטיפול בעתירה יימשך לאחר שהצדדים יעדכנו את בית הדין לעבודה. משרדי האוצר והתחבורה ימשיכו לפעול לקידום הקמת הנמלים הפרטיים החדשים על מנת לפתוח את נמלי הים לתחרות, דבר שיסייע להפחתת יוקר המחיה ויפתח את הסחר הבינלאומי של ישראל.
אסור לשבות! החלטת בית הדין הארצי לעבודה ספטמבר 2013
ביום 23/9/13 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי המדינה יכולה להחליט על הקמת נמלי ים חדשים ואין היא צריכה לקבל את הסכמת העובדים בנמלים הקיימים.
בית הדין אסר על העובדים לשבות ויחד עם זאת, הורה למדינה להיכנס להליך הידברות עם נציגות העובדים בכל הנוגע לרפורמה המתוכננת בנמלים ולדווח לו על ממצאי המו"מ עד ה-10 בחודש אוקטובר הקרוב.
עוד קבע בית הדין הארצי בהחלטתו כי שביתת עובדים בעקבות רפורמה ממשלתית הינה לגיטימית אך עליה להתקיים בהיקף מוגבל. ובעניין קיום שביתה נפסק: "אין מקום להתיר להסתדרות לקיים שביתה, אלא יש לתת הזדמנות נוספת למיצוי מהלכי ההידברות בין המדינה, חברות הנמל וההסתדרות, כמתחייב מיחסי עבודה קיבוציים".
