גיל פרישה: כל הזכויות שלך ביציאה לגימלאות!

באחת הישיבות על תקציב המדינה לשנת 2013-2014 הודיע שר האוצר לפיד כי שינה את דעתו והוא מתנגד להעלאת גיל הפרישה לנשים. לפי הדיווחים, האוצר תיכנן להעלות את גיל הפרישה לנשים מ–62 ל–64 בתקציב המדינה החדש ובהמשך להעלות אותו בהדרגה ל–67.

בכירים באוצר ובבנק ישראל נאלצו לבלוע את התנגדות שר האוצר לעמדתם ההפוכה. לפיד הסביר שצריך לבדוק קודם את מנגנוני האיזון הקיימים במשק בכל הנוגע לפוטנציאל התעסוקה של נשים. משרד האוצר לפני לפיד תמך בהעלאת גיל הפרישה לנשים. ארגוני הנשים תמיד התנגדו וכך גם הוועדות בכנסת.

שדולת הנשים מתנגדת להעלאת גיל הפרישה לנשים בטרם נקטו בישראל צעדים משמעותיים למניעת אפליה של נשים בשוק העבודה בהעסקה, בתנאים ובשכר, זאת כדי למנוע מצב בו יותר ויותר נשים, שעבורן גיל הפרישה ידחה, תחיינה בעוני ללא כל מענה.

על פי העמדה של השדולה, נשים רבות בישראל מוצאות עצמן נפלטות משוק העבודה בגיל צעיר יחסית, מפוטרות עקב אפליה אסורה ומופלות באופן ממשי ובוטה בשכרן לעומת גברים. כאשר מצב הדברים עודנו כזה, העלאת גיל הפרישה ולו בשנתיים נוספות, יכה מכה קשה נשים רבות מאד במדינת ישראל וידון אותן לעוני, לקשיים רבים ולפגיעה בכבוד האדם שלהן.

לפי הביטוח הלאומי גיל הפרישה מוגדר כך: "הגיל שבו תהיו זכאים לקצבת זקנה, בתנאי שהפסקתם לעבוד או שהמשכתם לעבוד והכנסתכם מעבודה אינה עולה, או עולה במעט על הסכום המרבי לעניין זה שנקבע בחוק; ואם יש לכם הכנסה שלא מעבודה, כגון הכנסה מנכסים או מריבית על השקעות - בתנאי שהכנסתכם זו אינה עולה, או עולה במעט על הסכום המרבי לעניין זה שנקבע בחוק. ההכנסה מפנסיה אינה נלקחת בחשבון".

גיל הפרישה לגמלאות לגברים בישראל הוא 67 - מהגבוהים בעולם המערבי. לפי החוק בישראל נשים יכולות לפרוש לגמלאות מגיל 62 עד 67.

ברגע שנשים פורשות, מגיל 62 ואילך, הן זכאיות לגמלת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי שנמצא שנים במצוקה תקציבית. זו הסיבה המרכזית לדחיפה של משרד האוצר להעלאת גיל הפרישה באופן הדרגתי עד להשוואתו לזה של הגברים. תוחלת החיים עלתה והעומס על תשלומי הביטוח הלאומי והפנסיות עצום ובלתי אפשרי לעמידה בהתחייבויות כלפי המבוטחים.

לפי נתוני בנק ישראל והביטוח הלאומי היחס בין האוכלוסייה העובדת לאוכלוסיית הגמלאים בישראל הוא חמישה עובדים פעילים על כל גמלאי.

לפי המודל שפותח בבנק ישראל המודל עלול להשתנות לרעה במהלך השנים הבאות. כך למשל בעוד 10 שנים היחס יהיה 4.3 עובדים לכל גמלאי בעוד 20 שנה 3.8 בעוד 30 שנה 3.4 ובעוד 40 שנה 3.1 עובדים על כל גמלאי.

קיראו עוד: גיל פרישה שונה לנשים ולגברים - האם זאת אפליה?

פרישה מוקדמת - איך ומתי זה קורה?

עובדים, גברים ונשים, זכאים לפרוש מעבודתם פרישה מוקדמת בגיל 60. הזכויות שיקבלו יהיו באופן טבעי מופחתות בהשוואה לפרישה במועד הנקוב בחוק.

מעסיק יכול לסכם עם העובד שלו במסגרת הסכם קיבוצי או חוזה אישי שניתן לפרוש מוקדם ובתנאי שהמעביד ישא בעלויות הכרוכות, כך שזכויותיו המלאות של העובד לא יפגעו והוא יהנה מהם כאילו פרש לפנסיה בזמן הקבוע בחוק.

בנסיבות מיוחדות מציעים מקומות עבודה לעובדים לפרוש מוקדם מהמתוכנן ולפי הקבוע בחוק.

ההצעה לפרישה מרצון עולה בדרך כלל במקרים של קושי כלכלי, האטה בשוק, צורך בצעדי התייעלות, דילול כוח האדם ורענון השורות, ממבוגרים עייפים לצעירים ורעננים. לפרישה מרצון יש מחיר. גם למעביד וגם לעובד.

עובד שבחר לפרוש לפני הזמן מקבל פיצויים מוגדלים. קרן הפנסיה מוקפאת והעובד מקבל את גמלתו רק עם הגעתו לגיל 67 ונשים גיל 64.

לעומת זאת במגזר הציבורי יש מסלול מיוחד לפורשים לפנסיה מוקדמת. אותם עובדים יקבלו פיצויי פיטורין רגילים בנוסף לתשלומי פנסיה מוקדמת שהיא בעיקרה פנסיה תקציבית (שנצברת רק מהפרשות של המעסיק) עד אשר יגיעו העובדים לגיל הפרישה כקבוע בחוק. לאחר גיל זה (67 / 62) יקבלו את הגמלה לפי הסכומים שנצברו לזכותו.

גיל פרישה מצה"ל ומערכת הביטחון

לפי נתוני משרד האוצר לשנת 2012 עולה כי אנשי קבע יצאו לפנסיה בממוצע בגיל 46 עם גמלה של 16,600 שקלים.

לעומת זאת, עובדים במשרדים ממשלתיים יצאו לפנסיה בממוצע בגיל 63, עם גמלה ממוצעת של 6,800 שקלים. עוד עולה מהנתונים שעובדי מערכת החינוך מקבלים גמלה בסך 5,300 שקלים בממוצע ועובדי המשטרה והשב"ס, עובדי שירותי הביטחון הכללי והמוסד יוצאים לפנסיה בגיל ממוצע 56 ומקבלים בממוצע 17,000 ₪ גמלה לחודש.

לא רוצים לפרוש בהגיעם לגיל פרישה!

יש מי שהגיע לגיל הפרישה ואינו מעוניין לפרוש. הם מעטים ומיוחדים. כל אחד לפי נסיבות חייו האישיים והמקצועיים. אחת כזאת שגם יצרה תקדים משפטי היא גב' ליבי וינברגר ילידת שנת 1942. בשנת 1972 עלתה ארצה, ובשנת 1991 החלה עבודתה באוניברסיטת בר אילן כמרכזת פעילות הוקרת התורם במחלקת המגביות הבינלאומיות.

כיתר העובדים חלו על ליבי הסדרי פרישה מקובלים. ביום 10.12.2008 הודיעה האוניברסיטה לליבי כי העסקתה תבוא לידי סיום בחודש מאי 2009, בשל הגיעה לגיל 67 הוא גיל הפרישה. ליבי לא הסכימה לפרוש.

היא ביקשה להמשיך בתפקידה. המנהל הישיר שלה תמך בבקשתה והמעסיקה הודיעה לו בתגובה, כי לא ניתן להיענות לדחיית הפרישה בתקופה זו של מצוקה כספית לאוניברסיטה.

קיראו בהרחבה: האם ניתן לכפות על עובד לפרוש לגמלאות?

במועד שנדרשה לפרוש הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על מנת שיוציא צו זמני וקבוע המונע את סיום העסקתה מחמת גיל.  בית הדין האזורי פסק לפי הוראות חוק גיל פרישה וקבע כי יש ביכולת המעסיק לכפות פרישה על עובד שהגיע לגיל הפרישה כחוק.

בית הדין הארצי שבפניו הוגש ערעור על החלטה זו קבע בתיק 209/10 עעא (ארצי) 209-10‏ ‏ ליבי וינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן כי לעניין קביעת גיל פרישה אחיד כפוי שהיא בלתי חוקתית ולכן יש להורות על ביטולה כנטען בערעור, יש להותיר את ההכרעה בשאלות החוקתיות לבית המשפט העליון.

עם זאת, בנוגע לסעיף 4 לחוק הפרישה קבע בית הדין כי סעיף 10 לחוק מתיר לקבוע בהסכם גיל פרישה גבוה מגיל פרישת חובה.

בהתחשב בכך זכאי עובד להעלות בפני מעסיקו את רצונו להמשיך בעבודתו גם לאחר גיל הפרישה המקובל. כנגד זכות העובד לבקש את המשך העסקתו, קמה חובה על המעסיק להפעיל שיקול דעת ראוי ופרטני במענה לבקשה זו.

חובה זו, לדעת בית הדין, נובעת מחובות תום הלב וההגינות שחב בהן מעסיק כלפי עובדיו, בשילוב האיסור החוקתי והחוקי על הפליה מטעמי גיל.