גלישה באתרי פורנו בנוכחות עובדת

כאשר חושבים על התייחסויות במקום העבודה שמהוות הטרדה מינית, בדרך כלל מעלים בדמיון מצבים שבהם המעסיק או קולגה משמיע כל מיני הערות או מעלה הצעות מיניות כלפי עובדת, בניגוד לרצונה. כלומר, בדרך כלל מקובל לסבור שמדובר בהתייחסויות שמופנות באופן ישיר כלפי העובדת המוטרדת.

לא כך הם פני הדברים בהליך ע"ב (באר שבע) 1597/02 פלונית נגד אלמוני, שנדון בפני בית הדין האזורי לעבודה. במסגרת ההליך הלא שגרתי [כך יש לקוות] נדון מקרה שונה, שבו המעסיק נהג לגלוש באתרי פורנו מתוך המחשב של העובדת שלו ואף הציע לה באדיבותו הרבה לצפות בהם ביחד עמו.

העובדת החליטה להתפטר בשל הטרדה מינית והגישה תביעה לתשלום פיצויים בשל הטרדה מינית, כנגד המעסיק. בית הדין לעבודה נדרש לשאלה האם ניתן לקבוע כי התנהגות כזו מהווה למעשה הטרדה מינית של אותה עובדת?

הכרעתו של בית הדין חשובה, מעניינת ואמורה להתוות גבולות ברורים בנושא זה.

האם המעסיק אכן גלש באתרי פורנו בנוכחות העובדת?

התביעה עסקה בעניינה של עובדת שכירה, שהועסקה בתפקיד שרטטת בעסק לייצור לוחות חשמל.

לפי כתב התביעה, בעלי העסק, המעסיק הישיר של העובדת, המתין במשך כשלושה חודשים מיום שהחלה לעבוד, לפני שחל להטריד אותה מינית ואף לבצע בה מעשים מגונים.

עוד טענה העובדת שהתפטרה כי המעסיק ניסה לנשק ולחבק אותה בניגוד לרצונה, תוך שהוא מצמיד את ראשו לחזה שלה ואף הכניס את ידו לתוך חולצתה. בנוסף הוא הציע לה ללכת איתו לבית מלון, שאל אותה איך היא אוהבת לקיים יחסי מין וסיפר לה על יחסי המין עם אשתו.

בנוסף לכל הנ"ל המעסיק נהג לגלוש באתרי פורנו וזאת דווקא במחשב שלה (!) במקום העבודה, הראה לה חוברות פורנו וגם הציע לה לגעת בו ולעסות אותו.

העובדת התנגדה שוב ושוב למעשיו של המעסיק שלה, ואף הפגישה אותו עם בעלה לשם כך, אולם הוא לא חדל ממעשיו המיניים כלפיה.

לבסוף, כעבור כשנה, הודיעה העובדת למעסיק כי היא נאלצת להתפטר ממקום עבודתה עקב מעשיו. בתגובה הוא איים לאנוס אותה.

לאחר שהעובדת התפטרה ממקום עבודתה, היא גם הגישה נגדו תלונה במשטרה, בגינה הוגש כנגדו כתב אישום והוא הועמד לדין פלילי בחשד לביצוע עבירות של מעשים מגונים והצעות מגונות.

כעבור שנתיים הגישה העובדת תביעה כנגד המעסיק בפני בית הדין האזורי לעבודה, במסגרתה היא תבעה בעיקר פיצויים לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 וכן פיצויי פיטורים.

בכתב הגנתו, הכחיש המעסיק את כל טענותיה של העובדת בדבר הטרדה מינית ו/או מעשים מגונים, וטען שהעובדת מעלילה עליו עלילות שווא כדי לסחוט ממנו כספים שאינם מגיעים לה.

במסגרת הדין המשפטי בהליך קבע בית הדין כי המעסיק אכן נהג להגיע לעמדת העבודה של העובדת בעסק שלו, לבקש ממנה לקום ולשבת ממול.

לאחר מכן הוא היה נכנס לאתרי פורנו באינטרנט מתוך המחשב שלה, ואף מסובב את המסך לכיוונה כדי שהיא גם תצפה בהם. אולם, העובדת נהגה לומר לו שהיא לא מסוגלת לצפות באתרים למבוגרים והקפידה להתרחק מהמקום.

בית הדין קבע זאת לא רק בהסתמך על עדות העובדת, אלא גם בהסתמך על עדותו של המעסיק עצמו, במהלך חקירתו במשטרה:

"מה כן הייתי עושה? הייתי גולש באינטרנט והייתי מגיע לאתר סקס במחשב בשולחן שלה והייתי גולש, והיא היתה אומרת תפסיק, אז הייתי אומר לה תרדי למטה... אני מבחינתי אני בעל בית. אמרתי לה אם זה מפריע לך, תרדי למטה. אני לא חושב שפגעתי במישהוא או עשיתי דבר רע. סך הכל זה משרד שלי".

"התייחסות" אסורה לפי החוק

לאחר שהמחלוקת העובדתית לגבי השאלה האם המעסיק אכן נהג לגלוש באתרי פורנו מתוך המחשב של העובדת הוכרעה בתשובה חיובית, פנה בית הדין לדון בשאלה האם התנהגות כזו מהווה הטרדה מינית לפי החוק.

סעיף 3(א) לחוק מניעת הטרדה מינית, אשר מגדיר את המעשים שמהווים הטרדה מינית, קובע, בין היתר,  שהטרדה מינית יכולה להתבטא בשני סוגים של התייחסויות מיניות שמופנות לנפגע:

• התייחסות לגבי מיניותו של הנפגע (סעיף 3(א)(4) לחוק)
• התייחסות מבזה או משפילה לגבי מינו או מיניותו של הנפגע, לרבות נטייתו המינית (סעיף 3(א) (5) לחוק).

בית הדין הפנה לפסיקה מנחה של בית המשפט העליון, במסגרת הליך עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציג שירות המדינה.

בפסק הדין הנ"ל הבהיר בית המשפט העליון שהתייחסות שמהווה הטרדה מינית לפי החוק איננה כוללת רק התייחסות קונקרטית ישירה כלפי הנפגע, אלא היא גם כוללת מכלול רחב יותר של צורות ביטוי, לרבות הסבת תשומת ליבו לתמונות פורנוגרפיות וכן יצירת סביבה עוינת, כגון על ידי תליית תמונות פורנוגרפיות במקום העבודה, או התבדחויות מיניות בין עובדי המשרד הגברים על מיניותה של אחת העובדות, בנוכחותה, אך לא ישירות כלפיה ועוד.

לאור פסיקתו של בית המשפט העליון, קבע בית הדין כי מעסיק הגולש באתרי פורנו באמצעות שימוש במחשב של העובדת, בעת שהוא מאלץ אותה לצפות בחומרים שהיא אינה מעוניינת להיחשף אליהם ובניגוד לרצונה, יצר סביבה עוינת ובלתי אפשרית כלפי העובדת, אשר מהווה הטרדה מינית לפי סעיפים 3(א)(4) ו-3(א)(5) לחוק.

בסיכומו של דבר, קיבל בית הדין את תביעתה של העובדת ופסק כי על המעסיק לשלם לה פיצויים בגין הטרדה מינית בסך של 50,000 ₪.

עוד נקבע כי מאחר שהעובדת התפטרה בגלל הטרדה המינית, אזי יש לראות בה כמי שהתפטרה בדין מפוטרת לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויים פיטורים, ועל כן היא גם זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לתביעתה.

קריאה נוספת: מדריך להתמודדות במקרה של הטרדה מינית