אפליית עובד עיוור ואי קבלתו לעבודה

זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. עקרון יסוד זה נקבע בסעיף 1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998.

בעל מוגבלות מוגדר בסעיף 5 לחוק כאדם עם לקות פיסית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים.

מטרת החוק הינה להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.

בהתאם לכך, קובע החוק שורה של עקרונות וכללים אשר נועדו לקדם את מימוש זכויותיהם של האנשים המוגבלים בארץ בתחומים שונים, לרבות בתחום התעסוקה.  

סעיף 9 לחוק גם מטיל על המעסיק את החובה לפעול לקידום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו, לרבות תוך ביצוע התאמות במידת הצורך.

על פי סעיף 8(ה) לחוק המדובר בהתאמת מקום העבודה, הציוד שבו, דרישות התפקיד, שעות העבודה, מבדקי קבלה לעבודה, הכשרה והדרכה, נוהלי עבודה והכל מבלי שהדבר יטיל על המעסיק נטל כבד מדי.

סעיף 8(א) לחוק אוסר על אפליה בין עובדים או דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, בתנאי שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים.

אפליה מוגדרת כלרבות אי-ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו את העסקתו, מבלי שהן יטילו נטל כבד מדי.

נטל כבד מדי מוגדר כנטל בלתי סביר בנסיבות הענין, בהתחשב, בעלות ההתאמה וטיבה, בגודל העסק ובמבנהו, בהיקף הפעילות, במספר העובדים, בהרכב כוח האדם ובקיומם של מקורות מימון חיצוניים או ממלכתיים לביצוע ההתאמה.

כאשר מדובר בהתאמה הכרוכה בנטל כלכלי, יכול מעסיק פרטי לקבל השתתפות מהמדינה במימון התאמות, לפי תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (השתתפות המדינה במימון התאמות) תשס"ו-2006.

המדובר בהתאמות הכוללות מכשירים, עזרים, התקנים, אמצעי מחשוב של חומרה ותוכנה, וכל אבזר, או אמצעי הנדרש לעובד עם מוגבלות במקום עבודתו.

ברם, למרבה הצער, קיימים לא מעט מעסיקים אשר אינם מכבדים את הוראות חוק השיוויון, ומפלים מועמדים לעבודה רק בשל מוגבלותם, וזאת למרות שאין כל הצדקה עניינית לכך.

סעיף 14 לחוק השוויון מאפשר פסיקת פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון וזאת בשיעור שייראה לבית הדין בנסיבות העניין.

לא התקבל לעבודה בגלל עיוורון והגיש תביעה לפיצויים!

במסגרת הליך סע"ש 46240-06-13 ה.ח. נ' מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ נדון מקרה של תובע בן 32, אשר התעוור בגיל 4 עקב תאונת דרכים.

התובע ביקש להתקבל לעבודה כסוקר טלפוני בשתי חברות פרטיות בשם מידגם ושילוב, אשר עוסקות בביצוע מחקרי שוק וסקרים, אך נדחה על ידן עקב סירובן לבצע התאמות שיאפשרו את העסקתו, אשר עיקרן התקנת תוכנת עזר על מחשבי החברות.

תפקיד הסוקר כולל חיוג ידני במכשיר טלפון, הקראת שאלות הסקרים למרואיין המוצגות על מסך מחשב הסוקר והקלדת תשובותיו של המרואיין.

התובע נוהג להשתמש בתוכנת עזר בשם קוברה, אשר לוקחת את הנתונים מכרטיס המסך וממירה אותם באמצעות פלט קולי תוך שימוש ברמקולים המותקנים על המחשב, וכן באמצעות המרת הנתונים לפלט ברייל, המחובר למחשב באמצעות חיבור USB. התוכנה מותקנת על המחשב ולא מחוברת באופן רצוף למרכז תמיכה או שדרוג.

התובע טען כי החברות כלל לא ערכו בדיקה רצינית וכנה של אפשרות התקנת תוכנת העזר ודחו אותו על הסף, תוך הפרת הוראות חוק השוויון ותוך פגיעה קשה בכבודו.

לפיכך דרש התובע פיצוי ללא הוכחת נזק, בעיקר בשל עוגמת נפש ופגיעה קשה בכבודו כתוצאה מהפלייתו על רקע מוגבלותו.

שתי החברות ביקשו לדחות את התביעה בטענה לפיה לא ניתן להתקין את תוכנת העזר על המחשבים שלהן.

טענה זו נומקה בחובת הסודיות ואבטחת המידע שיש להן כלפי לקוחותיהן, וזאת לאור החשש שהתוכנה אינה אמינה ובטוחה, שילוב טענה בנוסף שמדובר בנטל כבד מדי, בהתחשב בהיקף המשרה המצומצם, גודלה, עלות ביצוע ההתאמה וכן כי לא הובהר כיצד השימוש בתוכנה יאפשר לתובע לבצע את הדרישה המהותית של תפקיד הסוקר.

הכרעת בית הדין בתביעה

בית הדין לעבודה ציין כי דברי ההסבר להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מדגישים את חשיבותה של הדרישה לביצוע ההתאמות ככזו המגשימה את עקרון השוויון המהותי, להבדיל משיוויון פורמלי.

חובת ההתאמות נדרשת גם על מנת למנוע פגיעה בכבודם של עובדים ומועמדים לעבודה בעלי מוגבלויות. הדאגה לכבודם של אנשים עם מוגבלות מחייבת אינטגרציה מלאה שלהם בתוך שוק העבודה.

על פי החוק חובת ביצוע ההתאמות נוגעת גם להתאמות שיאפשרו את קליטתם של דורשי עבודה, ולא רק לעובדים שכבר קיימים בחברה.

במסגרת הליך בג"צ 6069/10 רמי מחמלי נ' שרות בתי הסוהר נפסק כי נטל ההוכחה בדיון בטענת הפליה מונח על כתפי הנתבע וזאת בהתאם לשלבים המפורטים להלן.
 
משעה שמובא בפני בית המשפט עניין של אדם בעל מוגבלות, במשמעות סעיף 5 לחוק השוויון, ובית המשפט מוצא כי מתקיימים בו תנאי הכשירות הבסיסיים לתפקיד, או למשרה שעליה התמודד, ומשהעובד הראה לכאורה, כי המעביד הפלה אותו ביחס לעובדים אחרים מחמת מוגבלותו אזי, על מנת להדוף את טענת ההפליה, מוטל על המעסיק הנטל להוכיח את היסודות הבאים, וזאת לפחות על פי מידת ההוכחה הנדרשת בעניינים אזרחיים:
 
(א) היעדר קיומה של הפליה בניגוד לחוק, לרבות אי-ביצוע התאמות, מחמת מוגבלותו של העובד. בכלל זה מוטל על המעסיק הנטל להראות ולשכנע כי הוא עשה מאמצים אקטיביים כנים וישרים, על מנת לאתר עבור העובד תפקיד מתאים ולבצע את ההתאמות הנדרשות לשם שילובו, או קידומו של האדם בעל המוגבלות בעבודה.

לא די לשם הרמת הנטל האמור בנקיטה במדיניות סבילה, אלא נדרשת פעולה אקטיבית מצד המעסיק.

(ב) להראות, לאחר בחינה של עלויות ההתאמה הנדרשת, כי ביצוען של ההתאמות הנדרשות על מנת לשלב את העובד עם המוגבלות, או לקדמו במקום העבודה, יטיל על המעביד נטל כבד מדי, במשמעות סעיף 8 לחוק השוויון.

ו/או

(ג) להראות כי האפליה, לרבות אי ביצוע ההתאמות הנדרשות, מוצדקת לנוכח הדרישות המהותיות של התפקיד או המשרה. דהיינו, הפעולה שנדרשת מהמעסיק בנסיבות העניין, כגון שינוי דרישות התפקיד, נוגעת לדרישה שהינה מהותית לתפקיד ולכן הוא איננו חייב לבצען.

חשוב שהדרישות המהותיות לתפקיד אכן תהיינה רלבנטיות לאותו תפקיד ומהותיות לביצועו, בבחינת תנאי בלעדיו לא ניתן לבצע את התפקיד ולא תשמשנה ככלי עקיף להכשרת אפליה פסולה.

בסיכומו של דבר נקבע כי החברות הפרו את סעיף 8 לחוק השיוויון מאחר שהן לא עשו מאמצים אקטיביים וכנים לבדיקת היתכנות ביצוע התאמות שיאפשרו את העסקת העובד בעל המוגבלות.

אומנם החברות אינן חייבות לקבל את התובע לעבודה, אולם הן חייבות היו לתת לו הזדמנות אמיתית, לבחון את האפשרות לשלב אותו בעבודה, גם אם היא כרוכה במאמץ יתר שחוק השוויון מחייב אותן לעשות.

לצד זאת הן לא הוכיחו שביצוע ההתאמות היה מטיל עליהן נטל כבד מדי מסיבות של אבטחת מידע, עלויות, או סיבות טכניות. כמו כן לא הוכח שהתובע לא היה כשיר מהותית למלא את תפקיד הסוקר.

לפיכך נקבע כי התובע זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי הוראות חוק השוויון, באופן לפיו הן חוייבו לשלם לו יחדיו פיצוי בסך כולל של 35,000 ₪.