המעסיקה לא ניהלה פנקס שעות עבודה ותשלם גמול שעות נוספות

בית הדין לעבודה חייב מעסיקה לשלם גמול שעות נוספות וגמול שעות עבודה בימי המנוחה השבועית בסך של כ-120,000 ש"ח לנהג שהועסק על ידה, וזאת על רקע הפרתה של החובה לנהל פנקס שעות עבודה לפי החוק.

כך נקבע בפסק דין חשוב ומעניין במסגרת הליך סע"ש 29268-06-16 אלזיאדנה נ' מלאחי בע"מ, כפי שנסביר בהרחבה בסקירה שלפניך.

כיצד הגיע המקרה לבית הדין לעבודה?

תיק זה עסק בחברה שמפעילה טחנת קמח בעיר רהט.

החברה העסיקה את התובע כנהג חלוקה של מוצריה וזאת במשך שלוש שנים בין 2013-2016, כעובד שכיר לכל דבר ועניין.

לאחר סיום עבודתו בחברה, הגיש הנהג תביעה כנגד החברה בטענה שהוא פוטר שלא כדין על ידה, בזמן שהיה בחופשת מחלה ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ותשלום זכויות נוספות.

עוד הוא טען שמגיע לו גמול שעות נוספות מאחר שעבד 11 שעות בשבוע וכי ב-10 החודשים הראשונים לעבודתו בחברה הוא גם עבד בימי שבת ולכן גם מגיע לו גמול על עבודה ביום המנוחה השבועי.

הנהג הציג גרסה מפורטת של שעות עבודתו וכן המציא תעודות משלוח של חברה אחרת בשם תדמיר שממנה העביר סחורה לחברה הנתבעת, שמהן ניתן היה ללמוד על שעות עבודתו הרבות ואף בשעות הלילה.

לדבריו, החברה לא הצליחה לסתור את טענותיו בעניין זה ולכן מגיע לו גמול שעות נוספות בהיקף של לפחות 60 שעות חודשיות וזאת לפי סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

החברה טענה שהעובד מעולם לא נדרש לעבוד שעות נוספות וגם לא עבד אותן בפועל, אלא עבד רק 8 שעות בימים א-ה, ו-6 שעות בימי ו', וכי הוא מעולם לא עבד בשבת.

החברה הודתה שהיא לא רשמה את שעות עבודתו של העובד בפנקס שעות העבודה, אולם טענה שלא היה באפשרותה לפקח על שעות עבודתו מאחר שעבד כנהג ולכן גם לא יכלה לעקוב אחריהן ולרשום אותן.

בנוסף טענה החברה שהיא לא פיטרה את העובד, אלא זימנה אותו לשיחה בשל החשד שהוא מועל בכספי לקוחותיה, אולם הוא לא טרח להופיע לשיחה זו, ומאז גם לא הופיע בכלל לעבודה. לפיכך טענה החברה שהעובד הוא שהתפטר מעבודתו, אף זאת ללא הודעה מוקדמת ובניגוד לחוק.

התובע הציג ראשית ראיה לגבי טענת השעות הנוספות

כאמור, לא היתה מחלוקת שהחברה לא ניהלה דו"חות נוכחות ופנקס שעות עבודה לגבי שעות עבודתו של העובד וזאת בניגוד לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה.
 
לאר עובדה זאת בית הדין לעבודה קבע שהחברה היתה יכולה לפקח על שעות העבודה של הנהג באמצעים טכנולוגיים שונים, כגון איתוראן, תוכנת מעקב בטלפון הסלולרי, טכנוגרף וכדומה, אולם, למרות שבמשאית של העובד הותקן מכשיר איתוראן, היא לא עשתה דבר על מנת לרשום את שעות עבודתו של העובד לפי מכשיר זה, ואף בחרה שלא להציג את דוחות האיתוראן.

מנגד, העובד הציג ראשית ראיה לגבי עבודתו בשעות נוספות וזאת באמצעות תעודות המשלוח של תדמיר.

אמנם, תעודות אלו מתייחסות רק לחלק קטן מתקופת העסקתו של העובד בחברה, אולם יש בהן כדי להוות ראשית ראיה לעבודה בשעות נוספות. לפיכך, ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד אכן עבד שעות נוספות, אם כי קיים קושי להשתכנע שהוא עבד 11 שעות ביום במשך כל תקופת העסקתו.

לפי הלכת ריעני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד אכן עבד שעות נוספות אולם לא ניתן להוכיח את היקף העבודה בשעות הנוספות לכל תקופת העסקתו, עקב היעדר רישום שעות עבודה על ידי המעסיק כנדרש, יחול סעיף 26ב לחוק הגנת השכר.

בהתאם לסעיף זה, יהיה על המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד את השעות הנוספות שלהן הוא טוען ואם הוא לא יעמוד בכך, יהיה עליו לשלם לעובד גמול שעות נוספות בהיקף של עד 15 שעות שבועיות או 60 שעות חודשיות.

במקרה דנן, וכפי שצויין לעיל, בית הדין קבע פוזיטיבית שהעובד אכן עבד שעות נוספות, אולם הוא גם קבע שהחברה לא הצליחה לסתור את טענות העובד שהוא עבד שעות נוספות.

לפיכך, יש להחיל את החזקה שקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר ולפיה על המעסיק לשלם לעובד גמול שעות נוספות בהיקף של 60 שעות חודשיות.

מאחר שאין חולק שהעובד עבד שישה ימים בשבוע, המשמעות של 60 שעות נוספות בחודש הוא 50 שעות נוספות בשיעור של 125% ו-10 שעות נוספות בשיעור של 150%, וזאת כפי שנקבע בהלכת בוסקילה.

בהתאם לכך נקבע שהתובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 98,264 ₪ וגמול שעות עבודה בימי המנוחה השבועית בסך של 23,245 ₪, סך הכל, סך של 121,509 ₪. בנוסף נקבע שהעובד זכאי גם לקבל פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין היעדר הודעה על תנאי עבודה.

יחד עם זאת, בית המשפט דחה את טענת העובד לפיה הוא פוטר אלא קבע שהוא עצמו התפטר, וללא מתן הודעה מוקדמת. לפיכך נקבע שיש לקזז מדמי הפיצויים שמגיעים לו דמי הודעה מוקדמת בסך של 6,550  ₪. בנוסף נפסקו לו 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

קריאה נוספת: האם המעסיק צריך לאשר לעובד/ת לעבוד שעות נוספות?