נעים מאוד, שמי מאיה, בת 34 מחולון. בשנתיים האחרונות בעלי ואני ניסינו להיכנס להריון ראשון, אך למרבה הצער ניסיונותינו עד כה נכשלו ולכן החלטנו להתחיל סדרה של טיפולי פוריות.
הרופא המליץ על טיפולי פוריות לו ולי וכיוון שידעתי שייתכן ואאלץ להיעדר לטובת הטיפולים מעבודתי וכך גם בעלי, שנינו הודענו מראש למעסיקים על התהליך הצפוי.
כל אחד מאיתנו צבר ותק בעבודה, אני מנהלת קשרי לקוחות בחברת פרסום כבר שנתיים והוא ראש צוות פיתוח בחברת הייטק שלוש וחצי שנים.
למרבה ההפתעה המעסיק של בעלי גילה הבנה ואמפתיה ואמר שיאפשר לו להיעדר לצורך טיפולי הפוריות עד 12 ימים, כפי שקבוע בחוק ולא זאת בלבד, אלא שהוא גם הציע לו במידה ויהיה צורך בכך, להיעדר על חשבון ימי המחלה שלו אם ירצה ללוות גם אותי לטיפולים.
המעסיקה שלי לעומת זאת, לא מי יודע מה שמחה על הבשורה וגם טרחה להפגין את חוסר שביעות רצונה בקול רם כאשר אמרה - 'שיהיה בהצלחה, רק שימי לב שזה לא יפגע לך בעבודה מעבר למה שבאמת צריך'.
אני מוכרחה להודות שמאוד נעלבתי מהתגובה שלה, אבל השתדלתי לא לקחת ללב ושבוע לאחר מכן כבר התחלנו את הטיפולים.
אחרי שעברתי חמישה טיפולים, שלטובתם כמובן הייתי צריכה להיעדר מהעבודה, זימנה אותי הבוסית לשיחת שימוע. בשיחה טענה המעסיקה שבתקופה האחרונה אינני מרוכזת בעבודה ושהתפוקה שלי ירדה, מה שלא היה נכון באופן חד משמעי.
לא רק שהתפקוד שלי לא נפגע, אלא שמעצם הידיעה שאאלץ להיעדר בתכיפות גבוהה יחסית ובשל רגישות ולויאליות למערכת, נתתי מעצמי יותר מבדרך כלל. ההמשך היה ידוע מראש וניסיונותיי לשכנע אותה שהיא טועה כשלו. במכתב הפיטורין נכתב שפוטרתי מהסיבות שהזכרתי לעיל ולי משהו היה נשמע חשוד ולא תקין.
בעלי הציע שנתייעץ עם עורך דין ופנינו לפורטל זכויות העובדים.
עורך הדין שטיפל בנו היה קשוב, מקצועי ויעיל ומיד הסביר לנו שזוהי בהחלט עבירה על החוק, שכן חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 אוסר על אפליה בקבלה לעבודה, תנאי העסקה או פיטורי עובדים בשל הצורך בטיפולי פוריות, עד 150 ימים אחרי תום הטיפולים, אלא באישור מיוחד של משרד התמ"ת.
בתקנות חוק עבודת נשים (היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון) תשנ"א-1990 נקבע שתקופת ההיעדרות של העובדת לצורך טיפולים אלו לא תעלה בסדרת טיפולים על 16 יום במקום בו שבוע העבודה הוא 5 ימים, או 20 יום במקרה ששבוע העבודה הוא 6 ימים, מקסימום 4 סדרות בשנה, בתנאי שעבדה אצל אותו מעסיק מינימום שישה חודשים, אם קיבלה אישור מרופא ואם הודיעה על כך מראש למעסיק.
עוד הוסבר לנו שמי שמפוטר לפי חוק זה זכאי לקבל פיצויים מוגדלים ושלראייתו שווה לנו לשקול תביעה. לאחר פגישה פרונטלית עם אותו עורך דין החלטנו לתבוע ובימים אלו, בעודי בשעה טובה בחודש מתקדם של ההריון, התביעה אמורה להגיע לסיומה ואני עתידה לזכות בפיצויים של מעל 100,000 ₪.
היה לי חשוב לשתף את המקרה שלי כדי להסביר לנשים במצבי שהן לא לבד, שהחוק מגן עליהן ובעיקר - להבהיר שהתופעה של פיטורי נשים בהריון או בזמן טיפולי פוריות היא מוכרת ואנו מוכרחים להיות ערניים אליה, למחות ולתבוע במידת הצורך, כדי שמקרים כאלו יפסיקו לאלתר.
רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם? פנו אלינו ל-info@workrights.co.il ונפרסם בבלוג!
