שמי טליה, בת 40, נשואה ואמא לשלושה. עבדתי במשך שלוש וחצי שנים בחברת הפקות כמפיקה ראשית. העבודה הייתה מסביב לשעון ומיותר לציין שבשלב כלשהו הרגשתי שאני נשחקת.
אני מודה שהייתה תקופה שהתחלתי "לזרוק" יותר וזה לאחר שנולדה לי הילדה השלישית. ביקשתי אחרי החזרה מחופשת לידה לצמצם את היקף המשרה ומשנעניתי בשלילה, המשכתי להגיע ולעבוד בשעות שאליהן הייתי מחויבת, רק עם הרבה פחות דרייב.
המנהלת שלי זימנה אותי לשיחה ואמרה שהיא מבינה את הקושי שלי לשלב בין אימהות לקריירה, אבל שאני מוכרחה לקחת את עצמי בידיים, אחרת היא לא יודעת כמה זמן עוד תוכל להשאיר אותי בתפקיד.
חלפה חצי שנה שבמהלכה עשיתי את כל המוטל עליי במסגרת תפקידי אבל לא טרחתי להישאר לשעות נוספות שלא הייתי חייבת וכך הלאה.
לאט אך ביסודיות המנהלת שלי שינתה את היחס שלה אליי וסיר הלחץ בעבודה השפיע עליי לרעה גם בבית. הייתי חוזרת מותשת וחסרת חשק לחיות ואחרי שיחה רצינית ביני לבין בעלי, הבנתי שעם כל הצער שבדבר, הגיע הזמן לעשות את הצער ולהגיש מכתב התפטרות.
המנהלת מאוד הופתעה (למרות שהיו סימנים מקדימים לעזיבה שלי) ואפילו ניסתה לשכנע אותי על ידי כך שהציעה לי להמשיך באותו היקף משרה, רק עם העלאה במשכורת. סירבתי.
הבנתי שהשקט הנפשי שלי וזמן איכות עם הילדים ובעלי חשובים לי יותר בחיים ושאני צריכה למצוא ג'וב שיאפשר לי לשלב בין העבודה לחיים האישיים והמשרה ההיא לא ממש הייתה האופציה המתאימה לשאיפות שלי.
בכל אופן, התפטרתי בהליך מסודר, קיבלתי פיצויי פיטורים ולפני שהתחלתי שוב לחפש עבודה, לקחתי חופשה של שבועיים וחצי לבד בתאילנד כדי לחשוב.
כשחזרתי מהחופשה שלחתי קורות חיים לכל מיני חברות הפקה והצעתי את עצמי כמפיקה במשרת אם. שמחתי לגלות שהרבה מאוד מעסיקים פוטנציאליים בחרו לחזור אליי וגם זומנתי לשלושה ראיונות עבודה שונים, שאת כולם עברתי בהצלחה.
השלב האחרון לפני הקבלה לעבודה בכל אחד מהמקומות היה שיחה של המעסיק המיוחל עם ממליצים ומן הסתם שהטלפון הראשון שרשמתי היה של המנהלת שלי לשעבר.
לא קיבלתי הודעה מאף אחד מהמקומות אם התקבלתי או לא ולאחר מספר ימים התקשרתי לשאול מה השתבש בדרך. שנים מהמראיינים התחמקו ואמרו שהם מצאו מישהי מתאימה יותר לתפקיד ואילו אחרת הודתה שהיא קיבלה עליי המלצות לא מחמיאות.
כששאלתי על מדובר היא ענתה שהמנהלת שלי לשעבר טוענת שהייתי עובדת גרועה, שלא התפטרתי אלא פוטרתי ושמעבר לרמה מקצועית ירודה, אני אדם מאוד לחוץ שלא יודע לתפקד תחת עומס של משימות.
נפגעתי עד עמקי נשמתי והייתי המומה למשמע הדברים. מה גם שכל התכונות שתוארו רחוקות ממני שנות אור ולא רק זה, אלא שמעולם לא פוטרתי אלא התפטרתי וגם קיבלתי הצעה להישאר בתמורה להעלאה בשכר.
עוד באותו היום פניתי לייעוץ אישי אצל אחד מעורכי הדין של פורטל זכויות עובדים, כדי לברר האם מדובר בלשון הרע והוצאת דיבה או שמא הלכלוכים של המעסיקה לשעבר אמנם שקריים, מעליבים ופוגעים בסיכויי להתקבל לעבודה חדשה, אך שאין מדובר בלשון הרע.
מסתבר שהגבול בין הבעת דעה אישית לבין לשון הרע הוא דק ויתרה מכך, כדי להוכיח שאכן מדובר בלשון הרע, יש צורך להוכיח שהדברים שנאמרו פורסמו. שאלתי את אותו עורך דין אם לא די בכך שנעשתה פגיעה בשמי הטוב לאחר הפיטורים ושהעובדה שמעסיקה הקודמת מלכלכת עליי הרסה לי את האפשרות להתקבל לשלושה מקומות עבודה שונים ונעניתי שלפי החוק היבש, אין יותר מידי מה לעשות.
בשלב הזה הייתי די אבודה והחלטתי להתקשר למעסיקה ולבקש ממנה באופן אישי להפסיק ללכלך עליי ולהמציא שקרים.
היא כמובן התנערה מכל אחריות ואמרה שלא היה ולא נברא והיא מעולם לא אמרה עליי מילה רעה. אמרתי לה שאנסה לשפוט אותה לכף זכות ולהבליג על העניין וביקשתי ממנה כהוכחה וגם כדי שיהיה לי המלצות לריאיון הבא, לכתוב לי מכתב המלצה.
היא כנראה נלחצה והסכימה וכבר בריאיון הבא קיבלו אותי למשרת אם בחברת הפקות קטנה וקרובה לביתי והסיפור נסגר בשלום, לפחות באופן יחסי.
קריאה נוספת: לשון הרע באינטרנט
רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם? פנו אלינו ל-info@workrights.co.il ונפרסם בבלוג!
