שלום לכל מי שקורא את דבריי ונעים להכיר. שמי נועה, בת 27, רווקה וגרה בבאר שבע. בשנה האחרונה עבדתי כמזכירה רפואית במרפאת שיניים פרטית, בניהולם של שני אחים. האחד בן 40 והשני בן 33, שניהם רופאים, שניהם גרושים ושניהם נראים די טוב.
אשמח להביא לפניכם את המקרה הבעייתי שעמו התמודדתי בשנה האחרונה, שבגינו אני שוקלת לתבוע את הצעיר מבניהם, אלי שם בדוי, על הטרדה מינית בעבודה. חשוב לי מאוד שתעקבו אחרי הסיפור, גם גברים וגם נשים, כדי להבין לעומק מה התרחש ולנסות להימנע ככל הניתן ממקרים דומים שכאלו בעתיד.
הסיפור התחיל כשהגעתי לעבוד שם לפני שנה. מי שראיין אותי לתפקיד היה האח הגדול, שהודיע לי על קבלתי לעבודה בסיום הריאיון וללא שנאלצתי להמתין לתשובה בנוגע לקבלתי. את החפיפה עשתה לי המזכירה הרפואית הראשית של המרפאה, שעובדת שם עד היום.
בשבוע הראשון לעבודה הייתי מאוד מרוכזת בחפיפה ובקושי יצא לי להחליף מילה עם מישהו מצוות העובדים או המנהלים במרפאה, אבל הבחנתי כל הזמן בעיניו של אלי שבוחנות אותי.
אני מוכרחה להודות שלאור העובדה שאלי היה פנוי, צעיר וחתיך, גם אני החזרתי אליו מידי פעם חיוכים גנובים, אבל בכל אופן, לא אפשרתי לחילופי המבטים להתפתח מעבר לאמור לעיל, שהרי הוא הבוס שלי ויחסים רומנטיים בין עובדת למעביד, סופם להסתיים בכי רע, כמעט תמיד.
אחרי חודש שאני עובדת שם, יצא לאוויר קמפיין #MeToo ובסוף יום העבודה, כשנשארנו רק אלי ואני במרפאה, הוא החמיא לי השמלה שלבשתי וגם זרק בהלצה - "עכשיו עם הקמפיין צריך להיזהר כשמחמיאים, שלא יצא שהטרדתי אותך". הוא חייך וגם אני חייכתי וכל קשר בין המחמאה שלו לבין הטרדה היה נראה לי אז מקרי בהחלט.
הזמן חלף והמתח המיני ביני לבין אלי צבר תאוצה, אבל נותר לא ממומש, מתוך בחירה מודעת ומושכלת שלי, לשמור על מקום עבודתי ולא לערב בין יחסים אישיים ומקצועיים. עם כל הכבוד לחביבות של אלי ולמראה הנאה שלו, יש עוד הרבה גברים בשוק והדבר האחרון שרציתי היה להסתבך בפרשיית אוהבים או סטוץ עם הבוס שלי.
אלי לעומתי לא חשב אותו דבר וכעבור חודשיים שבהם לא הייתה ביני לבינו שום אינטראקציה מלבד חילופי מבטים ומשפטים קצרים מעת לעת, הוא הזמין אותי לצאת איתו לארוחת ערב. כולם הלכו וכשניגשתי לקחת את התיק שלי ולצאת מהמרפאה הוא התקרב אליי ושאל בנימוס - "את רעבה? אני קופץ לאכול משהו וחשבתי שתרצי להצטרף".
התלבטתי לשנייה ומיד תפסתי את עצמי וסירבתי בתירוץ שאני ממהרת כי קבעתי עם חברות והיה נראה לי שהוא הבין את הרמז, אבל בהמשך הסתבר לי שממש לא.
אלי היה נחוש להעלות את יחסי העבודה בנינו שלב או נכון יותר לומר, לקחת אותם לזירה אינטימית ולא מקצועית ואני הייתי נחושה לשמור על תפקידי, שהרי המשרה שלי הייתה במקצוע שרציתי, עם תנאים טובים ומשכורת נאה ובסך הכל הסתדרתי לא רע עם הקולגות וגם עם שני הבוסים שלי, כלומר איתו ועם אחיו.
קצב ההצעות גבר ותדירות הסירובים נותרה כפי שהייתה עד שערב אחד אחרי שהמזכירה הראשית יצאה מהמשרד הוא התקרב אליי ושאל בצורה ישירה - "את לא נמשכת אליי?".
גמגמתי ולא ממש ידעתי מה לומר, שהרי לענות תשובה שלילית יהיה קצת שקר מצדי ומנגד, להגיב בחיוב זה בעצם לתת הסכמה לכך שהוא לא מדמיין את הכימיה בינינו, כלומר להשאיר פתח להמשך החיזורים. שתקתי והייתי מאוד נבוכה.
הוא הרגיש את אי הנוחות שלי אבל לא שחרר ואחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח הוא המשיך - "סליחה שהבכתי אותך, לא התכוונתי להציק, אני פשוט מרגיש שהמתח בינינו הדדי ומאוד רציתי לבדוק את העניין, שוב סליחה". הוא אסף את החפצים שלו ויצא מהמרפאה. אמרתי לו שיש לו עוד כמה טלפונים לעשות ושאנעל אחריי.
למחרת הוא הגיע למרפאה ואפילו לא הסתכל עליי, לא אמר שלום, לא חייך. היה קר ומרוחק. ככל שחלפו הימים היחס שלו אליי השתנה והפך להיות דוחה, עד כדי כך שהרגשתי שמדובר בהתעמרות. הוא הפיל עליי הרבה יותר משימות מאשר בעבר, הפריע לי באמצע שהייתי אוכלת צהריים, היה מגיב בתוקפנות על כל שאלה שלי ובקיצור, נהיה ממש אנטיפת.
לא שיתפתי אף אחת מהעובדות האחרות במצב, כי פחדתי מהתגובות וגם לא רציתי לעורר מהומה וחוץ מזה, שהרגשתי קצת אחראית על המצב, כי אני שיתפתי פעולה עם הפלירטוטים ופתאום הפסקתי וחששתי שבאמת פגעתי בו.
אחרי שבועיים של הרגשה מחורבנת בעבודה, החלטתי לקחת אחריות על המצב ובסוף היום ניגשתי למשרד שלו, דפקתי על הדלת ונכנסתי. הוא ביקש שאסגור אחרי, למרות שלא היה אף אחד במרפאה ועשיתי כדבריו.
אין לי מושג מאיפה אזרתי את האומץ אבל פשוט פתחתי שיחה כנה על השתלשלות האירועים ורציתי ללבן את העניינים - "תראה" אמרתי לו, "אין ספק שאתה גבר מושך חיצונית ואתה בסך הכל טיפוס חביב וחכם, אבל אתה הבוס שלי והעבודה הזו חשובה לי מאוד. אני רוצה להתקדם בתחום ויש לי כאן אחלה הזדמנות שממש לא מתחשק לי להרוס בגלל איזה רומן חולף. אין לך מה להתבאס שסירבתי, אלא לכבד ולהבין אותי ובכל מקרה, אני לא מבינה את ההתנהלות שלך מאז אותו ערב ולמה אתה מתייחס אליי מגעיל רק כי אמרתי לא".
כשסיימתי לדבר הוא הסתכל בי וחייך. אמר שאני צודקת, שהוא מבין ולא התכוון להתנהג כמו אידיוט, לא מלכתחילה ולא אחרי "התקרית", אבל שהמשיכה שלו אליי היא מעבר למה שהוא מסוגל לעצור ואז הוא קם מהכיסא, תפס אותי ונישק אותי. קפאתי במקום ולא זזתי.
הוא התחיל ללטף אותי, בהתחלה בעדינות ואז בכוח ורק אחרי שכבר הייתי חצי עירומה הצלחתי לדחוף אותו ממני, התלבשתי, בכיתי ורצתי משם. למחרת לא הגעתי לעבודה ואף אחד לא התקשר לשאול מה קרה לי ולמה נעדרתי מהעבודה במשך ארבעה ימים.
ביום הרביעי המזכירה הראשית, שהייתה חברה שלי לעבודה, התקשרה והודיעה שהיא מגיעה לבקר אותי.
סיפרתי לה הכל והיא אמרה שאני מוכרחה להגיש תביעה על הטרדה מינית ולא זאת בלבד, אלא שחברה אחרת שלה הייתה במצב דומה שבו היא נפלה קורבן להטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות בעבודה. אמרתי לה שאין סיכוי שאני תובעת ושפוט אתפטר ואסיים את הסיפור עם המקום הזה ודי והיא הכריחה אותי לפנות לייעוץ של עורך דין.
דיברתי עם עורך דין שהסביר לי מה הזכויות שלי ומה יהיה הליך התביעה במידה ואחליט לתבוע ולדרוש פיצויים בגין הטרדה מינית. החלטתי להדחיק את הסיפור, מצאתי עבודה חדשה תוך חודש ועד היום לא קיבלתי תשלום על פיצויי פיטורים, משום שאני זו שהתפטרה ולא זו שפוטרה.
אותו רופא עדיין ממשיך לעבוד שם ואין לי ספק שאם הוא הרשה לעצמו להתנהג ככה אליי הוא ירשה לעצמו להתנהג ככה גם לאחרות.
בימים אלו אני שוקלת להגיש תביעה כנגד אותו טיפש ורק אחרי טיפול פסיכולוגי ארוך, הבנתי שמדובר היה בהטרדה מינית לכל דבר ועניין, אפילו שלכאורה אני נתתי סימנים לא חד משמעיים בנוגע למידת התעניינותי בו.
אני מציעה לכל מי שנתקלת בסיטואציה דומה, להיות נחושה, לעמוד על שלה ולא להיכנע לדייטים, מין או כל אינטראקציה מינית או רגשית אחרת עם הבוס, רק כי היא חרדה למעמדה בעבודה. בשורה התחתונה, אם אתן לא רוצות - פשוט אל תסכימו.
רוצים לשתף אותנו בסיפור שלכם? פנו אלינו info@workrights.co.il ונפרסם בבלוג!
