במסגרת הליך סע"ש 4619-10-14 בוגלה נ' אותנטי ש.מ. בע"מ אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, נדונה השאלה האם עובדת שפוטרה בהיותה בהריון, אך סירבה לשוב לעבודתה לאחר שפיטוריה בוטלו על ידי המעסיקה שלה, זכאית בכל זאת לפיצויים וליתר הסעדים שמוקנים לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954.
התיק עסק בעובדת שעבדה במשך כשנה בחנות של רשת חנויות בגדים, תחילה רק כמוכרת ואחר כך גם כמנהלת. כעבור שנה המעסיקה הודיעה לה על פיטוריה, וזאת בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי.
העובדת הודיעה למעסיקה שלה שהיא בהריון אך זו עמדה על פיטוריה.
אולם, יום אחד בלבד למחרת סיום העסקתה של העובדת, הודיעה לה המעסיקה שהיא חוזרת בה מהודעת הפיטורים וזאת "כמחווה אנושית ולאור ההריון של העובדת", ושהיא מוכנה להעסיק אותה שוב, אם כי רק בתפקיד של מוכרת בחנות.
ברם, העובדת סירבה לשוב לעבודתה מהטעם שהעסקתה מחדש כמוכרת בלבד מהווה השפלה מבחינתה.
העובדת הגישה תביעה כנגד המעסיקה שלה, בה טענה כי המעסיקה ידעה על הריונה בשל תופעות הלוואי של ההריון שהיא סבלה מהן וכי היא פוטרה בשל הריונה וזאת בניגוד לחוק, הואיל והדבר נעשה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
בנוסף עתרה העובדת לקבלת סעדים שונים בסך כולל של 170,000 ₪:
-
פיצוי בגין הפסד שכר מיום הפיטורים ועד הלידה בסך 16,082 ₪
-
פיצוי בגין אובדן דמי לידה בסך 10,234 ₪
-
פיצוי בגין הפסד שכר בתקופה המוגנת בסך 8,772 ₪
-
פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חוק עבודת נשים בסך 52,632 ₪
-
פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 50,000 ₪
-
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 17,544 ₪
-
פיצויי פיטורים עד תום התקופה המוגנת בסך 6,335 ₪
-
דמי הבראה עד תום התקופה המוגנת בסך 942 ₪
-
דמי פדיון חופשה בסך 1,800 ₪
-
דמי חגים בסך 1,350 ₪
-
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 1,585 ₪
-
שכר עבודה בגין יום העבודה האחרון בסך 150 ₪
המעסיקה הכחישה שהיא ידעה שהעובדת בהריון בעת פיטוריה וטענה כי היא פיטרה אותה אך ורק בשל אי שביעות רצונה מתפקודה המקצועי.
עוד טענה המעסיקה כי היא חזרה בה מהודעת הפיטורים מיד לאחר שהיא קיבלה יעוץ משפטי לפיו פיטורי העובדת ללא היתר הינם מנוגדים לחוק עבודת נשים.
בפסק הדין שניתן ביום 20.7.2017 קבע בית הדין לעבודה כי פיטורי העובדת בהיותה בהריון הנם בניגוד לחוק, אך מאחר שהמעסיקה חזרה בה מההודעה הפיטורים לאחר יום אחד בלבד, וזאת בשל הייעוץ שקיבלה, אזי העובדת למעשה התפטרה ולא פוטרה, ועל כן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים.
לפיכך, אין גם כל רלוונטיות לשאלה האם נערך שימוע לעובדת לפני פיטוריה, מאחר שבסופו של יום העובדת לא פוטרה.
העובדת בחרה שלא לחזור לעבודה מבלי לתת הודעה על כך. על פי הפסיקה, במקרים רבים ימצא המסיים החד-צדדי של יחסי עובד מעביד, כשאין תחום זמן קבוע ליחסים אלה, את ביטויו בדברים פורמליים, בכתב או לפחות בעל-פה, שבהם מודיע הצד האחד לצד השני על סיים הקשרים ועל בית הדין לפרש את הדברים ולקבוע אם יש באותם הדברים כדי לסיים היחסים או לא.
זאת היא הדרך הרגילה וישנן מדינות בהן דורש זאת החוק במפורש. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם אפשר ואף חייבים לפסוק בשאלה מי מהשניים הביא את היחסים לידי גמר, מעצם ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הסיום ומהמצב העובדתי.
כל זה בתנאי ברור ומפורש שמאותה התנהגות ואותו מצב עובדתי ניתן ללמוד, באופן שאינו מותיר כל ספק, של הכוונה להביא את היחסים לידי גמר.
כך נקבע בעבר במסגרת פסק הדין המעניין בהליך דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ נ' אתא חברה לטכסטיל בע״מ.
העובדת בחרה שלא לחזור לעבודה ועל כן היא התפטרה ואין לה להלין אלא על עצמה.
עוד נקבע כי ההחלטה להעסיק את העובדת כמוכרת בלבד וזאת ללא פגיעה בשכרה, אינה מהווה הרעת תנאי העסקתה, כי אם החלטה לגיטימית במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיקה, כלומר, הזכות לנהל את העסק שלה כראות עיניה ולפי שיקוליה, אם כי תוך התחשבות בזכויות עובדיה.
עוד נקבע כי המעסיקה לא ידעה על הריונה של העובדת בעת הפיטורים אלא רק לאחר מכן, וכי פיטוריה נבעו לא מהריונה כי אם בשל אי שביעות רצון המעסיקה מתפקודה המקצועי.
בסופו של דבר נקבע כי מדובר בעובדת שסברה שתוכל להתעשר שלא כדין באמצעות תביעה חסרת יסוד, תוך ניצול שלא כדין של חוק עבודת נשים.
בהתאם לכך נדחו מרבית רכיבי התביעה. יחד עם זאת, בית הדין לעבודה קיבל את רכיבי התביעה לגבי 150 ₪ שכר יום עבודה, 1,800 ש"ח דמי פדיון חופשה שנתית וסך של 1,585 ₪ בגין פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
מאחר שמרבית התביעה על סך של 170,000 ₪ נדחתה, קבע בית הדין כי מן הדין ומן הצדק כי העובדת היא זו שתשלם למעסיקה שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.
בעיות בעבודה בזמן ההריון?