קיצור שבוע העבודה: צו ההרחבה או צו ההחרבה?

העולם מנוהל על ידי כסף וזו עובדה. במציאות הישראלית הנתון הזה משחק תפקיד משמעותי במיוחד ומציב את השכר שכל אחד ואחת מאיתנו מקבלים בסוף החודש באור הזרקורים.

זה נכון שיש הרבה דברים חשובים בחיים ובפרט בכל הנוגע לענייני עבודה, אך אל לנו לטעות ולחשוב שהנאה במקום העבודה או סיפוק מהמקצוע, מספיקים כשלעצמם כדי לסגור את החודש.

על מנת לכלכל את עצמך ועל אחת כמה אם עליך לפרנס משפחה שלמה, אתה חייב להרוויח יפה, או נכון יותר לומר, יפה מאוד. הבעיה היא שהשכר הממוצע במשק מספיק בקושי כדי לכסות תשלומים בסיסיים וכך קורה שלמרות העבודה הקשה, עשרות אלפי ישראלים פותחים את החודש במינוס ומוצאים את עצמם מתמודדים עם משברים כלכליים על בסיס קבוע.

ההשפעה המכרעת של השכר שאתה ויתר האזרחים במדינה מקבלים ניכרת בצמתים רבים בחיינו האישיים והעסקיים ומהווה נושא חם ובוער לדיון בין כותלי הכנסת ובערוצי התקשורת השונים.

בשלוש השנים האחרונות עלה שכר המינימום בישראל ארבע פעמים, כאשר הפעם האחרונה הייתה בתחילת דצמבר 2017, שאז עלה שכר המינימום מ-5,000 ₪ לחודש ל-5,300 ₪.

במקביל לתוספות השכר במשק, נשמעו כבר בשנת 2013 קולות שקראו לקצר את שבוע העבודה, 4-6 סופי שבוע ארוכים בשנה, אך תכנית סוף שבוע ארוך ירדה מהפרק לפני מספר חודשים.

למרות הוויתור על התכנית לעיל, נחתם לפני כשנה הסכם קיבוצי כללי בין יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, שרגא ברוש, לבין יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, הקורא לצמצום שעות העבודה השבועיות.

הסכם זה אומץ על ידי שר האוצר, משה כחלון, לפני כחודשיים והיווה את המצע להליך קיצור שבוע העבודה, שנחתם ביום 18.03.18, על ידי שר העבודה והרווחה, חיים כץ וטרם פורסם לציבור.

כץ חתם על צו ההרחבה הקובע בכלל המשק קיצור של שבוע העבודה ל-42 שעות, במקום 43 שעות והשינויים המדוברים בצו ההרחבה יכנסו לתוקף בתאריך 01.04.18.

הלכה למעשה, החל מהאחד באפריל 2018 המעסיק של כל אחת ואחד מאיתנו יבחר את היום שבו יעבדו העובדים שעה אחת פחות.

יו"ר ההסתדרות מסר: "ההתעקשות שלי ושל ההסתדרות על צעדים מקדמי שוויון מביאה לתוצאות. המהלך מקדם את האיזון הראוי בין עבודה לפנאי וזהו צעד חשוב ראשון בדרך ליעד - להביא לכך ששבוע העבודה בישראל יעמוד על 40 שעות בלבד".

המטרה היא להתקרב אל היעד של 40 שעות שבועיות ככל הניתן בצעדים קטנים ובטוחים ולהשוות את שעות העבודה השבועיות אצלנו לאלו הנהוגות ביתר מדינות ה-OECD בעולם.

כאמור, ברוב מדינות ה-OECD שעות העבודה השבועיות עומדות על 40. יתרה מכך, ישראל מפגרת בשיעור הפיריון אחרי אירופה וארה"ב ב-25%. אין עוררין על כך שכדי לשפר את פיריון העבודה בארץ יש לבצע הטמעה של ציוד טכנולוגי והכשרת כוח אדם טכנולוגי.

עם זאת, גורמים באוצר טוענים שהסיבה לשיעור הפריון הנמוך נעוצה, בין היתר, בעובדה שבישראל עובדים יותר שעות, מה שגורם לירידה בתפוקת העובדים.

אמנם המשק יאלץ לספוג הפחתה של שעות העבודה בעקבות צו ההרחבה, אך התמורה לכך, שתבוא לידי ביטוי ברווחת העובדים, כנראה תשתלם בטווח הארוך.

על פניו נראה כי מדובר במהלך שמיטיב עם העובדים, אך כאשר בוחנים לעומק את המשמעויות של הצו, עולים נתונים שיש בהם כדי לצנן את ההתלהבות, לפחות בקרב נתח מסוים ממעגל העובדים בישראל ועל כך נרחיב בהמשך.

השלכותיו של הצו על עובדים ומעסיקים

עובדים בהיקף משרה מלאה

נכון להיום חישוב השעות למשרה מלאה נקבע על פי 43 שעות שבועיות, 186 שעות חודשיות, כאשר במגזר הציבורי עובדים 42.5 שעות שבועיות ובכל הנוגע למעמד המורים, לא יהיה שינוי משום שאלו בלאו הכי עובדים פחות שעות שבועיות מהמכסה המצוינת לגבי עובדים אחרים במשק.

משמעות הקיצור היא שכלל העובדים במשק במשרה מלאה שמרוויחים משכורת גלובלית יעבדו רק 42 שעות שבועיות, 182 שעות חודשיות ושכר המינימום יישאר כפי שהוא, 5,300 ₪ לחודש.

המשמעות היא 4 שעות פחות בכל חודש, סך הכל 48 שעות פחות בכל שנה ובמקביל תיכנס לתוקף הגדלה של מכסת השעות הנוספות, מ-15 שעות ל-16.

המעסיק יוכל לקבוע את היום המקוצר בהתאם לצרכי החברה ואם הוא ידרוש מהעובד להשלים את השעה השבועית שקוצרה, יהיה עליו לשלם עליה 125% מהשכר של שעה רגילה.

עובדים שעתיים

המסקנות המתבקשות שעולות מהמהלך הן שגם שכר המינימום יעודכן ויחושב עתה לפי 5,300 ₪ חלקי 182, במקום חלקי 186.

כלומר, עובד שעתי בשכר מינימום ירוויח 63 אגורות יותר,  ₪ 29.12 במקום 28.49 ₪ לשעה. עם זאת, יש לשים לב כי בנשיאות הארגונים העסקיים טוענים שצו ההרחבה לא ישפיע על עובדים במשרה חלקית ו/או על חוק שכר המינימום, מה שאומר שעלייה זו לא צפויה להיכנס לתוקף בתחילת חודש הבא והדיון לגביה יעשה באופן פרטני.

זאת משום שעלייה שכזו בשכר המינימום ובמקביל לקיצור שעות העבודה השבועיות, עלולה לפגוע במעסיקים רבים במשק.

עובדי משמרות לילה

מי שיצא מופסד מכל המהלך יהיו העובדים במשמרות לילה, שכן כחלק מהמהלך תשונה גם שיטת החישוב למשמרות לילה. נכון להיום משמרת לילה מוגדרת החל מהשעה 22:00 ובעלי מפעלים יכולים להעסיק עובדים בשבע משמרות לילה כל שלושה שבועות למשך 7 שעות ולאחר מכן החל מהשעה השמינית יחושב השכר עבור כל שעה כשעות נוספות.

החל מתחילת חודש אפריל 2018 יוכלו המפעלים להעסיק עובדים בשבע משמרות לילה כל שבועיים וכמו כן משמרת לילה תוארך מ-7 שעות ל-12 שעות, מה שיפגע באופן דרסטי בתשלום על שעות נוספות לעובדים בלילה.

המסקנות הלא ממש משמחות של הצו

לסיכומו של עניין, הרפורמה המדוברת אולי תיטיב עם חלק מהעובדים במשק, אך עולה מעל לכל ספק כי מי שיישאו בנטל השינוי יהיו המעסיקים שיידרשו לשלם שכר זהה ולקבל פחות שעות עבודה ויחד עמם גם אלו העובדים במשמרות לילה, אנשים שבכל מקרה נאלצים לעבוד קשה יותר מעובדים אחרים במשק הישראלי.

נשאלת השאלה האם קיצור שבוע העבודה הוא בשורה או צרה ומדוע עד שסוף כל סוף מוציאים לפועל מהלך שאמור לשפר את תנאי העסקתם של העובדים בישראל, אותו מהלך בא על חשבון חלקנו.

דן תורן כתב "כי העולם שבחוץ הוא לא רק חבר, רע לאחד זה טוב לאחר" והמשפט הזה רלוונטי במיוחד בהקשר לצו ההרחבה או אולי נכון יותר לומר - לצו ההחרבה?