האם העובדת פוטרה או התפטרה?

נסיבות הפסקת יחסי עובד מעביד הן המכתיבות את זכויותיו של העובד וחובותיו של המעסיק, לפחות בכל הנוגע לזכויות הסוציאליות והחוקיות הנגזרות מעצם הפסקת העבודה.

במקרה שלפנינו, יילנה מוריסוב הועסקה כמנהלת חשבונות שכירה בהיקף משרה משתנה על ידי חברת סוראיה יועצים בע"מ, במשך למעלה מ-5 שנים. גב' מוריסוב הגישה תביעה זאת בדרישה לתשלום מלוא זכויותיה, ובטענה כי פוטרה מעבודתה.

המעסיק טען כי היא התפטרה מרצונה החופשי וסרב לתת לה מכתב פיטורים ולשלם את זכויותיה, ומכאן התביעה שלפנינו.

בית הדין לעבודה בחן את נסיבות הפסקת עבודתה והכריע בפסק דין מעניין המובא כאן בשלמותו.

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 3191-02-11 11 נובמבר 2014

לפני:

• כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי – אב"ד
• נציג  ציבור עובדים מר אודי חן
• נציג ציבור מעסיקים מר יוסי שוסטק

התובעת: מורסוב יילנה ע"י ב"כ עו"ד שלמה ברוך

הנתבעת: סוראיה יועצים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ענת מלינבויס-ירדן
       
חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963: סע' 1

פסק דין

התובעת (להלן גם: "העובדת"), הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") כמנהלת חשבונות תקופה של 64 חודשים ועד ליום 5.10.10 (כולל תקופת הודעה מוקדמת).

במשך 24 החודשים הראשונים לתקופת העסקה, עבדה התובעת בהיקף של 80% משרה. משכורת חודשית קובעת להעסקתה בהיקף של 100% משרה (40 חודשים אחרונים לתקופת העבודה) עמדה על סך 5,800 ₪.

התובעת עותרת לחיוב המעביד בתשלום: "פיצויי פיטורים"; "גמול שעות נוספות"; "בונוס" ו"פיצויי הלנה".

"פיצויי פיטורים":

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, כיצד הסתיימה עבודתה של התובעת? האם בנסיבות של פיטורים או התפטרות?

לגרסת התובעת, בחודש יוני 2010 לערך, הוטל עליה ע"י מנכ"ל הנתבעת, מר אמיר סוראיה (להלן: "סוראיה") לטפל במספר חברות ציבוריות, מטלה שהצריכה ממנה שעות עבודה רבות יותר, והטילה עליה מעמסה כבדה.

ביום 5.9.10 יזמה התובעת שיחה עם סוראיה ובה שיתפה אותו במעמסה הרבה הכרוכה באותה עבודה נוספת, וביקשה ממנו להסיר ממנה את האחריות לטיפול באותן חברות ולחזור למתכונת עבודתה הקודמת בשעות עבודה מופחתות.

סוראיה הציע בתמורה להמשך הטיפול בחברות הציבוריות, להוריד מאחריותה את הטיפול במספר חברות אחרות. ואולם לדברי התובעת היקף העבודה הכרוך בטיפול באותן חברות, הוא קטן בהרבה.

לאור התנגדותה, השיב סוראיה "אם לא מתאים לך את יכולה לחפש לך עבודה אחרת". התובעת לדבריה ביקשה להבהיר האם משמעות הדבר כי סוראיה מפטר אותה וסוראיה השיב: "כן אני מפטר אותך, אם לא מתאים לך תחפשי משהו אחר.

אני לא מתכוון להעביר את התיקים האלה למישהו אחר" והוסיף: "עכשיו אני רושם במחברת הממוחשבת שאת מפסיקה לעבוד בתאריך 5.10.10".

במעמד השיחה ביקשה התובעת מכתב פיטורים, וקיבלה הבטחה מסוראיה כי תקבל מכתב פיטורים בהמשך.

לאחר כיומיים נכנסה התובעת, כך על פי הצהרתה, למשרדו של סוראיה על מנת לקבל מכתב פיטורים, אך להפתעתה השיב לה סוראיה כי "קחי את הרגליים ועופי מכאן", וכן "התפטרת מרצונך החופשי ולא מגיע לך מכתב פיטורים" (סע' 1-6 לתצהיר התובעת, ר' גם עדותה בבית הדין: עמ' 3 ש' 10-17, עמ' 4 ש' 1-26).

גם לגרסתו של סוראיה, התובעת היא שיזמה את השיחה של יום 5.9.10, שבה הודיעה לו כי היא איננה מעוניינת להמשיך ולעבוד באותה מתכונת עבודה וכי היא מעוניינת לצמצם את היקף משרתה.

כמו כן הודיעה לו התובעת כי היא מסרבת להמשיך ולטפל באותן חברות ציבוריות שהעביר לטיפולה.

הוא מצידו, לא הסכים לדרישותיה של התובעת, והיה נכון להציע לתובעת להפסיק את הטיפול בלקוחות אחרים, קטנים יותר, אך התובעת עמדה על דרישותיה; ובנסיבות אלה הודיעה לו כי לא תמשיך בעבודתה אצל המעביד ובכוונתה לחפש לעצמה מקום עבודה אחר.

לטענתו של סוראיה, בתום השיחה הוא ערך פרוטוקול של עיקרי הדברים, אך ביום 13.9.14, שעה שביקש למסור לתובעת העתק, סירבה התובעת לחתום עליו (סע' 3-8 לתצהיר סוראיה, ר' גם עדותו בבית הדין: עמ' 8 ש' 19-21, עמ' 9 ש' 1-5, עמ' 10 ש' 3-19, 23-29).

המסגרת הנורמטיבית והכרעה:

בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק.

היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג –1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר".

ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם).

לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ר' דב"ע נו/269-3 לעיל).

הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ'דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11).

נציין, כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. המנוח לא הגיש מכתב התפטרות. המעביד לא נתן בידי המנוח מכתב פיטורים.

במצב דברים זה עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי.

עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום.

לפיכך יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא",חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41).

אין חולק כי התובעת היא זו שיזמה את השיחה שנערכה ביום 5.9.10, שיחה שבמהלכה ביקשה להסיר ממנה את הטיפול באותן חברות ציבוריות ולצמצם את היקף עבודה.

בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות בקשר לכך, כאשר אנו מקבלים את גרסתה של התובעת, כי היה לה יסוד להניח שאכן פוטרה ע"י סוראיה באותה שיחה.

המעביד מצידו לא הוכיח כי אותו מכתב "סיכום שיחה" אותו מכנה סוראיה "פרוטוקול" (נספח א לתצהירו), אכן משקף את חילופי הדברים בין הצדדים, כפי שאירעו בפועל. מה גם שלא פעל למסירתו לתובעת "בזמן אמת" ומיד בתום השיחה,

אלא רק לאחר כשבוע ימים, או אז התובעת סירבה לחתום עליו. אם היה עושה כן, הדבר היה עשוי לסייע ולתמוך בגרסתו, כי אכן התובעת היא זו שביקשה להתפטר ממקום העבודה.

אנו מתחזקים בדעתנו זו גם בהתחשב בכך שלא מולאו ע"י המעביד הוראות החוק באשר למסירת "הודעה לעובד בדבר סיום יחסי עבודה".

לפיכך, אנו מוצאים כי יש לראות את הנסיבות דנן כפיטורים, הגם שהנסיבות מצביעות על כך שהתובעת השלימה עם פיטוריה ולא ביקשה להשיג עליהם או לדחותם למועד אחר.

אשר על כן, זכאית התובעת "לפיצויי פיטורים" בסך כולל של 28,613 ש"ח (40/12 * 5,800 + 24/12 * 5,800*80%).

עם זאת, איננו פוסקים לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת בשל המחלוקת הממשית בדבר עצם הזכאות.

"גמול שעות נוספות":

אין חולק כי התובעת זכתה ל"גמול שעות נוספות גלובאלי" בסך 1,200 ₪.

התובעת צידה לא הוכיחה כי אותה עבודה נוספת שנדרשה לבצע החל מחודש יוני 2010 אכן הצריכה ממנה שעות עבודה רבות יותר, ובעיקר, לא הוכיחה התחייבות של המעביד לפצותה בגין כך, מעבר לגמול הגלובאלי שכבר קיבלה.

לא שוכנענו כי התובעת ביצעה "עבודה נוספת" מעבר לשעות אותן מכסה הגמול הנוסף שקיבלה, וממילא אין זה צודק להשית חיוב בגין עבודה שלא בוצעה בפועל.

"בונוס":

גם התביעה לתשלום "בונוס" בסך 2,000 ₪ נדחית, בהעדר הוכחה כי ניתנה איזושהי התחייבות מצד המעביד לשלם בונוס מדי רבעון, בעוד שהמעביד מצידו טוען כי בונוס ניתן, עפ"י שיקול דעתו המלא של המעביד.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. המעביד ישלם לתובעת סך של 28,613 ₪ כ"פיצויי פיטורים", בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (5.2.11) ועד התשלום בפועל.

בנוסף יישא המעביד בהוצאות ההליך הנוכחי (חלקיות בלבד בהתחשב בכך שהתובעת זכתה רק בחלק מתביעתה), וישלם לתובעת סך של 2,500 ₪ נוספים בצרוף מע"מ, כהוצאות שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ה, (11 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר א. חן     ד"ר יצחק לובוצקי, שופט     נ.מ. מר י. שוסטק