הגבלת עישון במקום העבודה - מה קובע החוק?

הסוגיה של עישון במקומות ציבוריים מעוררת לא פעם מחלוקות בין קהל המעשנים אשר עומד על זכותו לעשן, לבין קהל הלא מעשנים אשר סובל מהעישון הפסיבי.

מטבע הדברים, מחלוקות אלו גולשות גם למקומות העבודה ובמיוחד במקומות בהם נהוגה שיטת האופן ספייס.

גם המחוקק היה ער לכך, ועל כן הוא קבע במפורש כי אסור לעשן במקומות העבודה, למעט בתוך חדר נפרד שהוקצה במיוחד למטרת עישון ואף זאת בכפוף לדרישות החוק.

הגבלת העישון במקומות העבודה עומדת בצד זכות העובד לקבלת הפסקה במהלך עבודתו, אותה הוא רשאי לנצל למטרותיו האישיות, לרבות לצורך עישון.

הגבלת העישון במקומות העבודה מעוגנת במסגרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג–1983 אשר אוסר לעשן במקום ציבורי.

במסגרת סעיף 15 לתוספת לחוק, בה מפורטים המקומות הנחשבים כמקום ציבורי, נכללים גם מקומות עבודה וזאת כמפורט להלן:
 
"מקום עבודה, למעט חדר נפרד לחלוטין שהוקצה לעישון בידי הנהלת המקום, לאחר התייעצות עם העובדים, אם הוקצה, שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבנין, ואין עובדים בו או נמצאים בו אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים".

כלומר, על פי החוק אסור לעשן במקום העבודה למעט בתוך חדר נפרד שהוקצה במיוחד למטרת העישון, במידה והמעסיק החליט שהוא מעוניין להקצות מקום כזה. הדבר נתון לשיקול דעתו של המעסיק, ואין הוא חייב להקצות מקום כזה במידה והוא איננו מעוניין בכך.

במסגרת הליך ת.א. 39435-07 קסם מילניום בע"מ נ' מיקדן ספנות בע"מ, קבע בית משפט השלום בת"א כי סעיף 15 לתוספת לחוק קובע 5 תנאים מצטברים, אשר בהתקיימם יותר העישון במקום העבודה:

• העישון מותר בחדר או אולם.
• העישון הותר במפורש על ידי אחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים.
• באזור העישון אין עובדים או אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים.
• קיימים באזור העישון סידורי אוורור תקינים.
• העישון באזור העישון אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין.

כלומר החדר צריך להיות ממוקם ומאוורר באופן שאיננו מהווה מטרד לאנשים שאינם מעשנים, לרבות בכל חלקי הבניין בו הוא נמצא, ובוודאי שאין להציב בו אנשים שאינם מעשנים.

מכאן גם נובע כי חדר העישון איננו יכול להיות מוקצה במקום שהעובדים נדרשים לעבור בו. זאת בין אם המדובר בתוך מקום העבודה, כגון בחדר שמוביל לשירותים או למטבח שלו, פינה מסויימת בתוך מסדרון מקום העבודה, ובין מחוץ למקום העבודה כגון חדרי מדרגות, מסדרונות ברחבי הבניין, המבואה לבניין, מעליות וכד'. 

במסגרת פסק הדין בהליך קסם מילניום בע"מ הנזכר לעיל, קבע בית המשפט במפורש כי חדרי מדרגות אינם יכולים לשמש כמקום מוקצה לעישון. זאת בין היתר מאחר שחדרי מדרגות אינם משמשים כחדר או אולם, כנדרש על פי החוק:

"אף שהחוק למניעת העישון אינו מגדיר מהו "חדר" או "אולם", איני יכול לקבל את טענת הנתבעות ש"חדר" יכול להיות גם חדר מדרגות. פרשנות זו אינה עומדת בקנה אחד עם תכלית החוק למניעת העישון, שבבסיסה הגנה על ציבור הלא מעשנים מפני נזקי העישון. תכלית זו אינה נשמרת במקום בו חדר מדרגות ראשי של בניין, המשמש את כלל הציבור, הופך ל"אזור עישון" וחושף את העולים והיורדים במדרגות למטרד העישון ולנזקי העישון הפסיבי".

בנוסף, חדרי מדרגות לא יכולים לשמש כמקום המוקצה לעישון, מאחר ונמצאים או עוברים בו גם אנשים שאינם מעשנים:

"תנאי זה הוא עיקר תכלית החוק - מניעת החשיפה לעשן הסיגריות מאנשים שאינם מעשנים. די בכך, שבאזור העישון הנבחר נמצאים עובדים או אנשים, שחלק מהם אינם מעשנים כדי לקבוע שהאזור אינו יכול להיות "אזור עישון"".

כמו כן נדרשת הסכמת כל העובדים במקום העבודה להקצאת חדר העישון ואין די בהסכמת רוב העובדים לכך. כלומר, מספיק שיש עובד אחד בלבד שהדבר מטריד אותו, כדי שלא יותר להקצות מקום כזה.

סעיף 1 לחוק אוסר באופן כללי על העישון במקומות ציבוריים לרבות במקום העבודה. אולם האחריות על הגבלת העישון על פי החוק מוטלת על המעסיק, כאמור בסעיף 2א לחוק.

בהתאם לסעיף זה, המעסיק חייב לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע את העישון במקום העבודה שהוא אחראי עליו. בין היתר, עליו לדרוש ממי שמעשן בניגוד לחוק להפסיק לעשן, ואף להתלונן עליו במידת הנדרש, בפני המפקח, דהיינו שוטר או נציג הרשות המקומית.

כמו כן, בהתאם לסעיף 2 לחוק, על המעסיק להציב שלטים במקום העבודה המדגישים כי העישון אסור. על פי סעיף 2ב לחוק, אסור לו גם להציב מאפרות במקום העבודה, על מנת שלא לעורר את הרושם המוטעה שלגיטימי לעשן שם.

כל מי שמעשן במקום העבודה בניגוד לסעיף 1 לחוק, לרבות עובד, ומעסיק שהציב מאפרות בניגוד לסעיף 2ב – צפוי לקנס בסכום האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין. נכון לדצמבר 2015, המדובר בסך של 14,400 ₪.

מעסיק שלא הציב שלטים כנדרש בסעיף 2 לחוק, או הפר את חובותיו למנוע את העישון במקום העבודה כאמור בסעיף 2א לחוק, צפוי לקנס בסכום האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. נכון לחודש דצמבר 2015, המדובר בסך של 75,300 ₪.

סיכום בנושא מניעת עישון בעבודה...

עובד שחש מוטרד מעישון של אדם אחר בניגוד לחוק במקום עבודתו, לרבות במידה והמדובר, זכאי לפנות אליו ולדרוש ממנו לחדול לעשן.

במידה ואותו אדם איננו נענה לדרישה זו, העובד זכאי להתלונן עליו בפני מעסיקו, ועל המעסיק מוטלת החובה לנקוט בכל דרך מקובלת כדי להפסיק את העישון של אותו אדם במקום.

במידה ואותו אדם איננו נענה גם לדרישת המעסיק, על המעסיק להתלונן עליו בפני שוטר או נציג הרשות המקומית שהוסמך לעניין זה.

במידה והמעסיק מפר חובה זו, העובד רשאי להגיש כנגדו תביעה בעניין זה ו/או להתלונן עליו בפני הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות והרשות המקומית.

במידה והעובד יפוטר חלילה עקב כך, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וזאת כפי שנקבע במסגרת הליך ע"ב 6817/04 קומלוש נ' א.א. גדסי תבניות בע"מ.

שאלות? לחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לזכויות עובדים!