עולם החיסכון הפנסיוני בישראל עבר בשנים האחרונות רפורמות ושינויים גדולים: מעולם מוסדי, שבו העובד הוא בורג קטן ומוגן במכונה משומנת שקובעת עבורו את חוקי המשחק ודואגת לו לפנסיה גדולה ונוחה, לעולם פתוח ועתיר-סיכונים, שבו העובד הוא בעל הבית של החיסכון הפנסיוני שלו, האחריות מוטלת על כתפיו והוא בוחר את המסלול שבו הוא חוסך, שממילא יניב לו פנסיה קטנה למדי שגם היא אינה מובטחת.
למעשה, החיסכון הפנסיוני הפך כיום למוצר צריכה לכל דבר, שהעובד יכול לבחור בו וצריך לנהל אותו לעצמו כמו כל מוצר אחר.
למרות זאת, חלק ניכר מהעובדים עדיין אינם מתייחסים אליו כך, אינם מנסים לבחור לעצמם את האופציה המשתלמת ביותר ומאפשרים לאנשים אחרים – המנהלים במקום העבודה שלהם, הסוכנים וקרנות הפנסיה – לנהל אותו במקומם.
סקר של המועצה לצרכנות מצא ש-54% מהחוסכים אינם יודעים להעריך את גובה הקצבה החודשית שיקבלו בזמן שיפרשו לפנסיה. 70% מהחוסכים אינם יודעים אם החיסכון הפנסיוני שלהם כולל ביטוח במקרה שימותו לפני פרישתם. 86% אינם יודעים באיזו השקעה מושקעת הפנסיה שלהם – מניות או אג"ח, ובאלו חברות וגופים.
גרוע מזה: 67.4% מהמבוטחים אמרו שהמעסיק שלהם בחר עבורם את תוכנית החיסכון הפנסיוני, ורק 32.4%, בחרו את תוכנית החיסכון, חלקם עצמאים. 61% מהחוסכים לא קיבלו ייעוץ פנסיוני כלשהו, אף שמקומות העבודה מחויבים לאפשר לעובדים להיפגש עם יועץ פנסיוני.
החופש לבחור תוכנית חיסכון פנסיוני כולל גם את האפשרות להעביר את החסכונות בין קרנות הפנסיה השונות. אבל מרבית העובדים אינם מנצלים את האופציה הזאת, בין אם מתוך פאסיביות ומחסור בידע ובין אם בגלל שהם כלל אינם מודעים לקיומה.
חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, שנחקק בשנת 2005, קובע כי כל עובד יכול להחליט באיזו גוף ינוהלו חסכונות הפנסיה שלו, לבחור קרן פנסיה ולהעביר את חסכונותיו מקרן פנסיה אחת לאחרת.
החוק קובע כי העברת הכספים מקרן לקרן אינה כרוכה בתשלום, "קנס" או מס כלשהו. החוק מחייב את הקרנות להעביר את כספי הפנסיה של העובד תוך 20 יום מהרגע שביקש זאת.
במילים אחרות: כל עובד שנכנס לשוק העבודה, וכל עצמאי שמחליט לחסוך לפנסיה, יכול לבחור לעצמו קופת גמל, ביטוח מנהלים או קרן פנסיה. כל עובד או חוסך שמפקיד כספים מדי חודש באחת מקרנות הפנסיה החדשות ורוצה לעבור לקרן פנסיה אחרת יכול לעשות זאת במייל או בשיחת טלפון לקרן הפנסיה, לסוכן ביטוח או למעסיק – וחסכונותיו יעברו לקרן שבחר בה תוך 20 יום.
יש שני יוצאים מהכלל שבהם לא ניתן להעביר כספי חסכונות: החוסך אינו יכול להעביר את הכסף מקרן פנסיה לקופת גמל או ביטוח מנהלים לקרן פנסיה – אלא רק להיפך. בנוסף, עובד החוסך בקרנות הפנסיה הוותיקות אינו יכול להעביר את כספו לקרן אחרת.
"קרנות הפנסיה מקשות על העובדים לעבור"
"כעיקרון, להעביר כסף מקרן פנסיה אחת לאחרת אמור להיות תהליך קל ופשוט: פותחים חיסכון בקרן אחרת ומניידים את הכספים. למרות שחברות הביטוח שמחזיקות בבעלותן את קרנות הפנסיה נוטות להקשות אותו ככל האפשר", אומר סוכן הביטוח אייל עד לפורטל זכויות עובדים.
לדברי עד: "חברות הביטוח אינן רוצות לוותר על החסכונות. זה ברור ומובן: מבחינתן זה הפסד של כסף שנמצא בקופתן, בדיוק כמו החלטה של לקוח בבנק לעבור לבנק אחר.
ואולם, החוק אינו מאפשר להן לסרב לבקשה לעבור או להטיל 'קנס' למי שעובר קרן או לקצץ בחסכונותיו, כפי שנעשה לעתים בעבר. לכן החברות מנסות להקשות בדרכים שהחוק מאפשר להן.
העובד צריך למלא טפסים רבים, וכל מה שאינו ממולא בדיוק לפי הנהלים, חוזר אליו כדי לעכב את תהליך ההעברה.
סוכן הביטוח נדרש למלא 'טופס הנמקה' שבו הוא צריך לפרט את הסיבה שבגללה העובד מחליט לעבור.
הנימוק יכול להיות גם שרירותי, בנוסח 'כי הבניין שבו שוכנת קרן הפנסיה שלכם מכוער בעיני' או 'כי בא לי לעבור'.
אבל רוב העובדים מנמקים ומפרטים את הסיבה, וזה פותח פתח לדיונים ארוכים שבהם מנסים לשכנע אותם שלא לעבור. חברות מנסות גם לתמרץ את העובדים לעבור אליהן ולתמרץ עובדים שעומדים לעזוב להישאר אצלן.
התמריץ העיקרי הוא דמי הניהול, שבהם יש גמישות מסוימת שמאפשרת לחברה לבוא לקראת העובד.
נציגי החברה מתקשרים לעובד שעומד לעזוב ומציעים לו לצמצם את דמי הניהול. מעבר מקרן לקרן, או האיום במעבר כזה, הם הזדמנות טובה לעובד ולחוסך העצמאי לצמצם את דמי הניהול שהוא משלם.
מי שבאמת עשויים להתקשות להחליף קרן פנסיה הם עובדים חולים.
החוק מאפשר לקרנות הפנסיה לבקש מהחוסכים לחתום על הצהרת בריאות ולקבל חוסכים עם מחלות שונות לחיסכון פנסיוני מוגבל שאינו כולל קצבת שארים, קצבת אלמנות וביטוח אובדן כושר הכנסה אלא חיסכון פנסיוני בלבד ובאחוז החיסכון המינימאלי.
כשעובד עובר מקרן לקרן, הוא נדרש לחתום על הצהרת בריאות וחברות נוטות שלא לקבל עובדים שמבקשים לעבור ובזמן שעבר מאז שהחלו לחסוך בקרן הקודמת חלה הרעה משמעותית במצבם הבריאותי.
רוב העובדים חוסכים לפנסיה צוברת בקרנות החדשות
קיימים בישראל חמישה סוגים של חיסכון פנסיוני: פנסיה תקציבית, ביטוח מנהלים, קופת גמל, פנסיה צוברת בקרנות הפנסיה הוותיקות ופנסיה צוברת בקרנות הפנסיה החדשות.
הפנסיה התקציבית הינה, למעשה, משכורת שהעובד מקבל מצאתו לגמלאות ועד סוף חייו מהתקציב השנתי של הגוף שבו עבד. בעבר היא ניתנה לכל העובדים בשירות המדינה, אך כיום היא ניתנת רק לחלק מהעובדים, המבוגרים יותר, בעיקר בכוחות הביטחון, חברת החשמל ומקורות.
גם עובדים שפורשים לפנסיה מוקדמת מקבלים, למעשה, פנסיה תקציבית מיום פרישתם ממקום העבודה ועד הגיעם לגיל פרישה. כיום יש קרוב ל-200 אלף עובדים שיהיו זכאים לפנסיה תקציבית, ומספרם הולך וקטן כיוון שרובם מבוגרים למדי.
ביטוח מנהלים היא פוליסת ביטוח לעובד, שכוללת, בין השאר, הבטחת הכנסה לשנים שאחרי הפרישה. ביטוחי המנהלים אפשרו למנהלים בעבר לבחור ב"מסלול קצבה" – מסלול שבו הובטחה לעובד קצבה בסכום קבוע וידוע מראש, בדומה לפנסיה התקציבית. מאז 2013 האופציה הזאת אינה קיימת יותר לעובדים מתחת לגיל 60.
עובדים שחוסכים כיום בביטוח מנהלים מפרישים כסף שמצטבר לסכום מסוים, ועם צאתם לפנסיה הם מקבלים את הסכום שחסכו כהכנסה חד-פעמית ועושים בו כראות עיניהם. ככלל, ביטוח המנהלים מבטיח תשואה טובה רק למי שמפקיד בו סכומים גבוהים למדי של כסף, ולכן מתאים בעיקר לעובדים עם הכנסות גבוהות.
קופת גמל (או, בשמה הרשמי, "קופת גמל לתגמולים") היא תכנית חיסכון שבה החוסך מפקיד כספים ויכול למשוך אותם בהמשך.
החוסך יכול לבחור מתי למשוך את הכסף ואם לנצל אותו כסכום חד פעמי או לפרוש אותו למשך כל חייו כקצבה. יש עובדים, מנהלים ובעיקר עצמאים שבוחרים להשתמש בקופת גמל לתגמולים כחיסכון פנסיוני – רובם בעלי הכנסות גבוהות יחסית.
הפנסיה הצוברת היא קרן שמקבלת מהעמית (העובד החוסך) השקעה קבועה של אחוז מסוים משכרו מתחילת עבודתו ועד גיל הפרישה, ואחרי פרישתו מספקת לו קצבה קבועה.
קצבת הפנסיה הצוברת מחושבת לפי נוסחה המכונה "נוסחה אקטוארית" שמעריכה את תוחלת החיים של העובד.
קראו: איפה מרוויחים יותר, בקרן פנסיה או ביטוח מנהלים?
לדוגמא: אם תוחלת החיים הממוצעת של גבר ישראלי שאינו מעשן במצב בריאותי מסוים היא 82 שנה, וגיל הפרישה הוא 67 שנה, קרן הפנסיה תחלק את הכסף שצברה עבור העובד ל-180 (מספר החודשים ב-15 שנה) וזה יהיה סכום הקצבה שהעובד יקבל עם פרישתו.
בנוסף לחיסכון לקצבת הפנסיה, מפקידות קרנות הפנסיה לרוב העמיתים כספים גם לביטוח חיים ולקצבת שארים ואלמנות (כסף שמשפחת העמית מקבלת במקרה שהוא נפטר לפני צאתו לפנסיה) ולביטוח אובדן כושר הכנסה (קצבה קבועה שהוא אמור לקבל אם אינו יכול לעבוד עוד במקצוע שעסק בו עקב מחלה, תאונה או אסון כלשהו).
רובם הגדול של העובדים הישראלים, וגם לא מעט מהעצמאים, חוסכים לפנסיה צוברת.
קרנות הפנסיה (הצוברת) מתחלקות לשני סוגים: הוותיקות ("מבטחים הוותיקה", "מקפת הוותיקה") – קרנות שהיו שייכות בעבר להסתדרות והולאמו על ידי המדינה בשנת 2003, ומנוהלות כיום על ידי המדינה.
החוסכים בקרנות הוותיקות הם עובדים שחוסכים בהן ברציפות מאז שנת 1995, והם ימשיכו לחסוך בהן עד צאתם לפנסיה. תנאי החיסכון של הקרנות הללו נקבעו בהסכמים בין הנהלות וועדי עובדים והם טובים יחסית.
קרנות הפנסיה החדשות ("מבטחים החדשה", "מקפת החדשה", וכו') קיימות מאז 1995. בעבר היו שייכות להסתדרות גם הן, אבל במסגרת הרפורמה בפנסיה ב-2003 הן הופרטו ונמכרו לחברות הביטוח.
כיום רוב העובדים במשק הם עמיתי הקרנות החדשות, כולל מאות אלפי עובדים שבעבר לא היה להם חיסכון פנסיוני כלשהו אך מאז 2008 הם מקבלים פנסיה במסגרת צו פנסיה חובה.
צו פנסיה חובה מחייב כל עובד להעביר לפחות 6% משכרו לקרן הפנסיה (לדוגמא: אם העובד משתכר 10,000 שקל לחודש ברוטו, 600 שקל יעברו לקרן הפנסיה על חשבון שכר הנטו שלו).
המעסיק מעביר לקרן 11% נוספים משכרו (אם העובד משתכר 10,000 שקל לחודש – המעסיק יפריש לקרן 1,100 שקלים נוספים שאינם יורדים משכר של העובד). הפרשת העובד מועברת כולה לחיסכון הפנסיוני שלו. המעסיק מעביר כמחצית מהכסף לחיסכון הפנסיוני וכמחצית ממנה לקרן שממנה הוא משלם לעובד פיצויי פיטורים.
הקרנות החדשות מחוייבות להפקיד 30% מחסכונות העובד באיגרות חוב של המדינה, שעליהן מובטחת לו ריבית של 4.86% והצמדה למדד. שאר חסכונותיו תלויים במצב הבורסה ובגובה הריבית במשק. הקרנות יכולות לגבות מהעובד דמי ניהול של עד 6% מהכסף שהוא מפקיד ועד 0.5% לשנה מהריבית עליהם.
גובה דמי הניהול, הפרשת העובד והפרשת המעסיק – גורמים שמשפיעים, במידה רבה, על גובה הפנסיה העתידית של העובד - תלויים לגמרי בכוח המיקוח של העובד מול קרן הפנסיה.
ועדי עובדים של חברות גדולות ומנהלי כספים של חברות רווחיות עם עובדים שמשתכרים היטב משיגים לעובדים שלהם חיסכון פנסיוני קבוצתי עם תנאים משופרים, דמי ניהול נמוכים והפרשת מעסיק גבוהה.
עובדים אחרים צריכים להתמקח על התנאים בעצמם מול קרן הפנסיה והדרך הטובה ביותר לעשות זאת עשויה להיות לעבור מקרן לקרן, ממש כפי שלקוחות משיגים חבילות זולות ונוחות יותר כשהם מעבירים את מנוי הטלוויזיה שלהם מ"הוט" ל"יס" או את מנוי הטלפון מ"סלקום" ל"פלאפון" או להיפך.
סיבה נוספת לבדוק היטב את מצב קרן הפנסיה ולשקול לעבור מקרן לקרן היא העובדה שהקרנות השונות מפקידות את הכסף בבורסה, ונדרשים מידה רבה של מיומנות, וגם מזל, כדי להשיג תשואה גבוהה על הכסף בשוק ההון.
הקרנות שונות זו מזו בהצלחת ההשקעות שלהן ובתשואה הממוצעת שהן מצליחות להשיג לחוסכים, וכדאי לעמיתים, כלומר לעובדים, לעקוב אחרי ביצועי הקרנות ולשקול להעביר את הכסף לקרנות שמשיגות תשואות טובות יותר.
הפנסיה הפכה, איפוא למוצר לכל דבר, והעובד הפך ללקוח שכדאי לו להיות מודע לזכויותיו הצרכניות ולאינטרסים שלו.
אנחנו ממליצים לעובדים בכל לשון של המלצה: לימדו את החיסכון הפנסיוני שלכם. גלו מעורבות, חפשו מידע באינטרנט, שוחחו עם יועצים, אנשי מקצוע ואנשים ונסו להשיג לכם את החיסכון הפנסיוני הטוב ביותר – כדי לחיות ברווחה אחרי פרישתכם.
לקבלת סיוע בניוד קרן פנסיה לחברה אחרת חייג/י: 072-336-0519
