המעסיק טעה בתשלום השכר ודורש ממך החזר?

מטבע הדברים גם למעסיק יכולות לקרות טעויות בכל הקשור לחישוב השכר שמגיע לעובדיו.

דומה שלא פעם טעויות אלו נעשות לרעת העובד ובמקרה כזה קמה לעובד הזכות לדרוש מהמעסיק את המגיע לו, בהתאם להוראות שחלות לגבי אותם רכיבי שכר שלגביהם חלה הטעות לרבות הוראות התיישנות.

אולם לעיתים קורה שהמעסיק גם טועה לטובת העובד ומשלם שכר עודף, שאז עולה השאלה מה עושים במקרה שכזה והאם למעסיק יש זכות לדרוש ולקבל החזר מהעובד.

האם בדומה למקרה ההפוך גם המעסיק רשאי לדרוש החזר כספי מהעובד שהוא טעה לטובתו בכל הקשור לחישוב השכר שלו? האם הוא רשאי לנכות תשלומים אלו מתשלומי השכר השוטפים של העובד?

מה קובעים חוקי העבודה?

סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 מפרט את התשלומים אשר המעסיק זכאי לנכות משכר העובד. תשלומים אלו כוללים בין היתר ניכויי חובה או רשות על פי חוק, תשלומים שוטפים לקופות גמל ועוד, אולם הם אינם כוללים לכאורה החזרי תשלומים שהמעסיק שילם לעובד ביתר עקב טעות מצידו.

יחד עם זאת סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי במידה והעובד חדל לעבוד אצל המעסיק, אזי למרות האמור בסעיף 25 (א) לחוק, המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של העובד "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות" אולם, כוונת סעיף זה הנה לסכום קצוב, מוכח, ודאי ושאינו שנוי במחלוקת.
 
כלומר המעסיק איננו רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט על דעת עצמו מה חייב לו העובד ולנכות זאת משכרו של העובד. לפיכך, אם המעסיק סבור שנותרו לעובד חובות כלפיו, עליו להגיש תביעה כנגד העובד ולהוכיח את טענתו.

היה והמעסיק יגיש תביעה כאמור כנגד העובד יחולו עליה דיני ההשבה מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

כך נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה במסגרת הליך ע"ע 39/99 יהושע אסרף נ' מדינת ישראל. בתיק זה נדון מקרה של שוטר ששולמו לו תשלומי שכר ביתר, המגיעים לבעל דרגה הגבוהה מזו שהייתה לו בפועל.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי מי שקיבל דבר מה שלא על פי זכות שבדין חייב להשיב למזכה את ההשבה.

יחד עם זאת, סעיף 2 לחוק זה קובע כי בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1 כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה, או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת.

כאשר מדובר בתביעה של מעסיק להחזר תשלום ששולם על ידו בטעות לעובד, ברור שהדבר כרוך בדרך כלל בחסרון המעסיק. לפיכך, נותר לבדוק מהן אותן נסיבות אחרות שעושות את ההשבה לבלתי צודקת.

לשם כך יש לבדוק את מידת התרומה של כל אחד מהצדדים, המעסיק והעובד, לביצוע התשלום ששולם לעובד בטעות. כלומר, יש לבדוק עד כמה כל אחד מהצדדים היה מודע, בכח או בפועל, לתשלום ששולם בטעות.

לשם כך יש לבחון את השיקולים הבאים:

• מבחינת המעסיק - את משך התקופה שבה הוא התרשל ולא גילה את הטעות שלו.
• מבחינת העובד - את מידת תום לבו בקבלו את התשלום המוטעה וכן את מידת הסתמכותו על הסכום ששולם לו בטעות, כך שחיובו בהשבה עלולה לשנות מצבו לרעה.

כלומר במידה והעובד היה מודע לכך שהתשלום שולם לו בטעות ועם זאת הוא לא דיווח למעסיק שלו על כך, אזי המדובר בחוסר תום לב מצידו, אשר מחייבו להשיב למעסיק את הסכום ששולם לו בטעות.

לחילופין במידה והעובד לא היה מודע לכך שהתשלום שולם לו בטעות והוא הסתמך עליו בתום לב לצורך כלכול צעדיו הפיננסים וזאת באופן שהשבת הסכום עלולה לפגוע בו לרעה, כגון שהיא תעמיד את העובד ומשפחתו במצב כלכלי קשה או תפגע תחבל בהתחייבויות שנתן לצד שלישי, אזי ניתן יהיה לומר שלא יהיה זה צודק לחייבו בתשלום ההשבה.

עמדת בית הדין לעבודה - האם על העובד להחזיר כספים למעסיק?

במסגרת הליך בר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Hitam Abaker דן בית הדין הארצי במקרה שבו המעסיק העניק לעובדיו בטעות נקודות זיכוי מס הכנסה שלא הגיעו להם.

רשות המיסים קבעה כי העובדים לא היו זכאים לאותן נקודות זיכוי ועל דרשה מהמעסיק לשלם לה תשלום מס הכנסה בשיעור שווי נקודות הזיכוי שניתנו לעובדים בטעות.

המעסיק הגיש ערעור על טענת רשות המסים ובמקביל בחר להמשיך להעניק לעובדים את נקודות הזיכוי, כלומר לנכות מהם מס מופחת, גם לאחר שנודע לו על עמדת רשות המסים. לאחר שהעובדים סיימו לעבוד אצל המעסיק, הם תבעו אותו בגין זכויות סוציאליות שונות וזכו.

המעסיק טען שהוא זכאי לקזז מסכומי התביעה את שוויין הכספי של נקודות הזיכוי שהוא העניק לעובדים ושהוא צפוי להעביר בעתיד לרשות המסים.

בית הדין הארצי קבע כי החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו, אך ככלל מותר לעובד להניח כי מעסיקו נוהג על פי חוק ומנכה משכרו את כל המיסים שמוטל על העובד לשלם.

יחד עם זאת במקרה שמעסיק טעה בניכוי במקור, השאלה מתי יוכל מעסיק שטעה בניכוי המס לחזור אל העובד צריכה להיבחן בכל מקרה בנסיבותיו.

כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר נטו או על ברוטו וכן יש לבחון את התנהגות הצדדים. בין היתר יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בתיק אסרף שנזכר לעיל.

בית הדין קבע כי בנסיבות בהן המעסיק ידע על הטעות ולא ידע את העובדים, ואף המשיך לשלם להם את שכרם באותו שיעור כאילו לא אירע דבר, הוא גרם להם להמשיך ולהסתמך על הכנסתם נטו.

לפיכך יש לתת לאינטרס ההסתמכות של העובדים משקל גבוה יותר, ולדחות את טענת המעסיק לקיומה של זכות להשבת סכומי מס ההכנסה אותם הוא עלול להידרש לשלם בעתיד לרשות המסים.

במסגרת הליך בר"ע 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Desta Onon Adhanom דן בית הדין הארצי לעבודה בטענה זהה של אותו המעסיק מהתיק הקודם כלפי עובד אחר שלו.

בית הדין קבע כי אין לחייב את העובד לשלם למעסיק את סכום ההשבה, בהסתמך על הנסיבות הבאות:

• העובד לא תרם מאום לטעות של המעסיק, כך שהטעות רובצת על המעסיק בלבד.
• העובד התנהג בעניין זה בתום לב.
• העובד השתכר שכר מינימום והיה רשאי להסתמך על השכר ששולם לו כשכר שמגיע לו בדין ושעל פיו הוא רשאי לכלכל את מחייתו. אולם, העובד שינה מצבו לרעה שכן נמנעה ממנו האפשרות לפעול להגדלת שכרו. לא מן הנמנע כי לו היה משולם לו שכר נמוך יותר מזה ששולם לו בפועל, מאחר שהיה מנוכה לו יותר מס, יכול היה העובד לדרוש את הגדלת שכרו, או אף לתור אחר מקום עבודה אחר שיסכים לשלם לו שכר כאמור.

נסיבות אלה, כל אחת לחוד ובוודאי במצטבר, מצדיקות לפטור את העובד מחובת ההשבה של ההטבה שקיבל.

כמה מילים לסיכום...

במידה והמעסיק שילם לעובד תשלום יתר בטעות הוא יוכל לתבוע את החזר התשלום מידי העובד בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה בנפרד, ובמיוחד בהתאם למידת התרומה של כל אחד מהם לטעות, כדי לקבוע האם חיוב העובד בהשבה הינו צודק או לאו.

מבחינת המעסיק יש לבחון את מידת התרשלותו לגבי ביצוע הטעות, ולגבי העובד יש לבחון את תום ליבו והסתמכותו על סכום הטעות והאם השבתו עלולה לשנות את מצבו לרעה.

יש לך בעיות שכר?