פורום זכויות עובדים ודיני עבודה

לפני כ20 שנה עשיתי תאונת דרכים בעבודה, בזמן שהייתי תלמיד תיכון וכחצי שנה לפני הגיוס, שבהמשכה, לאחר כ7 שנים, נקבע לי רק כ5% נכות.
וגם זה, לפי המצויין בדו"ח הוועדה, ניתן לי מחמת הספק או משהו כזה.

* במהלך השנים, ניסיתי למצוא פתרונות למצב שלי והלכתי לכל רופא וטיפול שהמליצו לי, ולצערי הדבר היחיד שהגדירו אותי בו הוא כנפגע ראש פוסט טראומתי.
ניסיתי גם להמשיך לחיות בצורה "נורמלית" אך כל יום שעבר היה 'מחחנה אימונים' מפרך ואכזרי.

למרות קביעת הוועדה, התאונה מאוד השפיעה על "חיי" עד לכדיי כך הגעתי להבנה עם עצמי שאני לא רוצה להמשיך יותר.
לא ממש הצלחתי להגיע להבנה של למה, אבל לא ממש הצלחתי להביא את הגוף שלי להפסיק להמשיך למרות הרצון העז לכך...

עם השנים המצב רק התדרדר והחמיר עד לכדיי כך שלפני כמעט כעשור הפסקתי לצאת מבית הוריי כלל והפחתתי בהדרגה, עד לכדיי כמעט מוחלטות מוגמרת, כל מפגש עם בני אדם זרים- ובשנים האחרונות גם עם בני משפחה קרובה. במטרה עיקרית לעזור להם לשכוח ממני אני מניח...

לפני כשנה (או שנתיים, קצת מאבד את תחושת הזמן פה) קיבלתי הודעה לחוב מהביטוח הלאומי שכתוצאה מכך נוצר קשר ביני לבין מישהי מהסניף בעיר שלי.

היא הייתה הראשונה שבאמת האמינה למצב שלי ולאחר שיחות ארוכות ואפילו ביקור בית, הצליחה לשכנע אותי להגיע לוועדה בהליך מזורז עם רופא שבהמשך קבע לי נכות של 100% ו40% אי כושר (או משהו כזה- לא באמת מבין בזה).

השאלה שלי היא בנוגע להגדרת הנכות שלי ועצם העובדה לכך שהיא אל הוגדרה כ"נכות מעבודה" למרות שהקביעה הראשונית של ה5% כן הוגדרו כנכות מעבודה.
האם זה נכון?
האם יש משהו לעשות בנדון כדיי שזה כן יוגדר כנכות מעבודה?
ו... האם זה ידרוש ממני שוב לצאת מהבית?

לי היה נראה שנקבעה לי אחוזי הנכות והקצבה על מנת לעזור לי עם החוב ולכן גם לא מרגיש נעים בכלל להעלות את הנושא...